כך נפילת אסד תשפיע על אחד הנחלים החשובים בישראל

רוב המזרח התיכון הוא אזור מדברי, אבל אל תתנו למיעוט הגשמים להטעות אתכן ואתכם - כמו שהמצב הביטחוני מראה, מדובר באזור סוער וגועש.

אחד האירועים הדרמטיים של התקופה האחרונה הוא נפילת משטר אסד בסוריה. בעקבותיו, נכנסו כוחות צה"ל למרחב החיץ בגבול המשותף, ולפי דיווחים בתקשורת הערבית, הם הגיעו גם לאגן ההיקוות של אחד ממקורות המים המרכזיים באזור: נחל הירמוך. אי אפשר לדעת מי ישלטו בשטח בעתיד, אבל אפשר לומר בוודאות שזה ישפיע משמעותית על זרימת המים בנחל ועל התושבים בסביבתו.

נחל הירמוך מהווה חלק מהגבול בין סוריה לירדן ובין ישראל לירדן. הוא יובלו הראשי של הירדן הדרומי וזורם לאורך של כ-70 ק"מ - מחציתו בישראל והשאר בסוריה ובירדן. חשיבותו האסטרטגית ידועה כבר אלפי שנים: במאה השביעית לספירה התרחש באזור "קרב הירמוך" המפורסם שבו לחמו המוסלמים בביזנטים; בתקופה המודרנית נבנו בקרבתו מסילות וגשרים לרכבת העות'מאנית ופנחס רוטנברג הקים ביובלו את מפעל החשמל כדי להשתמש בזרימת המים ליצירת אנרגיה חשמלית.

הישראלים שיצאו לטיול ב"נחל האסור" בגבול סוריה

"הירמוך מהווה מקור מים חשוב יחסית לתושבי דרום סוריה, אבל עיקר חשיבותו הינה לממלכת ירדן. הוא המקור של 'המוביל הארצי' הירדני - תעלת עבדאללה", מסביר ד"ר דוד כץ, מרצה בכיר בבית הספר לסביבה באוניברסיטת חיפה המתמחה, בין השאר, בניהול משאבי מים ובמים חוצי גבולות.

לדבריו, למדינה כמו ירדן, שסובלת מהמחסור המים השני בחומרתו בעולם, זו סוגייה קריטית. הגדרת האו"ם למחסור מים חמור היא 500 קוב מים לאדם לשנה - בירדן לכל אדם יש מאה קוב מים זמינים בשנה. לדברי כץ, קיים הסכם מים בין סוריה לירדן והוא נועד להסדיר את השימוש במי האזור, למשל באמצעות הקמת סכר אל-וחדה בגבול בין שתי המדינות. אולם, ויכוחים על העמידה בהסכם נמשכים, גם "אחרי 50 שנה של משא ומתן" מסביר כץ, כי סוריה שואבת מים תת-קרקעיים לפני שהם מגיעים לנחל הירמוך וממנו לסכר - וכך פוגעת באספקת המים הירדנית. "ירדן לוקחת מהירמוך כל מה שהיא יכולה. בחורף, כאשר יש עודפים הם מגיעים לישראל". נוסף על כך, מאז הסכם השלום בין ישראל לירדן, ישראל מספקת לירדן כמות מים שנתית מאגם הכינרת, שבשנים האחרונות גם הכפילה את עצמה.

הקשר בין ביטחון מים במדינות השכנות לנו, לביטחון ישראל נראה ברור. באשר לשאלה האם לטבע ולסביבה עדיפים גבולות שלום או דווקא גבולות "פעילים" מבחינה ביטחונית - התשובה מורכבת ולא חד-משמעית. לפי כץ, במחקרים שבחנו אזורים מפורזים בעולם - שהם אזורי גבול ללא נוכחות צבא ועם פעילות אנושית מוגבלת - כמו בחצי האי הקוריאני, מצאו שהמגוון הביולוגי צומח ומשגשג. "באזורי סכסוך, לבני האדם לפעמים אין גישה למים ואז המערכת האקולוגית נשמרת. מנגד, כשיש שלום וגישה מוגברת של בני אדם לאזור, מתחיל פיתוח מואץ ושימוש אינטנסיבי בטבע ולפיכך פגיעה במערכות האקולוגיות", הוא מסביר.

עם זאת, גם בזמן סכסוך הסביבה הטבעית עלולה להיפגע. מחקר שנעשה על הירמוך בתקופה שקדמה לנפילת אסד מתאר את התחרות על המים כגורם שמפריע לשיתוף פעולה ושמוביל לניצול יתר של מי הנחל. בהתאם, המערכת האקולוגית שסביבו מפסיקה להיות בת-קיימא, במיוחד בהינתן גידול האוכלוסייה ושינויי אקלים. "סכסוך מפריע לשיתוף פעולה, לשימוש יעיל ומתואם, לתחזוקה ולבנייה של מערכות". גם מההיבט הכלכלי, כץ מוסיף שסכסוך מצמצם השקעות בפרויקטים. "אף אחד לא משקיע במשהו שאולי יתפוצץ עוד כמה שנים".

מים מעצבים חלק גדול מיחסי הכוחות בין מדינות בעולם. "בקום המדינה, מים היו נושא בעל חשיבות עליונה. כל הפוליטיקאים הבכירים עסקו במים". לדברי כץ, בשנות ה-60 של המאה הקודמת ניסו אש"ף והסורים לפגוע במוביל הארצי ולהטות את זרימת המים בנחלים המרכזיים שזורמים לישראל מצפון - הבניאס והחצבני. "בישראל ראו בזה עילה למלחמה ותקפו את סוריה", הוא מסביר. בשנות ה-90, כללו שיחות השלום האזוריות מסלול שהתמקד בנושא זה. מאז, לפחות עד המלחמה הנוכחית, כץ מתאר שיתוף פעולה בין ישראל לירדן. לדוגמה, פרויקטים שנדונו אך טרם קודמו הם ה-Med-Dead שאמור לחבר בין הים התיכון לים המלח; תעלת הימים שאמורה לחבר בין ים סוף לים המלח; ואספקת מים מותפלים מישראל תמורת חשמל מאנרגיה סולארית שמופק בירדן.

כעת, למרות ההתפתחויות הביטחוניות, כץ סבור שלא יהיה שינוי גדול בשימוש במי הנחל. "לישראל אין אינטרס לקבל יותר מים, יש לה עניין באספקת מים לירדן, כדי שיהיה בה משטר יציב ושלא יהיו סיבות לאנשים להתמרמר", מסביר כץ ומוסיף, "שמה שקרה בסוריה לא ימשיך לירדן". לדבריו, המרד נגד אסד התחיל בעיר דרעא, שסמוכה למוצא הירמוך, וכלל חקלאים סורים שהתלוננו על היעדר אספקת מים. למעשה, בשנים הראשונות של המרד, הסורים לא הצליחו לנהל את משק המים באזור הירמוך, שאיבות המים שלהם נפגעו, וכתוצאה מכך ירדן קיבלה יותר מים. בתקופה האחרונה לא נראתה פגיעה באספקת המים בירדן.

במבט לעתיד, כץ לא מצפה שהמורדים הסורים יקימו מפעלי מים ושאיבות מים במטרה מכוונת לפגוע בירדן. אולם, הוא מזהיר, אפשר שהדבר יקרה בעקיפין כתוצאה מצורך מקומי במים ובגלל היעדר פיקוח במרחב שמהווה כיום "מערב פרוע". בכל מקרה ירדן סובלת ממחסור במים, ואנחנו כישראלים לא נרצה שהמצב יחמיר ויעודד עלייה של משטר עוין בשטחה. "אם אין מים בירמוך, אז אין מים בתעלת עבדאללה ואין מים לחקלאות בעמק הירדן - שם נמצא בסיס התומכים של המלך". אם הם לא יהיו בצד של המלך עבדאללה, "הלך עליו", מסכם כץ.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה