"אין פה אנטישמיות": זה כנראה היעד הכי בטוח לישראלים הקיץ

"האורחים הם מתנה מאלוהים", אומרים בגיאורגיה ולא בטוח שהם מתכוונים בהכרח לישראלים, אבל מצד שני אולי כן: הגיאורגים עושים הכל בשנים האחרונות כדי שנרגיש אצלם בבית, ובעיקר בתקופה האחרונה - ימי המלחמה: התושבים ארגנו הפגנת תמיכה בישראל, דגלי ישראל מונפים בבתי מלון והעברית הרצוצה ששגורה בפי המקומיים (מעבר ל"דבש בזול" באתרי תיירות) מעלה חיוך חמים, שיש מי שעוד מסמפט אותנו (ולא רק את הכסף שלנו).

בטומי היא יעד הקיץ של גיאורגיה. "הריביירה שעל הים השחור" מקבלת אליה כל השנה תיירים מישראל ומהעולם, שבאים בעיקר לבתי הקזינו שמציעה עיר הקיט. את הנהירה הישראלית לבטומי, כבר מחודש אפריל המתחמם, זיהו גם שלוש חברות התעופה הישראליות וכולן מפעילות לבטומי לפחות טיסה יומית, לפעמים גם שתיים.

אבל בטומי היא ממש-ממש-ממש לא רק יעד למהמרים. כלומר, היא בהחלט יעד כזה ואפילו במלון הילטון שבו שהיתי, וחשבתי שיהיה חף מאוכלוסיית המהמרים הישראלית, מסתבר שהבלאק ג'ק שולט ואפילו במעלית סימנו את קומת הקזינו בז'יטון כדי שחס וחלילה לא יפספסו איך להגיע אליו.

אבל, ככתוב, בטומי (מהמילה היוונית בטוס, כלומר "מפרץ עמוק בים", כי היוונים שטו לאורך הים השחור והקימו לאורכו מושבות, ביניהן בטומי), היא קודם כל עיר חוף חמודה עם 180 אלף תושבים שנמצאת בחבל אג'רה (Adjara), הרפובליקה האוטונומית היחידה בגיאורגיה, ששוכנת בדרום-מערב המדינה - רק 20 דקות נסיעה מהגבול הטורקי. הנוף בחבל מאוד מגוון היות והוא חולש גם על הרי הקווקז בגובה של 2,000 מטר ויותר, ולכן תקבלו את גודרדזי (Goderdzi) - אתר סקי שנמצא שלוש שעות נסיעה מבטומי, ומאידך חוף ים שחור שמציע כל מה שעיר חוף מציעה: מלונות, בטן-גב, שופינג, חיי לילה ושאר חצ'פורי.

חבל אג'רה מקבל אליו המון תיירים ממצבת התיירים השנתית של גיאורגיה, שעמדה לפני הקורונה ב-2019 על 9.3 מיליון, ואשתקד על 7 מיליון פוסט קורונה (כשליש מהם לנו באג'רה). אגב לינה, בטומי, בירת אג'רה, הפכה גם ליעד עסקי כחלק ממיקומה הנוח בין אירופה לאסיה, בין הים ליבשה, וכיום יש בה 310 בתי מלון המאכלסים 27,880 מיטות. הבנייה לגובה בעיר, ובכלל גורדי השחקים בה, החלו לצוץ בשנת 2007, כשמלון שרתון היה הראשון שהיתמר למעלה.

שרתון, הילטון (AKA ז'יטון) ושאר מלונות נבנו לאורך טיילת החוף המהממת של בטומי (Seaside Boulevard) שהיא בעצם שדרה שנבנתה ב-1881 ואורכה 7 ק"מ. יש בה מגרשי טניס, 40 אלף עצים ובתי קפה. אחד מהם הוא קפה פנטזיה, שעקב עיצובו ב-1975 זכה לכינוי "מפלצת הים" או "התמנון", והמקומיים זוכרים שבו הוגש החצ'פורי והגלידה הכי טובים. כיף לקום בבוקר אם אתם לנים באחד המלונות שלאורך הטיילת, ופשוט לצעוד/ לרכוב לאורכה. המון ספסלים, עצים מגוונים ואפילו גן יפני, מחכים למשוטטים בה ושאר הפתעות. למשל, ה"קולונייד" - אחד הסמלים של השדרה - שנבנה ב-1934 לפי רעיון של רופא מקומי (Ivane Mchedlidze), שראה את העמודים בסגנון יווני בכנס רופאים בסורנטו (איטליה), והביא את הרעיון לעירו. בכל קיץ יש ברחבה הופעות.

את הבולווארד תכנן הגנן יאסון גורדזיאן (Iason Gordezian) ופסל שלו מעטר אותה, כמו גם גנן נוסף, מישל דלפונס שהיה צרפתי וכונה "הגאון הטוב של החוף של בטומי". אבל לא רק טבע תמצאו בטיילת, אלא גם מיצגים מיוחדים. כזה הוא "מגדל האלפבית", שנפתח ב-2013 ולאורך 130 המטרים שלו מפוזרות שתי שורות של האלפבית הגיאורגי, כשלמעלה מסעדה מסתובבת ותצפית (אטרקציה די טחונה בעולם, אבל היי זו גיאורגיה). חמש דקות הליכה בהמשך נמצא פסל עלי ונינו - שתי דמויות מספר אזרבייג'אני, שבו מוסלמי ונוצרייה התאהבו בקשר בלתי אפשרי. בפסל שנוצר ב-2010
על ידי תמרה קווסיטאדזה, נראות שתי הדמויות בגובה 8 מטרים מתקרבות זו לזו, לאט לאט (במשך שמונה דקות), מתאחדות ושוב נפרדות. עד ההתאחדות הבאה.

מנינו ועלי אפשר לצאת מהשדרה ולהיכנס לתוך סמטאות העיר. פיאצה בטומי נמצאת במרחק של כמה דקות הליכה, והיא יפה. בעיקר הפסיפס שבמרכזה שמראה חמש נשים שוחות, המסמלות חמישה אוקיינוסים. מעל הכיכר מתנשא מגדל שעון שמצלצל כל חצי שעה. לפעמים ישנם אירועים, הופעות וריקודי פולקלור מקומיים בכיכר עם לבוש מסורתי אזורי שבאג'רה נקרא "אג'רולי".

מהכיכר כדאי ללכת לאיבוד בסמטאות היפות והעתיקות של העיר, כמו ברחוב קונסטנטין גמסחורדיה (Konstantine Gamsakhurdia), שנקרא בעבר רחוב לנין (גיאורגיה השתחררה מכבלי הדוב הרוסי ב-1999), שהוא רחוב שופינג ומסעדות. אחת מהן שמגישה אוכל מסורתי טעים, כמו כל מסעדה כמעט בבטומי, היא Alaverdi.

בצומת עם רחוב סטלין לשעבר, שכיום נקרא ממד אבשידזה (Memed Abashidze), המנהיג שנלחם להחזיר את אג'רה לגיאורגים אבל הוצא להורג על ידי סטלין, נמצאת כיכר אירופה. במרכזה פסל על עמוד גבוה מאוד ובו מדיאה וגיזת הזהב מהמיתולוגיה היוונית, שקשור לעיר קולכיס בגיאורגיה שעל הים השחור.

עוד אטרקציה שכדאי לסמן עליה וי באזור, היא נסיעה ברכבל ארגו (Argo Cable Car), שעולה עולה 30 לארי (כ-40 שקלים) ואורכת 10 דקות. הרכבל שבקרבת הגלגל הענק (ליד פסל נינו ועלי), יוצא מהמפרץ של הים השחור ועולה להר פרייה (Peria). בדרך רואים את הבתים, הים, הנמל וגם כנסיית סאמבה (Sameba - בגיאורגית השילוש הקדוש) מרחוק על קצה הר. בסוף מחכה לכם בית קפה ותצפית מהממת על מפרץ בטומי.

כדאי לצאת רגע מהמולת העיר, אבל עדיין להישאר בה, כדאי לבדוק את פארק ה-6 במאי - "הסנטרל פארק" של בטומי. הריאה הירוקה של העיר החלה לנשום כבר במאה ה-19, ויש בה אגם מלאכותי גדול אבל מחובר לים. במרכז האגם מזרקה בדומה לאגם ז'נבה, ובאחת הכניסות אליו פסל של הטייסת הגיאורגית הראשונה פדיגו גוגידזה (Fadiko Gogitidze) שמחזיקה מטוס קטן בידה וילד לצידה. גירל פאוואר יפה בין עולם פטריאכלי של מנהיגים גברים.

מהפסל ישנו מעבר חצייה שמוציא אותך מהפארק, אבל מביא אותך לציור קיר ענק המגולל סיפור מתוק מקומי על הכלב "קופטה", שקיבל אצלנו כתבה בפני עמה. קופטה ("נקניקייה שמנה") היה כלב שמן בסביבת הפארק, ששמר על הילדים שחצו את מעבר החצייה ונבח על כל מכונית שלא עצרה. מישהו העלה סרטון של קופטה ליוטיוב והוא הפך מפורסם וזכה לציור קיר. כיום קופטה כבר בגן עדן של כלבים או משמרות הזהב של בטומי.

במרחק לא רחוק נמצא הקשר הישראלי השני של בטומי (הקזינו הראשון), או אולי היהודי - בית הכנסת. זהו בית הכנסת היחיד, לא רק בעיר אלא בכל חבל אג'רה. הוא נבנה ב-1904 ושופץ ב-1998. ב-2011 קיבל מעמד של אתר מורשת במדינה.

הבניין נראה כמו טירה קטנה, לבנה, עם שני צריחי שמירה וחלונות ארוכים-גותיים. מבפנים תקרה בצבע תכלת ושתי קומות (עזרת נשים) וכיסאות מסודרים בשורות בין שתי סטראות ועמודים לבנים-מוזהבים. ויטלי חיים, השמש הצעיר (כולה בן 31), מקבל את פניי במקום ומסביר שיש תפילה רק בשישי ושבת, "אבל אין מניין", הוא אומר, "כיום נשארו כ-50 משפחות בבטומי וכל הקהילה פנסיונרים. הילדים עשו עלייה והצעירים - בטביליסי".

לדבריו, מאוד בטוח לישראלים ויהודים במדינה. "אין אנטישמיות בגיאורגיה", הוא אומר, "הולכים פה עם כיפה ברחוב וזה בסדר". ויטלי עוד מוסיף שאחרי השבעה באוקטובר, הגיעו המקומיים להניח פרחים על דלת בית הכנסת כאות הזדהות. ואז הוא מוציא שמרדף עם עשרות דפים (בדיעבד היו יותר מ-130 דפים). על כל דף מודפס צילום צבעוני של החטופים בעזה. "בתפילות שלנו בבית הכנסת, אנחנו גם מזכירים את החטופים ומתפללים לשובם במהרה הביתה", הוא אומר בהתרגשות, שגם הורגשה אצלי.

נפרדתי בלחיצת יד חמה והודייה על מה שויטלי ומעט יהודי בטומי עושים: שומרים על הגחלת הלוחשת, שכמעט נחבאת לה לאיטה. עברתי את הכביש כדי לצלם את הבניין היפה.

ממש מול בית הכנסת נמצא מוזיאון אג'רה, שמציג פריטים עתיקים, דגמים של בתי עץ מקומיים, כלי עבודה, כלי יין מחרס (שהרי גיאורגיה היא המקום הקדום בעולם שבו ייצרו יין - ביחד עם פרס), אריגת שטיחים ועוד. מוזיאון בטעם של פעם, לחובבי הז'אנר בלבד. כניסה: 6 לארי (8 שקלים).

אחרי שהבנתם את העיר, זה הזמן לצאת לטבע שמחוץ לבטומי, שנמצא במרחק נסיעה לא ארוך מדי. הגנים הבוטניים, שהם הכי גדולים במדינה, הם בגדר אתר חובה. העבודה עליהם החלה במאה ה-19 וגם פה היה מעורב בתכנון "הגאון הטוב של החוף של בטומי", הלא הוא מישל דלפונס מהבולווארד.

הגנים נפתחו רשמית ב-1912 והם מציגים תשעה אזורי אקלים שונים מרחבי העולם. בעבר היה במקום יער גדול שנשק לים, אך נכרת עקב הקמת הגן שממוקם בין הים להרים, בין מפלס הים לגובה 2,200 מטרים. הגנים מכילים יותר מ-5,000 זני צמחים, מתוכם 2,500 סוגי עצים. לאחרונה הקימו אומגה בגן, שלצערי לא ניסיתי כי היתה סגורה, אבל מדובר כנראה בחוויה מרנינה בין שמיים, מים וירוק בעיניים.

חמש דקות נסיעה מהגנים, שוכן על תילו כבר מהמאה השישית לספירה מבצר פטרה, שנקרא על שם הסלעים שעליהם הוקם מעל לים. ביקור נחמד, לא חובה, של שרידי מבצר בעיקר, אבל הנוף נהדר.

אבל את הטבע האמיתי, זה שנמצא בהרים, זה שזורם בנחלים, זה שמפגיש אותך עם מקומית מבוגרת עם מטפחת על הראש שלא יודעת מילה באנגלית - תקבלו בהרי הקווקז. במדינה עצמה יש יותר מ-20 אלף נהרות, ואצלם הם תמיד עם מים, לא נחלי אכזב או עונתיים כמו אצלנו. ההרים כמעט לא מאוישים בכפרים עקב הקושי לחיות בהם וכמובן החורף הקשה, אבל מה שכן שוכן בהם הוא טבע טהור - ישר לווריד. כך למשל, נקודת עצירה יפה לתצפית תקבלו במפגש הנהרות צ'ורו (Çoruh) ואצ'אריסצקאלי (Acharistskali). בנקודה היפה ניתן ממש לראות את שני הנהרות מתחברים בצבעים שונים, כשצ'ורו (שמגיע מטורקיה) מכניס סחף אפור למי ואצ'אריסצקאלי הירוקים.

כדי לצאת לטיול בוקר, מיד אחרי שצפיתם בנהרות מתמזגים, סעו למפל מירבטי (Mirveti) שמימיו זורמים לנהר הצ'ורו, כ-45 דקות מבטומי. זוהי נשיקה קטנה לטבע שכוללת הליכה קלה מאוד, מעגלית וקצרה (כ-1 ק"מ) בין הבתים הישנים מהעץ, כשבדרך עוברים בגשר מהמאה ה-12 שבנוי אבן ונקרא על שם "תמרה", מי שהיתה מלכה במדינה. טיול משפחות מוש במעין כפר קטקטים מתוק.

ויש לה עוד ובכל תחום כמעט - לבטומי וסביבתה. רק שעתיים טיסה מישראל. המחירים נעימים לכיס, הביטחון נעים לנפש והאוכל נעים לקיבה. נכון, בטומי היא לא אחת מערי אירופה המערבית שאתם אוהבים, אבל לאחרונה גם הן פחות אוהבת אותנו. אולי זה הזמן להעמיק את הקשרים עם חברים אחרים ולפתוח את הראש לכיוונים אחרים: "ברצלונה, I think we should see other people". אז נסו לשים את הז'יטונים שלכם על היעד הזה - כנראה שלא תפסידו ויש סיכוי טוב שאפילו תרוויחו.

הכותב היה אורח של לשכת התיירות של גיאורגיה.