דווקא עכשיו: כך נראה פסיפס בית הכנסת בעזה ששופץ לאחרונה

לא מעט סממנים ישראליים ויהודיים נראים בשבועות האחרונים ברחבי רצועת עזה - ממגני דוד על בתים הרוסים, דרך דגל ישראל בפרלמנט העזתי (ז"ל) ועד חנוכייה בכיכר פלסטין - מה שמזכיר לנו שעד לא מזמן (2005) היו חיים יהודים בעזה, ולא רק מ-1967, עת כבשה ישראל את הרצועה מהמצרים.

למעשה, בעזה היתה נוכחות יהודים הרבה יותר מוקדם ממה שחשבנו. כבר מימי שלמה המלך נכתב עליו, "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה" (מלכים א' ה'/4). פה גם נזכיר כי עזה היה אחת מחמש ערי פלשתים הנושקות למרחב של שבט יהודה בשפלת יהודה, והשם "פלסטין" או "פלסטינים" נובע מאותו עם יורד ים שישב במישור החוף הדרומי, המוכר גם כפלשת., ובעיקר מוכר כשהקיסר אדריאנוס הרומאי ביקש לטשטש את הקשר של היהודים לארצם ושינה את שמה של פרובינקיית יהודה ל"סוריה הפלשׂתינית", או בקיצור "פלשתינה".

עוד על עזה:
רצועת נופש: כך מתפנקים להם תושבי עזה בקיץ
חיילי מילואים הופתעו למצוא אריה מוזנח בכלוב בעזה. צפו
לפחות משהו חיובי מהמצב: מלחמת עזה אוששה את הטבע

אבל בואו נחזור לרגע לעזה, שכאמור, התנהלו בה חיים יהודים ארוכים ויש לנו גם ממצא ארכיאולוגי מרהיב משם בדמות פסיפס בית כנסת מהמאה ה-5 לספירה. פסיפס בית כנסת של עזה התגלה על ידי המצרים ששלטו ברצועה בשנת 1965, עת רצו להקים קזינו במקום.

בידיעה קצרה שהוציאה מחלקת העתיקות המצרית בכתב עת מדעי, נכתב כי נחשפה רצפת פסיפס של כנסיה מהמאה ה-5 עם תיאורים של חיות, דמות קדושה פורטת על נבל וכתובת בעברית וביוונית. ואכן המדליונים והעיטורים בהחלט זהים לפסיפסי כנסיות רבים שנתגלו בארץ וגם התקופה (הביזנטית) מתאימה לתארוך, אולם הארכיאולוג מיכאל אבי-יונה ז"ל סבר שמדובר בבית כנסת ולימים, עם כיבוש הרצועה, ערכה רשות העתיקות והממשל הצבאי בעזה בדיקה לשם הצלת הממצא ושימור האתר. ההוכחות שהוצגו הראו שמדובר בבית כנסת: שמות עבריים בפסיפס, דמותו של דוד המלך פורט על נבל, ציורים של סמלים יהודיים מובהקים ובעיקר כיוון התפילה הפונה לירושלים.

לימים, הועתק הפסיפס למוזיאון ישראל לשימור ואז הוחזר לעזה, אבל לישוב נצרים שהיה בה ופונה, ועם תוכנית ההתנתקות ב-2005 הועבר הפסיפס למוזיאון רוקפלר בירושלים, שהוא מעין מוזיאון לפסיפסים של רשות העתיקות. ב-2009, כשנפתח מוזיאון השומרוני הטוב (שהוא מוזיאון פסיפסים מיהודה ושומרון) הנמצא בסמוך לכביש 1 במדבר יהודה, הועבר אליו פסיפס בית הכנסת בעזה וב-2011 הוצב העתק משוחזר של הרצפה בישוב ניצן, שבו מרכז להנצחת מורשת גוש קטיף.

במהלך החפירה שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים בשכונת א-רימאל, נחשף מתקן תעשייתי ורחוב בסמוך לבית הכנסת, אך ככל הנראה שרידים אלו קדומים לבנייתו. ממבנה בית הכנסת נשתמרה רק רצפת הפסיפס וגם היא באופן חלקי. אך על פי שרידי הרצפה נראה כי מבנה בית הכנסת היה גדול ממדים: רוחבו כ-30 מטרים, אורכו כ-26 מטרים, כיוונו מזרח-מערב והיו לו חמישה מרחבים; אולם תווך רחב ושתי סיטראות (אגפי משנה) מכל צד, כשמרחבים אלו ככל הנראה הופרדו באמצעות שורות עמודים. חשוב לציין, כי רוחבו של המבנה היה גדול מאורכו, בשונה מרוב בתי הכנסת בארץ באותה תקופה.

קטע הפסיפס ששרד בחלקו המערבי של אולם התווך המרכזי, מתאר את דוד המלך כנראה בדמות אורפיאוס מהמיתולוגיה היוונית, לבוש בגדי קיסר ביזנטי ופורט על נבל. מעל כלי הנגינה נכתב בכתיב מלא "דויד". סביב המלך ניצבים גור אריות, ג'ירפה ונחש המאזינים לנגינתו. פסיפס זה מוצג במוזיאון ישראל, ובמוזיאון השומרוני הטוב מוצגת רפליקה של קטע מהפסיפס.

בכתובת המרכזית של הפסיפס ישנה התייחסות בשפה היוונית לשני אחים שתרמו כסף לבניית בית הכנסת: "אנחנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת 569" (חודש המקביל ליולי-אוגוסט של שנת 508, עת החלו יהודי עזה למנות את השנים משנת גירושם מהעיר בשנת 61 לפנה"ס).

לאחרונה עבר פסיפס בית הכנסת של עזה שימור חדשני באמצעות מכונת קיטור ייחודית. המכונה שמשמשת בין השאר להסרת גרפיטי וצבע שנמרח על קירות ונכסי מורשת עתיקים, הובאה לבחינת יעילותה בניקוי והסרת שכבת הצמידה ממשטח הפסיפס.

"תהליך שימור הפסיפס כלל הזרקות חומר למילוי חללים והתנפחויות בפסיפס והחזרת טסרות (טֶסֶרָה - אבן פסיפס ביוונית - ז.ר) שהתנתקו", אומר ישי יהב מטות, אחראי שימור ברשות הטבע והגנים. לדבריו, הפעולה העיקרית והמקיפה ביותר הייתה ניקוי משקעים והצטברויות על פני הפסיפס. "בוצעו מספר סבבים של קומפרסים לריכוך הצמידה, לאחר מכן בוצעה הסרה מכנית עם סקלפלים באזורים מסוימים", הוא מוסיף.

אך עיקר הניקוי בוצע בעזרת מכונת קיטור שהושאלה ממחוז צפון. צוות השימור בסיוע יהונתן אורלין ממחוז צפון ברשות הטבע והגנים, ביצע בדיקות זהירות שנעשו באמצעות מכונת הקיטור יחד עם מברשת עדינה ושואב רטוב בצמוד לקיטור. עד מהרה התגלתה יעילות השיטה, ובכך התאפשר ניקיון יסודי של הפסיפס והסרת שכבת הצמידה, ללא שימוש מוגבר של מים שעלול היה לחדור לשכבת התשתית של הפסיפס ולעורר בעיות שימור לא רצויות, בנוסף ליכולת ניקוי של שטח גדול בהרבה מניקוי מכני בזמן קצר וביעילות גדולה.

אביתר ישי אחראי שימור ברשות הטבע והגנים והמנהל האזרחי, אמר ש"מטרת הפרויקט הינה כפולה. תחזוקת שימור לרצפת הפסיפס מחד, ומתן חוויה ייחודית לציבור המבקרים בבית כנסת קדום פעיל, שבו קיימת אפשרות לבצע טקסי בת/בר מצווה ועוד.

בסיטראה הדרומית של המבנה נשתמרה רצפת פסיפס, הנמצאת כיום בחצר מוזיאון השומרוני הטוב, המעוטרת בשריגי גפן היוצ
רים מדליונים עגולים, כשבכל מדליון מתואר בעל חיים: גור אריות יונק מלביאה, ג'ירפה, טווסים, נמר, דב, זברה ועוד. הרצפה מוקפת כולה במסגרת בעלת דגם הנדסי. רצפת פסיפס זו דומה בסגנונה לרצפות פסיפס עתיקות שנחשפו בבית הכנסת בנירים (מעון), והפסיפס בכנסייה בשלאל בתחומי הגן הלאומי הבשור (פארק אשכול), שניהם בני אותה תקופה.

על פי דמיון זה ניתן לשער, כי שלוש רצפות הפסיפס הנמצאות באתרים סמוכים זה לזה בוצעו על ידי אותם אומני פסיפס שפעלו בעת ההיא.