רצועת נופש: כך מתפנקים להם תושבי עזה בקיץ

חופי ים שוקקים, מסעדות יוקרה ומרכזי בריאות וכושר מהמעלה הראשונה. אלו בהחלט לא האסוציאציות הראשונות שצצות בראש כאשר מדברים על רצועת עזה.

עם זאת, גם במובלעת קשת-יום זו, הלחוצה ומפוקחת על ידי ישראל מצד אחד ומצרים מהצד השני - שבה ענייני ביטחון וכלכלה מעיבים על כל היבט של החיים - נראה שיש מי שמוצאים את הרצון להינפש ולהירגע מטרדות היומיום.

כמובן, כמה מאתרי הנופש הללו מצויים הרחק מהישג ידם של רוב תושבי הרצועה - והסיבות הן בעיקר פיננסיות. שיעור האבטלה ברצועת עזה, שבה מתגוררים כ-1.9 מיליון נפש, עומד על 42 אחוזים. אך מצד שני, הים שייך לכולם - ובחינם. וכך, בעונת הקיץ גודשים מדי יום אלפי מתרחצים את החופים החוליים של הרצועה, על טפם, אוהליהם ומנגליהם, במטרה להימלט מהחום הכבד ולזכות בזמן איכות רגוע.

"כבד נמאס לנו מהמצב, וחופי הים הם המקום היחידי שבו אפשר ליהנות מפעילות פנאי מבלי להוציא כסף", אומר איברהים שוויידה בן ה-26 לכתב סוכנות הידיעות רויטרס.
ולאחר שיורדת השמש, מתמלאים בתי הקפה הסמוכים בגברים, רבים מהם מובטלים, הנוהגים לשחק בקלפים וללגום תה או קפה.

מי שיכולים להרשות זאת לעצמם, רוכשים מנוי למועדוני בריאות או למכוני כושר, שמספרם הולך ועולה בעת האחרונה. המחירים נעים בין 100 ל-150 שקלים לחודש. מאמן פיתוח הגוף חוסאם חמאדה, העובד במכון Super Gym, מזהה עלייה של ממש במספר המתאמנים והמנויים מאז מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014. מהן הסיבות לגידול זה? "בעקבות המלחמה, אנשים רבים סובלים מלחץ דם גבוה או מסוכרת. אחרים, ואלו בעצם הרוב, פשוט רוצים לשמור על כושר, לבנות לעצמם גוף חזק ושרירי או פשוט לשחרר לחצים", הוא אומר. לדבריו, בשנה האחרונה בלבד נפתחו בעזה ארבעה מכוני כושר חדשים.

ויש מי שמעדיפים בילויים בעלי ניחוח רגוע ואותנטי יותר - החמאם, אותו מוסד מזרח-תיכוני מסורתי ששורשיו נטועים ככל הנראה לפני כ-1,000 שנים. "מאז ומעולם, היווה החמאם מקום מפגש חשוב. אנשים הגיעו אליו במטרה לרפא את מכאוביהם, להרגיע את שריריהם, לשפר את מצב רוחם וגם להיפגש עם אחרים", מסביר סאלים אל-ואזיר, שבבעלות משפחתו חמאם זה למעלה מ-100 שנים.

ובין כל אלו, מצויים מסעדות ובתי מלון שחלקם נחשבים טרנדיים להפליא. על קהלי היעד שלהם נמנים בני המעמד הבינוני והגבוה של רצועת עזה, המשלמים על ארוחה לתפארת לא יותר מ-90 שקלים לאדם. והשירות? מסתבר שחלק מאנשי הצוות במסעדות ובבתי המלון קיבלו את הכשרתם המקצועית בבתי ספר לתיירות במצרים.

אך אין לטעות: אורותיהם של בתי הקפה, המאירים לעת ערב את דרכי החוף של עזה, עומדים בניגוד גמור לעזובה השולטת בשאר חלקי הרצועה, הסובלת מהפסקות חשמל יומיות, בשל מחסור בדלק במיועד לתחנות הכוח. תושבים מקומיים מספרים כי מחלוקות קשות בין החמאס לפת"ח הן שמביאות למצב שבו אספקת החשמל אינה סדירה, ושני הצדדים מאשימים זה את זה.

ועבור כל אותם צעירים מובטלים, הרובצים בחוסר מעש בקרנות הרחוב ובגנים ציבוריים, "החיים הטובים" אינם אלא חלום רחוק. "המגבלות שמטילה ישראל על רצועת עזה, לצד היריבות הקשה בין חמאס לפת"ח, תורמות למצבה הקשה של עזה", אומר צעיר כבן 25, שהיה מוכן להזדהות רק בשם אסרף. שלוש שנים לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, עם תואר ראשון במינהל עסקים, הוא עדיין מחפש אחר עבודה.
.
.