האם אחת מהתעלומות הגדולות בתולדות המיטן האנושי - זו שסביב השאלה כיצד נבנו הפירמידות העתיקות - סוף סוף נפתרה? נתיב מים עצום ששוכן מאות מטרים ממתחם הפירמידות בגיזה התייבש מזמן, אבל ייתכן שהוא היה זה שסיפק את יכולת ההובלה של הכמות העצומה של החומרים שהעובדים היו צריכים כדי לבנות את המבנים האייקוניים האלו לפני אלפי שנים.
על פי החוקרים, הפירמידות שנבנו במקבץ בקרבת הזרם של הנילוס מצביעות על כך שהאזור פעם הכיל כמות מים גדולה שאפשרה את הפרויקט השאפתני. ד"ר אמן גונהיים, אחת מהחוקרות שבדקה את הנושא הסבירה: "אם יש פירמידות בכל מקום באזור הספציפי הזה, כנראה שהיו פה בעבר גופי מים שנשאו או הקלו על הובלת סלעים ומספר רב של פועלים לאתרים הללו. אז אנחנו יודעים שהיה נתיב מים, היה מעין כביש מהיר שהמצרים הקדמונים נהגו להשתמש בו, אבל אף אחד לא יודע איפה זה היה", אמרה, "כמה גדול היה הפלג הזה של הנילוס? איפה בדיוק הוא היה? עד כמה הוא היה קרוב לאתרי הפירמידה עצמם?"
כדי לבדוק את הנושא, גונהיים עשתה שימוש בנתוני לוויין מכ"ם כדי לסקור את עמק הנילוס מהחלל. מכיוון שגלי מכ"ם מסוגלים לחדור מבעד לקרקע, התמונות סיפקו לה גישה ל"עולם הבלתי נראה של מידע שקיים מתחת לפני השטח", וחשפו את נוכחותו של אפיק נהר מיובש המתפתל דרך המדבר והאדמה החקלאית לאורך כ-100 קילומטרים.
"האורך כנראה היה ממש ממש ארוך, אבל גם הרוחב של חלק הנהר הזה באזורים מסוימים היה עצום", אמר גונהיים. "אנחנו מדברים על חצי קילומטר או יותר ברוחב, שזה משהו שמקביל לרוחב הנילוס של היום - אז זה לא היה פלג קטן. זה היה הזרם המרכזי".
עוד על הפירמידות
נחשף סיפור המקור הבלתי צפוי של הספינקס הגדול של מצרים
זו הסיבה האמיתית שהפירמידה הגדולה בגיזה נבנתה?
נתיב המים שהתייבש זרם מהעיר פיום לגיזה ועבר בלא פחות מ-38 אתרי פירמידה שונים ולכן זכה לכינוי על ידי החוקרים סניף אחרמת (שפירושו בערבית ענף פירמידה). הצוות מתכנן כעת לנתח את הקרקע מאפיק הנהר העתיק על מנת לקבוע אם היא הייתה פעילה במהלך הממלכה הקדומה (לפני 3,700 עד 4,700 שנים), כאשר הפירמידות נבנו.
ללא אישור זה, אי אפשר יהיה להסיק מסקנות נחרצות, אם כי ישנן מספר עדויות המצביעות על כך שהפלג הזה של הנילוס אכן מילא תפקיד בבניית הפירמידות. לדוגמה, החוקרת הסבירה כי "לרוב הפירמידות הללו הייתה בעבר מסלול מעבר שמסתיים בדרך כלל במה שאנו מכנים מקדש עמק, שהוא כמו נמל עתיק". רוב מקדשי העמק הללו "ממוקמים בדיוק על גדת נתיב המים שמצאנו", אמרה.
בנוסף לאספקת תובנות חדשות לגבי הדרך בה נבנו הפירמידות, חקר הנילוס העתיק יכול גם לעזור לארכיאולוגים לחשוף את סודות מצרים העתיקה על ידי סיוע במיקומם של אתרים אבודים אחרים, אמרה גונהיים. "עם הזמן, המסלול הראשי של הנילוס נדד - באזורים מסוימים מזרחה, במקומות מסוימים מערבה - כי נהרות תמיד עושים את זה", הסבירה, "כשהמסלולים הללו נעלמו, גם הערים והעיירות המצריות העתיקות הצטמצמו ונעלמו, ואין לנו שמץ של מושג היכן למצוא אותן". באמצעות מעקב אחרי נתיבי מים עתיקים, היא אמרה, לחוקרים יש סיכוי טוב יותר לגלות את היישובים הישנים הללו, שיעזרו "להבין את ההיסטוריה ואת המורשת המצרית".