הספינקס הגדול של גיזה במצרים הוא אחד המבנים הגדולים ביותר בכדור הארץ שנחצבו מסלע יחיד. מדובר באחד האתרים המתויירים ביותר במצרים, כשרבים מאמינים שהפסל הענק הבנוי מאבן גיר ומגיע לאורך של 73 מטרים נבנה בשיאה של הממלכה העתיקה של מצרים, בסביבות המאה ה-26 לפני הספירה. למרות עבודות חקירה מאומצות שנעשו, פרטים רבים אודות עברו עודם לוטים בערפל. בין השאר, לא ידוע בבירור פניו של מי מהווים את המודל לפני הספינקס, מתי בדיוק הוא נבנה, לשם מה, ועל ידי מי.
אולם תעלומה אחת לגבי כנראה נפתרה - קבוצת מדענים טוענת שהם הבינו בדיוק כיצד הפסל הזה נבנה לפני יותר מ-4,500 שנה. במשך מאות שנים המומחים הסכימו שהמבנה גולף על ידי ידי אדם, אך מעולם לא הצליחו להגיע למסקנה חותכת כיצד נוצר מלכתחילה הגוף המאסיבי, רב השכבות.
כעת מחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק ופורסם בכתב העת Physical Review Fluids, טוען כי שחיקה יכולה ליצור צורות דמויות ספינקס. "הממצאים שלנו מציעים 'סיפור מקור' אפשרי לאופן שבו תצורות דמויות ספינקס יכולות להיווצר משחיקה", אמר לייף ריסטרוף, מחבר בכיר של המחקר, בהצהרה. "ניסויי המעבדה שלנו הראו שבאופן מפתיע צורות דמויות ספינקס יכולות, למעשה, להגיע מחומרים שנשחקים על ידי זרימה מהירה."
זה לא רק אומר שלטבע היה תפקיד ביצירת הפסל המיתולוגי, אלא אולי אפילו שהמבנה של האבן היה זה שנתן השראה למצרים להפוך אותו לפסל בצורת אדם עם ראש אריה מלכתחילה.
"התוצאות האלו מראות במה העמים קדומים אולי נתקלו במדבריות מצרים ומדוע הם דמיינו את היצור הפנטסטי", כתבו ריסטרוף וצוותו.
עוד על הספינקס
גורלה האבוד של "ספריית החייזרים העתיקה" שנבנתה תחת הספינקס
תעלומת הפסל המפורסם במצרים: האם נמצאה מתחתיו דלת מסתורית?
כדי לבחון את התיאוריה שלהם, הצוות ניתח כיצד רוח יוצרת ונעה כנגד תצורות סלע יוצאות דופן, הנקראות yardangs - רכסים נמוכים מגולפים בסלע רך על ידי רוחות במדבריות שטוחות.
החוקרים לקחו תלוליות של חימר רך עם חומר קשה יותר, פחות שחיק, מוטבע בתוכה כדי לשכפל את פני השטח בצפון מזרח מצרים ולאחר מכן שטפו את התצורות הללו בזרם מים תמידי במהירות כדי שיפעל בצורה דומה לרוח. בסופו של דבר, החימר הפך דומה לתצורה דמוית ספינקס ויתכן ששימשה כבסיס לפסל לאחר מכן על ידי בני אדם.
הניסוי בדק תיאוריה שהוצעה לראשונה ב-1981 על ידי הגיאולוג פארוק אל-באז, שטען שהספינקס הגדול נוצר באופן טבעי על ידי רוח ששחקה את החול. הניסוי של NYU ליצור מחדש yardang הביא לתוצאה של מבנה עם "ראש של אריה, צוואר דק יותר, מעין כפות שמונחות מקדימה על הקרקע וגב מקומר".
"קיימים, למעשה כיום ברחבי העולם yardangs שנראים כבר כמו חיות יושבות או שוכבות, וזה מעניק תמיכה למסקנות שלנו," אמר ריסטרוף, שציין שעבודתו עשויה להיות שימושית גם לגיאולוגים מכיוון שהיא חושפת גורמים המשפיעים על תצורות סלע - כלומר, שהן אינן הומוגניות או אחידות בהרכבן. "הצורה הבלתי צפויה של הסלע תלויה באופן שבו הסחף והזרימה משפיעה על החלקים הקשים והקשים פחות של הסלע", הסביר.