זו הסיבה האמיתית שהפירמידה הגדולה בגיזה נבנתה?

בסרטון - תייר מטפס על הפירמידות

הפירמידה הגדולה של גיזה במצרים נחשבת להישג הנדסי מרשים בעל חשיבות מלכותית קדושה: לשמש קבר לפרעה ח'ופו בן סנפרו שישרת אותו בחיים שלאחר המוות. כעת, מומחה תרבויות עתיקות טוען שעל אף שאין לזלזל במבנה היוצא דופן לתקופתו - הוא כלל אינו נועד לשמש כמקום קבורה לפרעה. למעשה, לדבריו מטרת הפירמידה הייתה פשוטה יותר: לשמש כמשאבת מים ענקית שתוליך מים מאגם מואריס למישור גיזה.

את התיאוריה המעט מוזרה שלו הוא מבסס על שתי "הפירמידות האבודות" של אגם מואריס (Moeris). מומחה התרבויות העתיקות, מתיו סיבסון, מאמין כי סיפורו הלא מאוד מוכר של ההיסטוריון הרודוטוס אודות שתי הפירמידות השקועות באגם, עשויות לשמש המפתח לפיצוח מטרת הפירמידה הגדולה של גיזה. במהלך ביקורו הקצר של הרודוטוס במצרים בשנת 490 לפנה"ס, תיעד האיש סיפורים שסופרו לו בידי המקומיים על שני מבני ענק השקועים באגם. ההיסטוריון טוען, כי עבודתו של הרודוטוס היא התיעוד היחיד הקיים לפירמידות האבודות והמיתיות של אגם מואריס שבקהיר. בסרטון שפורסם בערוץ היוטיוב של מתיו, "אדריכלים עתיקים", הוא מסביר: "הרודוטוס טוען כי האגם עצמו הוא בעומק של 90 מטרים. הפירמידות היו באמצע האגם והגיעו לגובה מאה פרלונג או 180 מטרים, כשמחציתם היו שקועים במים".

במהלך השנים מתיו ביסס תיאוריה חזקה לפיה הפירמידות נבנו במכוון בתוך המים. "נראה כי הדוגמאות הללו מגבות לחלוטין את טענותיי", מוסיף ההיסטוריון, "אם התיאור של הרודוטוס נכון, העובדה ששתי הפירמידות הגדולות במצרים נבנו בתוך האגם הגדול ביותר של מצרים, צריכה לספר לנו דבר או שניים על מטרתן".

מתיו שולל תחילה את הרעיון ששתי הפירמידות שימשו כקברים - שכן הן היו שקועות בתוך המים. הוא מוסיף: "הן הוצפו בתקופת הרודוטוס, כך שבתקופות קדומות יותר היה קיים סיכון לשיטפונות, כאשר האגם היה אולי אפילו עמוק יותר. מלבד הפירמידה הגדולה, תאי הקבורה בכמעט כל פירמידה אחרת היו בירידה לתחתית המבנה. מה שאומר שאם תאי הקבורה בפירמידות של אגם מואריס אכן נבנו כך - יתכן שהם היו מוצפים למשך שישה חודשים בכל שנה וזה בהחלט מוזר". גם אם שתי הפירמידות נבנו, לכאורה, לקבורה ואופן הבנייה הפנימי שלהן הותאם לפירמידה הגדולה, עם המעברים הפנימיים העולים כלפי מעלה אל חדר קבורתו של המלך - המים היו עלולים להגיע גם לשם או לא לאפשר לשם גישה.

מתיו טוען שאגם מואריס שימש כמקור מים למישור גיזה, על יד מים שנאספו בפירמידה הגדולה - כלומר שמטרתה האמיתית הייתה לשמש משאבת מים. כדי למנוע הצפה, הפירמידה הוקפה בחומה, כשבינה לבין הפירמידה נבנה פיר באר שמילא את האזור במים. הוא הוסיף: "המים האלה לא היו יכולים להגיע מהנילוס מכיוון שהנהר נמוך ממישור גיזה, אך אגם מואריס גבוה יותר מגיזה וחוקרים רבים סבורים שהאגם שימש כמקור המים של גיזה. כדי להגיע למקור המים, למרחק של 80 ק"מ משם, הם ודאי היו זקוקים למשאבה".