בפתח תקווה, לא הרחק מרחוב ז'בוטינסקי, ישנו חדר בריחה בשם "מחנה 23", שבו על המשתתפים לברוח ממחנה מעצר בצפון קוריאה. הגיוני להניח שגם בצפון קוריאה יש חדר בריחה שבו על המשתתפים לברוח מפתח תקווה. ואם אין כזה - אז ראוי שיהיה.
מצד שני, למרות המוניטין האפרורי של פתח תקווה, מסתבר שיש לא מעט סיבות לבקר בה. וגם באופקים, בבית שאן, ברהט בעוד כמה מקומות שמרחוק נראים כמו הדבר הכי לא מזמין בעולם - אבל מקרוב הכל נראה לגמרי אחרת.
וכן, אנחנו מדברים גם עליך, חדרה.
חדרה: חור עם סטייל
תמיד חשבתם שחדרה היא עוד נקודה שחולפים על פניה בדרך צפונה מבלי לעצור? ובכן, אתם צודקים. חדרה היא חור במובן הרע של המילה. לא שיש מובן טוב לחור, אבל בכל זאת. מצד שני, זה חור עם סטייל: פעם שוטטתי במרכז העיר ובתוך שעה אחת ספרתי 19 אנשים שהלכו עם טרנינג אדידס בצבע לבן. כזה חור היא חדרה (ולדעתי זה בכלל היה חיקוי של אדידס).
אבל אם תמיד חלמתם שהילד או הילדה שלכם יהיו רופאים, מסתבר שחדרה היא בדיוק המקום לגלות זאת עוד כשהם ממש קטנים. הכירו את טכנודע, המרכז הישראלי לרפואה ומדע. מדובר במוזיאון אינטראקטיבי כאשר החלק של הרפואה כולל בין השאר סימולטורים, חדרי ניתוח, הדמיות של אברים פנימיים ושאר שעשועים אנטומיים. ובמילים פשוטות: זה המקום שבו הילד שלכם יוכל לצעוק "קליר" ולתת שוק חשמלי לבובה (ברור שבובה). תראו לנו ילד אחד שיסרב לכל הכיף הזה.
הטכנודע כולל גם פארק מדע ופלנטריום, אבל נראה אתכם משכנעים את הילדים להפסיק לעשות פעולת החייאה לבובות וללכת לראות איך מים מתחממים בדוד חשמל.
קחו בחשבון שהביקור במקום הוא רק במסגרת קבוצות מאורגנות, אבל בחגים (כמו למשל בסוכות) המקום פתוח גם לקהל הרחב.
לילדים יותר גדולים (ובכן, בואו נגיד 60 פלוס), נציע לפקוד דווקא את מוזיאון החאן בחדרה. למרות שמו, מבנה החאן שהוקם במאה ה-19 לא היה מלון אלא בית חווה. שזה בהחלט סביר. מלון? בחדרה? לא הגזמתם? המוזיאון הזה כולל ארכיון שבו מאות אלפי (!) פריטים. חלקם מוצגים לקהל - משמלת כלה עם עיטורי פנינים ששימשה צלמת מקומית בתחילת המאה שעברה ועד מסמכים היסטוריים, כולל התקנון הראשון של המושבה משנת 1891. בין השאר, התקנון הזה קבע כי "כל תושב נדרש לנטוע עצי פרי מסביב לביתו למען להחזיק שמירת הבריאות". זה כנראה נכתב לפני הקמת ארובות הפחם של חדרה.
בנוסף, תוכלו לשוטט בתוך תצוגה שמדמה דירה משנות ה-50 בחדרה. מצד שני, תוכלו פשוט להיכנס לדירה אקראית בעיר. סביר להניח שהדברים די דומים. בכל מקרה, עם כל הציניות - אז כן, אנחנו בהחלט ממליצים על ביקור במוזיאון ההיסטורי הזה.
אתם בעניין של טבע? בחורף הקרוב, כשכולם ייסעו ליער חדרה כדי לעשות פיקניק חורפי עם אלף חדרתים ואלף אקליפטוסים, אתם תיסעו אל שמורת ביצת זיתא שבפאתי העיר, המשמרת נופי ביצות של פעם. זה כמו מסע בזמן, רק בלי המלריה.
ואם אתם עם ילדים קטנים, קחו אותם אל פארק נחל חדרה, שרובץ לצד גדותיו של נחל חדרה, לא הרחק מתחנת הכוח אורות רבין. יש בו מדשאות, מתקני משחקים, חורשה נחמדה, נוף שווה לים וגם גשר שחולף מעל הנחל העצל. אם תחכו כמה חודשים, כדאי לדעת שבחורף זהו אתר תצפית מעולה על כרישים שמגיעים לחוף הסמוך במטרה לשכשך במי הים החמימים שנפלטים ממתקני תחנת הכוח. ואם כרישים אקזוטיים מגיעים מרחבי הים התיכון עד חדרה שלנו, אז מי אתם שתדלגו עליה?
לדעת עוד: https://hadera-tour.city/
ירוחם: יוסטון, יש לנו מעלית!
טוב, היא לא ממש עיר אלא ישוב קהילתי, אבל תזרמו איתנו. מכל מקום, בדצמבר 2003 הופיעה בעיתונות הארצית ידיעה מרעישה: נחנכה המעלית הראשונה בירוחם. אנחנו מזכירים: שנת 2003. כלומר, 34 שנים אחרי שהאדם הגיע לירח.
ובכלל, הכל פה התחיל די בעצלתיים. השם "ירוחם" מוזכר לראשונה ב"כתובת שישק" מהמאה העשירית לפני הספירה. שישק, למי שלא מכיר, היה המלך המצרי עם השם הכי חמוד אבר. מאז אף אחד לא דיבר על המקום הזה, עד שבשנות ה-50 צצה כאן מעברה לעולי רומניה. הם הקימו פה מפעל לקרח וספרייה, ובמהרה הצטרפו אליהם עולים מארצות אחרות. פעם עוד היו ביניהם הבדלים. היום כולם מכוסים באותו אבק. מדבר, מפעל קרח, ספרייה. מה יותר מזה צריך הבנאדם? אה, אולי מעלית.
אני תמיד אוהב את הרגעים הראשונים שבהם אני נכנס לירוחם אחרי נסיעה ארוכה. ברגע שנכנסים לעיירה, טונות של אבק מדברי יחדרו לעיניים שלכם ויגרמו לכם לראייה מטושטשת. שזה מעולה. כי תכלס, מה יש לראות? את הטיילת העגמומית שנמצאת בפתח העיירה? את האיש שעומד כבר חצי יממה ליד תחנת (סליחה, עמוד) האוטובוס ברחוב הראשי?
מצד שני, מסתבר שמתחת לרדאר יש פה סצנה תיירותית די תוססת. למעשה, על פי אתר החברה הכלכלית לפיתוח ירוחם, בשנה שעברה נרשמו בה כ-40,000 לינות. איפה כל האנשים האלה שמים את הראש? קודם כל, יש בירוחם מלון בשם "אירוס המדבר" שהוא באמת מומלץ - נוח, נעים, וחמוד להפליא. ויש גם צימרים, דירות אירוח, גסט האוס בשם The White Hill Guesthouse ועוד.
נסו גם את סצנת האוכל מקומית - מבר בריאות דרך בייגל אמריקני ועד סלסלות פיקניק לדרך. כל אלו מצטרפים לסדנאות יצירה, סיורים מודרכים, טעימות יין, רכיבה על סוסים ושאר דברים שלא הייתם מצפים למצוא במקום שבו שרים שירי הלל למעליות.
תחנת חובה בעיירה היא פארק אגם ירוחם - כתם ירוק ויפה בלב המדבר, המשתרע על פני כ-3,000 דונמים ובלבו אגם יפה. אומרים שהאגם הזה הוא השני בגודלו בישראל אחרי הכנרת. לא מדדנו, אבל מצד שני זו לא בדיוק חוכמה להיות האגם השני בגודלו במדינה שיש בה רק אגם מים מתוקים אמיתי אחד. האגם הזה ניזון ממי שיטפונות והוא נוצר לאחר הקמת סכר בערוץ נחל רביבים. לצד האגם יש טיילת יפה עם המון מקומות לשבת מול המים ולהתענג על נווה המדבר הציורי הזה.
בעונת הסתיו (כלומר, הנה זה קורה עכשיו), יש פה מופע של אלפי חלמוניות, אותם פרחים צהובים שמושכים אליהם מדי שנה חובבי טבע. הפארק עצמו סמוך לשמורת חלמוניות ירוחם.
ואי אפשר לדבר על ירוחם מבלי להזכיר את המכתש הגדול. למרות שמו, הוא לא באמת כזה גדול (מכתש רמון גדול ממנו), אבל יש בו ולצדו מסלולי טיול נהדרים, כולל אתר החולות הצבעוניים והר אחד בשם אבנון שמראשו יש תצפית מדברית מדהימה. אגב, לפני כעשור שונה שם המכתש ל"מכתש ירוחם". כעת לא נותר אלא לתהות: מי האנשים שבאמת קוראים למכתש הגדול מכתש ירוחם?
אם תגיעו לירוחם בסוכות, תוכלו ליהנות מסיורי מאפיות ואמנות מקומית, טיולי זריחה במכתש, סיורי שקיעה באגם, סיורי ספארי לילה ועקרבים, סיורי אופניים וקרטינג בפארק, פעילות טיבוע ציפורים, סיורי ליקוט, תצפיות כוכבים ועוד מגוון סדנאות ופעילויות לכל המשפחה.
לדעת עוד: https://visit-yerucham.com/
בית שאן: פתחו של גן עדן?
האמורא ריש לקיש, שפעל במאה השלישית לספירה, נהג לומר: ''אם גן עדן בארץ ישראל הוא, בית שאן פִּתְחוֹ''. מה שמעלה את החשד שריש לקיש לא באמת טייל הרבה ולא ממש ראה עולם. ובכל מקרה, לקרוא "גן עדן" למקום שבו בקיץ הטמפרטורות נוסקות ל-40 מעלות פלוס? ובכן, לא.
כל כך חם פה, עד שלמי יש כוח בכלל לזוז? קחו דוגמה: ב-12 בספטמבר הועלה פוסט בדף הפייסבוק של מוזיאון בית שאן: "תושבי בית שאן והעמק, יש לכם אגרות שנה ישנות? תמונות משפחתיות מתקופת חגי תשרי? שתפו אותנו!" ארבעה ימים מאוחר יותר, הפוסט גרף לייק אחד ואפס תגובות. ככה חם פה.
מצד שני, על פי אתר הרשות לפיתוח הגליל, מגיעים לבית שאן יותר מ-250,000 מבקרים בשנה.
כן, קראתם נכון: מדי שנה, רבע מיליון בני אדם נכנסים למכונית ונוסעים מרצונם החופשי לבית שאן. האם הם יודעים משהו שאתם לא יודעים?
אז קודם כל, בית שאן היא אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ישראל. קחו למשל את הרומאים. הם באמת עפו על בית שאן והקימו בה עיר לתפארת, עם כל מה שצריך כדי להתפנק רחוק מהבית (רומא): בתי מרחץ משוכללים, תיאטרון ענקי עם 7,000 מושבים (מושבי אבן, אבל אל תהיו קטנוניים) ושאר פסיליטיז. את כל אלו תוכלו לראות בגן לאומי בית שאן. ואם אמרנו שביום חם פה, הרי שבערב הכל נעים יותר - וזה הזמן לגלות את "לילות שאן" - מיצג מרהיב שעושה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, סאונד מהפנט ותאורה חכמה. כל אלו מפיחים חיים בעתיקותיה של העיר הרומית. אם אתם בעניין, קחו בחשבון שהמיצג אינו פעיל בחורף. סוף אוקטובר הוא הדד ליין שלכם.
בסמוך לבית שאן תמצאו את שביל בין הגשרים, שמתפתל לאורך נחל חרוד, וכולל גשרי אבן קדומים ופינות שוות. אם הגעתם על ילדים, נסו את פארק האקליפטוס. יש בו מתקנים שונים, מדשאות, משחקים, מסלולי הליכה ועוד דברים שיש בכל פארק עירוני, אבל כאן יש גם מזרקת רצפה שבה יותר מ-100 מתזים. בקיצור, תביאו מגבת ובגדים להחלפה.
וכן, גם בבית שאן פועל מוזיאון עירוני: מוזיאון בית שאן. הוא ממוקם במבנה נושן ששימש כבית דואר, ובו תערוכות ומיצגים שיזרקו אתכם אל עברה של העיר. הגעתם בסוכות? צפו לפעילות "לילה מטורף במוזיאון" - משחק בריחה משפחתי, שמתקיים בכל ערב בחול המועד. תודו שמעולם לא חשבתם על בית שאן בהקשר של המילים "לילה", "מטורף" ו"מוזיאון". אז הנה, קיבלתם את שלושתן יחד.
לדעת עוד: https://www.bet-shean.org.il/
אילת: כיסא לבריכה, מישהו?
סביר להניח שלפני 30 או 40 שנים, יזם מקומי באילת אמר לחברי מועצת העיר: "וואי, צריך פה מקום לשבת. בואו נייבא כיסאות פלסטיק מתל אביב הגדולה!". היזם החרוץ אמר ועשה, ובמהרה החזון שלו התממש: המוני ערסים שהולכים מכות עם כיסאות פלסטיק ברחבי המלונות של אילת. אם כי הייתי מצפה שבמחירים המפלצתיים שגובים המלונות באילת, לפחות נוכל ללכת מכות עם כורסאות לואי ה-16 בריפוד קטיפה.
בואו נודה על האמת: אילת היא חולון עם ים. מצד שני, אתם לא צריכים אותנו כדי שנספר לכם מה יש באילת - מחוף האלמוגים והמצפה התת ימי ועד הטיילת השוקקת וריף הדולפינים. אבל - וזה אבל גדול - יש מי אנשים שיורדים לאילת יותר ממספר הביקורים שלהם בפתח תקווה, ועדיין לא מכירים כמה אטרקציות חבויות בה.
קחו למשל, את מוזיאון העיר אילת - "אילת עירי". הוא מציג את סיפורה ההיסטורי, הכלכלי, התעשייתי והתיירותי של העיר. המוזיאון נראה כאילו הוא לקוח מ... מוזיאון. כלומר, די מיושן. מצד שני, זה סוד הקסם שלו. אל תוותרו על סלפי בכמו-קוקפיט של מטוס נוסעים המספר את סיפורו של שדה התעופה המקומי, שכבר מזמן נעלם מהעיר.
עוד פינה חבויה בעיר היא הגן הבוטני באילת, הרובץ על רכס בכניסה הצפונית לעיר. מעבר לצמחייה, יש בו טרסות אבן בסגנון קדום ואפילו יער גשם. כן, ממש ג'ונגל טרופי. כאילו שלא הזעתם מספיק בטיילת של אילת.
עוד קצת טבע? נסו את פארק הצפרות, שבימי הסתיו ממתין לאינספור בעלי הכנף הנודדים. הפארק כולל מסלולי טיול, נקודות תצפית וגם כמה פלמינגואים שעושים מרחוק פוזות למצלמות.
לדעת עוד: https://eilat.city/
פתח תקווה: כשההווה הוא הרטרו
באביב האחרון עלתה כאן אצלנו כתבה שכותרתה "סיור בעיר הכי מושמצת בישראל". היא גרפה יותר מ-200 תגובות, ועיון בהן מעלה את האפשרות שהעיר הזו אכן קיימת. ויש בה תושבים של ממש, שחלקם אפילו גאים בה.
אבל רק חלקם. כי אם תשאלו למשל תושב מאם המושבות מאיפה הוא, הוא יענה ללא היסוס "אם המושבות". לעולם לא תשמעו אותו אומר "פתח תקווה". למה? אתם יודעים בדיוק למה.
בכל מקרה, יש מה לראות בפתח תקווה הזאת, אבל ההצעה שלנו: אל תתברברו ברחבי העיר, בין אנדרטאות עלומות וכיכרות מנומנמות (מישהו אמר "כיכר דונלד טראמפ"?). סעו למקום אחד: "גן העצמאות" (נקרא גם גן יד לבנים). במתחם הזה יש את כל מה שאתם צריכים כדי לבלות חצי יום בפתח תקווה, ואולי אפילו ליהנות מזה. הגן הציבורי רחב הידיים תוכנן על ידי ליפא גל, האיש שתכנן גם את הסחנה (הלם: הסחנה הוא אתר מלאכותי ברובו). ובשני המקומות הללו הוא עשה עבודה לא רעה בכלל. הגן כולל המון פינות כיפיות, נחל זעיר, בריכת מים ושאר הפתעות.
בקצהו האחד של הגן ממתין לכם מוזיאון האדם והסביבה - מרחב חמוד שילדים ישמחו לאמץ, ובו שלל מוצגים אינטראקטיביים שקשורים, ובכן, לאדם ולסביבה. אז אם תמיד חלמתם ללחוץ על דוושה שמנפחת דגם של ריאות, זה המקום שלכם.
בצדו השני של הגן נמצאת קריית המוזיאונים. כאן, הלב הפועל הוא מוזיאון פתח תקווה לאמנות - שתמיד יודע לענג עם תערוכות מקוריות ומעוררות עניין. שימו לב למשל לתערוכה "בצק בוץ" של איילה לנדאו, שיוצרת מכלי יומיום עולמות של פנטזיה (התערוכה תינעל ב-28 באוקטובר).
צמוד למוזיאון הגדול חבוי "מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקווה". המקום הזה מתאים לכולם, אבל מי שבאמת יעוף עליו הם הילדים, שייהנו מתצוגה נוסטלגית של ימי העבר, כולל המון בגדי חלוצים שאפשר ללבוש ולדגמן רטרו פתח תקוואי.
ולסיום, בלב גן העצמאות פועל גן חי ("גן חי" הוא השם שבו משתמשים גני חיות שבהם יש ממש מעט חיות, כדי שלא להרים רף ציפיות גבוה). יש בו אגם, מפלים וגם כמובן בעלי חיים, בהם איילים, קופים, נחשים ועוד. יש בו אפילו תצוגת פוחלצים מפתיעה. בביקור האחרון שלנו כאן גילינו פוחלצים של דובים, נמרים, פינגווינים ושאר פריטי טבע דומם. מאז חלפו כמה שנים ויש להניח שהם עדיין כאן. דברים לא משתנים כל כך מהר בפתח תקווה.
ולסיום, פריט טריוויה שלעולם לא תוכלו לשכוח: מסתבר שפתח תקווה היא עיר תאומה של שיקגו. קחו את זה מכאן לאן שאתם רוצים.
לדעת עוד: www.petachtikvamuseum.com
אופקים: הפטיש של הבריטים
תראו לי בנאדם אחד בישראל שיודע להצביע על אופקים במפה. אף אחד לא יודע. גם לא מורים לגיאוגרפיה. גם לא משרטטי אטלסים. גם לא תושבי אופקים. היה יותר קל לקולומבוס למצוא את אמריקה מאשר לכם למצוא את אופקים בלי ווייז. האמירה הזו מכעיסה אתכם? פשוט נסו בעצמכם לחפש אותה על המפה. נכון שעכשיו אתם כועסים על עצמכם? יופי, אז כדי להירגע, סעו לשם.
אופקים נוסדה בשנת 1955 ובמשך שנים סבלה מהסטיגמה של "עיירת פיתוח" באיזה חור במערב הנגב, שאליה הגיעו עולים שגרו בפחונים וצריפים מאזבסט. העיירה בדרום חיכתה בסבלנות 40 שנה עד שהוכרזה כעיר.
ציון הדרך המשמעותי הבא בעיר התקיים ככל הנראה השנה, עם חנוכת פארק מים חדש בהשקעה של 13 מיליון שקלים. יש בו חמש מגלשות המיועדות לגילים שונים, בריכות, מדשאה ועוד. המגלשה הארוכה ביותר מתפתלת לאורך של 86 מטרים. שזה משהו כמו רבע מהעיר הזאת. בכל מקרה, אם אהבתם את פארק המים, שווה אולי לרכוש על הדרך גם נדל"ן בעיר באופקים, כי מסתבר שתושבי העיר נכנסים לפארק המים בהנחה משמעותית לעומת תיירים משאר חלקי הארץ.
אם אתם בעניין של אקסטרים קצת פחות המוני, נסו את סינגל אופקים, מסלול שטח מעגלי המיועד לרוכבי אופניים. אורכו כ-22 ק"מ והוא חולף מכמה מאתרי הטבע והמורשת סביב העיר.
בחלק המזרחי של העיר ממתין לכם פארק אופקים, כתם ירוק ששטחו כ-500 דונמים ובו מתקני משחקים לילדים, פינות פיקניק, מדשאות ונקודות תצפית. ואם אתם כבר כאן, אל תוותרו על חורבת פטיש (שכבר קרויה "מצודת פטיש", כי מיתוג וכאלה). זהו מבנה עות'מאני מסוף המאה ה-19 שנועד לשלוט במרחב העוטף את האזור. כאן גם ערכו הבריטים תעלול לטורקים בזמן מלחמת העולם הראשונה, והטעו אותם בכוונה - מה שהוביל לכיבוש באר שבע על ידי הבריטים. מה יש לבריטים לחפש בבאר שבע? בדיוק מה שיש לבריטים לחפש באופקים. לכו תבינו.
לדעת עוד: הפתעה, הפתעה - לא מצאנו אתר אינטרנט רשמי בנושא תיירות או אטרקציות באופקים. אולי אתם תקימו אחד כזה אחרי שתסתובבו פה קצת?
רהט: לצפות במרדפי מכוניות עם רובי M-16
על מה אתם חושבים כשאתם חושבים על רהט: על פשיעה? על הזנחה? על מרדפי מכוניות עם רובי M-16?
אבל בשנת 2019 זכתה עיריית רהט בפרס החדשנות על חידוש טכנולוגי בתחום המכונות לניקוי כבישים. מצד שני, העיר הזו תוכננה ללא מערכת ביוב מרכזית. וזה בדיוק הסיפור של רהט, העיר הבדואית הכי גדולה בישראל: מצד אחד היא סובלת מהזנחה, מצד שני היא מפתיעה עם אוצרות.
קחו למשל, מיזם שנולד ב-2021 ונקרא "סאמר סקול רהט". תקראו את שלוש המילים שוב, אבל בקול רם. נשמע לכם הגיוני? אם כן, צפו לחמישה ימים חווייתים שבהם לומדים קצת ערבית מדוברת, וגם מכירים מקרוב את העיר באמצעות סיורים, סדנאות בישול, ישיבה בבתי הקפה או אפילו בסאונה של העיר.
בואו נתחיל מהשיא: בכל שנה בחודש הרמדאן מתקיימים ברהט אירועי "לילות רמדאן". במסגרת זו מוצעים לקהל הרחב סיורי ערב שנועדו לחזק את הקשר עם האוכלוסייה במקום, ועל הדרך גם להתענג על סיפורים היסטוריים, מסורת מקומית וגם מאכלים אותנטיים (משום מה תמיד זה מתחיל ונגמר באוכל. אפשר פעם אחת לצאת לטיול מבלי שאחרי זה כולם ישאלו אותך "איפה אכלת?").
אז הרמדאן כבר עבר מזמן, אבל כבר עכשיו שווה לסמן ביומן: החג הבא יחל ב-10 במרץ 2024, וזו ההזדמנות שלכם להכיר צד מרתק ברהט.
ובכלל, סצנת התיירות שוקקת בעיר, עם הרבה מאוד סיורים, מקומות לאירוח ביתי וסדנאות קולינריות. יש גם סיורים על טהרת הנשים, הכוללים אירוח בבתי אמניות בדואיות, וכן אטרקציות הכוללות בגדים אותנטיים, סדנאות רקמה, מוצרי קוסמטיקה על בסיס צמחים ותבלינים, סיורים מודרכים בעיר, סדנאות להכנת אוכל - מחמוצים ביתיים דרך קאטייף מסורתי ועד עלי גפן ממולאים, שטיחים בדואיים ועוד.
לדעת עוד: https://ecrahat.com/
