האם ניתן להצביע על ממצאים בעתיקות שנחשפו במצרים כקשורים לסיפור יציאת מצרים? האם אנו יודעים לזהות את פרעה מלך מצרים?
ובכן, קשה מאד לשים את האצבע על נתונים מובהקים הקשורים לסיפור המפורסם של יציאת מצרים, שלפי דעות שונות התקיימה בין המאה ה-15 למאה ה-13 לפנה"ס. גם בנוגע לזיהוי של פרעה מלך מצרים - החוקרים חלוקים ביניהם. לא כאן המקום להיכנס למחלוקת הזאת, אבל כן ניתן לומר שרבים מצביעים על רעמסס השני, המלך המצרי הגדול שמלך 66 שנה על מצרים העליונה והתחתונה, כפרעה של תקופת בני ישראל.
עוד על מצרים:
תראו איך נראה קבר תות ענח' אמון, אחרי 9 שנים של שיפוץ
קבר מרהיב בן 4000 שנים במצרים נפתח לביקור לציבור
התגלית הגדולה של המאה ה-21: סוף-סוף נמצא הקבר של המלכה קליאופטרה ומאהבה?
המקדש שנחתך והועבר בשלמותו
בסיור הווירטואלי (בסרטון למעלה) שבו נסייר בתלת מימד באמצעות אתר Matterport ואתר Egyverse, ניכנס לאחד המקדשים המרשימים שבנה רעמסס סמוך לגבולה הדרומי של מצרים - מקדש אבו סימבל. כמה מן הסמלים והציורים שנמצאו במקדש יפתיעו אותנו במידת קירבתם לפסוקי התורה, המתארים את פרעה מלך מצרים.
מקדש אבו סימבל שנבנה לפני למעלה מ-3000 שנה בתקופת השושלת ה־19, שרד את אלפי השנים האחרונות, עד לתקופתנו. בשנות ה-70 הקים נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר את סכר אסואן על נהר הנילוס ואת "אגם נאצר", הקרוי על שמו. האגם איים להציף את המקדש הקדום, ולכן במבצע בינלאומי יוצא דופן נרתם העולם להציל את המקדש האדיר והקדום באחד המבצעים הגדולים שנעשו לשימור ההיסטוריה. המצילים חתכו את המקדש לאלפי חלקים והעבירו אותם ממקומם, ובנו אותו כ-60 מטרים גבוה יותר על הגדה המערבית של הנילוס. כיום שוכן המקדש בתוך גבעה מלאכותית, שמאפשרת לתיירים וגם לנו להיכנס לתוך המקדש ולהתרשם מיופיו ועוצמתו.
השמש זורחת בתוך המקדש פעמיים בשנה
המראה הראשון שנפגוש בהגעתנו למקדש הוא חזית המקדש. ארבעה פסלים בדמותו של רעמסס בגובה עצום של כמה עשרות מטרים, לצידו דמויות בני משפחתו זעירים יותר, ומעליהם, מעל פתחו של המקדש, פסל קטן מימדים - האל המצרי הראש: אמון-רע. אי אפשר לטעות בפרשנות של המראה הזה, רעמסס מבקש לספר לכל מי שעובר ליד המקדש או למי שנכנס לתוכו, מי הוא בעל הבית על הנילוס הסמוך, מי הוא בעל הבית על מצרים כולה. למעשה, קשה למצוא תיאור קולע יותר למבע של רעמסס, מאשר הפסוק בספר יחזקאל הפונה אל פרעה מלך מצרים: "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כ"ט ג). כלומר, היאור שלי, אני עשיתי אותו (כך בפסוק ט') ולמעשה גם עשיתי את עצמי. הציניות שעולה מן ההיגד הזה כלפי פרעה, לועגת לגאווה היתירה של פרעה שעשה עצמו לעצום ולגדול בעיני עצמו. תחושה דומה עולה בפני המבקר במקדש שלפנינו.
ניכנס פנימה לקודש הקודשים של המקדש - אל עבר המקום שהשמש זורחת לתוכו פעמיים בשנה - ביום ההולדת של רעמסס וביום המלכתו. בקודש הקודשים יושבים ארבעה פסלים. שלושה מתוכם אלים. במרכז דמותו של רעמסס השני (שלישי משמאל) ולידו באותו גובה, שוב האל הראשי של מצרים: האל אמון-רע. רעמסס היושב בין האלים, זהו הייצוג שרעמסס משאיר לדורות הבאים.
ומניין שאב רעמסס את כוחו, במה הוא ניכר? נלך אל הקירות הפנימיים של המקדש. נראה את רעמסס על מרכבתו במלחמותיו הרבות במצרים ומחוצה לה. תבליטים אלו כאילו נלקחו מתוך שירת הים הנאמרת מדי יום ומושרת ביום האחרון של פסח: "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים… כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו".
נקמתו של אלוהים בפרעה
נעבור לקיר אחר, ונצפה בהתנהגותו האכזרית של רעמסס כלפי אויביו. על הקיר: רעמסס מחזיק ביד שמאל את ראשי אויביו וביד ימין שלו הוא מרים מקל שבראשו כדור מתכתי, שבאמצעותו הוא מרוצץ את ראשיהם, של אויביו. נדמה שתיאורים אלו מבהירים את פרטי הפסוקים המושרים בשירת הים: "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב" (ט"ו ו). נקמתו של אלוהים בפרעה, היא נקמה של מידה כנגד מידה. כנגד המידה האכזריות שנהגת באויביך תקבל מאת אלוהים. פסוקי השירה משוחחים ומגיבים, אם כן, לציורי הקיר המתגלים בתוך המקדש של רעמסס השני.
וסצנה האחרונה שנבקש לראות במקדש, היא אולי המפורטת והמפתיעה מכולם. תיאור מחנהו של רעמסס השני באחד הקרבות המפורסמים בתולדות הממלכה המצרית - "קרב קדש" - בו נלחם רעמסס השני בחיתים, מרחק אלפי קילומטרים ממקום המקדש שלפנינו. במקומות רבים תיעד רעמסס את הקרב, שככל הידוע לנו, לא נחל בו ניצחון מרשים, אלא לכל היותר סיימו בתיקו. כל זה לא הפריע לרעמסס לספר ולתאר ברהב גדול את הישגיו בקרב.
תמונת המחנה של רעמסס מזכירה, כך נדמה, את תמונת המשכן המצטיירת מספר שמות פרק כ"ה, כך מלמדנו פרופ' יהושע ברמן בספר שכתב לאחרונה, "אני מאמין" (הוצאת קורן). פרופ' ברמן היטיב להצביע על החלוקה של המחנה לחצר חיצונית, לעזרה פנימית המחולקת לשני חלקים בלתי שווים. בחלק המזרחי, הגדול יותר, כורעים ומשתחווים שבויים לחלק המערבי הפנימי של המחנה. בתוך קודש הקודשים מוצגת חרפושית (סמלם של המלכים הפרעונים) שבה כתוב שמו של רעמסס השני. משני צידי החרפושית, כרובים שסוככים בכנפיהם על רעמסס. קשה שלא לשים לדמיון בין מבנה זה ובין מבנה המשכן המתואר בספר שמות.
נדמה שגם כאן, התיאורים בתורה מגיבים ואולי מתפלמסים עם דמותם של הפרעונים בכלל, וייתכן שאל מול רעמסס בפרט. אתה רעמסס המתאר עצמך ככל יכול ואינו מכיר במציאותו של אלוהים ובהנהגתו, תובס במלחמה מולו. מרכבתך תשקע בים סוף. וכנגד המחנה שבו אתה מתפאר, ייבנה משכן זה בבדמותו של המחנה שלך שבתוכו ימוקם ארון אלוהים עם כרובים הסוככים בכנפיהם.
נדמה, אם כן, שסמלים רבים המופיעים במקדש זה, שולחים אותות של סמליות כלפי פסוקי ספר שמות, המתארים את סיפור יציאת מצרים והמאורעות שבעקבותם. מהסיור הקצר באבו סימבל, אנו למדים יותר על דמותו של רעמסס, או לפחות על האופן שבו הוא רצה שיכירו אותו למשך אלפי שנים - כשליט עריץ, אכזר בעל עוצמה אדירה שאין שווה לה.
אולם לצד דימויים אלו מהדהדים פסוקי התנ"ך אל מול הסמלים, התמונות והפסלים הללו. פסוקי התנ"ך מתפלמסים עם הגאווה של הפרעונים ומציבים כנגדם אלטרנטיבה היסטורית ואמונית. אל מול פסלי האבן העוצמתיים והדוממים של המלך המצרי, נקראים פסוקי ההגדה של פסח על אותו לילה שבו יצאו ישראל ממצרים וקראו תיגר על המלוכה הפרעונית המצרית, ויצאו לחירות שהפכה לסמל עבור העולם כולו.
הרב ד"ר שוקי רייס הוא ראש מיזם hatanakh.com, המכללה האקדמית הרצוג.