ה"גריטרים": הישראלים שמראים את הארץ לתיירים בחינם

לפחות פעם בחודש ענת יהב, עורכת דין תל אביבית, מתפנה מכל עיסוקיה ונפגשת עם אנשים זרים מחו"ל, ובמשך שעות מסתובבת איתם במקומות החביבים עליה בעיר, בין אתרי מורשת ואתרי בילוי, בין מסעדות לברים. היא מספרת על עצמה, על העיר, על הישראלים ובסוף המפגש אף נותנת להם רשימת המלצות להמשך הטיול שלהם. את כל הטוב הזה היא עושה בהתנדבות מלאה כבר 11 שנה. למעשה, מאז ש"תל אביב גריטר", תוכנית מתנדבים שמחברת בין תיירים למקומיים שרוצים לחלוק את התשוקה שלהם לעיר, הוקמה בישראל.

התוכנית היא חלק מאיגוד הגריטרס ("מקבלי פנים" בתרגום לעברית) הבינלאומי, שכיום מאגד בתוכו יותר מ-140 ערים בכל העולם. לילה ארד, המייסדת והמנהלת של התוכנית בתל אביב, מספרת שהרעיון להקים את התוכנית עלה אחרי סיור שערכה עם גריטרס בניו יורק לפני 12 שנה. "הגענו לפינות שבחיים לא היינו מגיעים אליהן בסיור מודרך, וזה מאוד מצא חן בעיניי", מספרת לילה, שעבדה אז בתעשיית ההייטק.

זמן קצר אחרי שחזרה, הקימה את התוכנית בארץ. את הסיורים הראשונים היא עשתה בעצמה ולאט לאט התחילה לגייס מתנדבים. "בהתחלה גייסתי שכנים וחברים, ועם הזמן זה התרחב. היום כבר יש לנו 60 מתנדבים מגיל 18 ועד 80 כשלכולם יש דבר משותף אחד - האהבה לעיר תל אביב והרצון לחלוק את האהבה הזאת עם תיירים". בארץ התוכנית קיימת רק בתל אביב. ניסיונות שנעשו לפתח אותה גם בחיפה ובירושלים לא עלו יפה עד היום.

"חברה ביקשה שאצלם עבורה ישראלים ברחוב - אתם כל כך יפים!"
תיירות אמריקניות: ישראלים מתים עלינו, התחילו איתנו באגרסיביות
כבר ביום הראשון בישראל קרה לי משהו שהשאיר אותי פעור פה"

לילה מדגישה שהסיור הזה לא בא במקום סיור מאורגן. "אנחנו לא מקצוענים ולא מתיימרים להיות מקצוענים. המטרה היא לארח אנשים מחו"ל בסיורים רגליים, להראות את תל אביב שלי, פינות שאני מכירה, את החיים בעיר, איפה אני אוהבת להיות, לבלות, להביא כל מיני סיפורים, אנקדוטות. מעצם החיים שלנו בעיר יש לנו המון סיפורים לספר".

וגם יש הרבה דרכים לעשות את הסיור. "הרעיון הוא לייצר מפגש אנושי, אבל אני תמיד קשובה למה שאנשים רוצים", אומרת ענת. "יש אנשים שמבקשים להצטרף לסיור עם גריטר בשביל הכיף, ויש כאלה שמאוד סקרנים לשמוע קצת על העבר של העיר, יש סטודנטים ויש פנסיונרים - יש מגוון רחב של אנשים שבאים ולכן גם מגוון רחב של תחומי התעניינות. בטופס הפנייה שלהם הם מציינים מה הם מחפשים".

כך למשל, לילה מספרת שבעלה, שהוא גם גריטר, סייר לאחרונה עם תייר מגרמניה שמאוד רצה ללמוד להכין חומוס. "בעלי לקח אותו לחומוסייה ולסופרמרקט, קנה איתו את המצרכים והסביר לו בדיוק איך להכין".

בסיורים שלה, ענת אוהבת להציג גם את הסיפור ההיסטורי של העיר ושל ישראל, ולכן היא נוהגת להתחיל איתם באזור רוטשילד, "במקום שבו הסיפור התל אביבי מתחיל". רועי בורר, בן 32, אף הוא עורך דין, בדרך כלל מעדיף לטייל עם אנשים שקרובים לגילו ברחובות הקטנים שהוא אוהב בלב תל אביב ומראה להם את המסעדות והברים החביבים עליו. רונן מנסורי, בן 50, שעוסק בפיתוח תרופות, אוהב גם הוא לספר לאורחים על ההיסטוריה של העיר, ולעתים מרחיק איתם גם ליפו כדי להראות את המסגדים, הכנסיות ובתי הכנסת ולהמחיש להם את המורכבות של החיים בארץ.

"אני תמיד מתפעלת מהרמה הגבוהה של אנשים שמגיעים לסיורים", מספרת ענת. "פעם הגיעה אליי משפחה מגרמניה. האבא היה לבוש בבגדים מחויטים, מאוד לא מתאים לאוגוסט בצהריים. במהלך השיחה התברר שהוא חבר פרלמנט. כששאלתי באיזו מפלגה, ענה שבמפלגה של אנגלה מרקל. עד מהרה התברר שהוא היה שר הבריאות של גרמניה. מאוד הוחמאתי כשהוא אמר שהוא היה בארץ כמה פעמים בביקורים דיפלומטיים, אבל המפגש איתי עדיין נתן לו ערך מוסף".

"מרגש אותי שאנשים ממקומות כמו מנהטן, פריז, קופנהגן, מתלהבים מתל אביב. הם מאוד אוהבים את הווייב פה", אומרת ענת, "אבל תמיד אומרים לי שלא נקי. גם במקומות שנראים לי נקיים לגמרי הם תמיד רואים לכלוך".

"תל אביב נראית להם מקום קוסמופוליטי. הם אוהבים את הפתיחות, הרבגוניות, התרבות, האמנות, האוכל", אומר רונן. "הם אפילו מפרגנים לפעילויות שהעירייה מארגנת, כמו הפסטיבלים הפתוחים. אבל הם תמיד בשוק מהמחירים הגבוהים פה. הם לא מבינים איך זה יכול להיות".

השירות הזה של הגריטר נעשה, כאמור, בהתנדבות מלאה ולילה אף מדגישה שהגריטרים לא מקבלים אפילו טיפים. "אין לי משכורת. הכול נעשה בכיף ובהתנדבות. הדבר היחיד שבכל זאת אנחנו מסכימים לקבל זה תרומות לתחזוקת האתר. בזמן הקורונה, לא הגיעו תיירים במשך יותר משנתיים וחשבנו שזה הסוף. אפילו הכסף לתחזוקת האתר נגמר, אבל עכשיו חזרנו לשגרה".

ענת מספרת שהיא שומרת על קשר עם רבים מהאורחים שהתלוו אליה, אבל המפגש שהיא לא תשכח הוא עם אורח שדווקא לימד אותה משהו על תל אביב. "זה היה התייר הראשון שהגיע אליי לסיור, לפני 11 שנה. הוא היה איש מאוד צבעוני - שופט בית משפט שכותב מחזות זמר לאוף ברודוויי, ובעצמו גריטר במנהטן. כשהסתובבנו, הוא סיפר לי שהגיע למצעד הגאווה בתל אביב. להפתעתו הגדולה, לא היה לי מושג בכלל שיש מצעד גאווה בתל אביב. הוא הסביר לי על האירוע וכמה הוא נחשב בעולם, וכך יצא שמשהו כל כך מהותי בסצנה התל אביבית - למדתי בכלל מתייר מחו"ל".

רוצים להדריך תיירים בתל אביב? בואו להיות גריטרים