לי (21), סטודנטית לפיננסים ובריטני (21), סטודנטית לסיעוד ממיאמי, ארצות הברית
היי לי. מאיפה הגעת אלינו?
"פלורידה".
פלורידה זה לא רק קשישים יהודים?
"בעיקרון כן, אבל אני מגיעה מאזור מסוים במיאמי שקצת שובר את הסטיגמה הזו".
הבנתי. אז כמה זמן את כבר כאן?
"שבעה שבועות, ובשבוע הבא אני חוזרת הביתה. הגענו כקבוצה במסגרת תכנית שנקראת Onward Israel, שנועדה לחשוף את התרבות הישראלית ולקרב בין צעירים יהודיים לישראל".
נו, והתקרבת?
"אני תמיד הייתי קרובה לישראל. יש לי פה קרובי משפחה וזו לא פעם ראשנה שאני מבקרת בארץ. רוב הזמן היינו בתל אביב. זו עיר מעולה. הפתיע אותי לראות עד כמה היא חיה סביב השעון. אפשר לצאת בשתיים או שלוש בלילה ולמצוא המון מקום לבלות. וחוץ מזה, אחת לשבוע לקחו אותנו לירושלים, לפגוש אנשים מעניינים".
מי למשל?
"לא מזמן לקחו אותנו למפגש עם פעילה בקבוצת 'נשות הכותל'. היא סיפרה לנו על הפעילות החשובה שהן עושות".
מה היא סיפרה?
(לי מצחקקת עם חברתה בריטני, שמצטרפת לשיחה)
"אל תגידי לי שאת לא זוכרת".
(ממשיכות לצחקק)
קלטתי אתכן: מרוב בילויים בטח נרדמתן במפגש עם נשות הכותל.
"מה פתאום! הקשבנו וזה היה מרתק. וחוץ מזה, במפגשים האלו למדנו על הפוליטיקה הישראלית, על זרמים שונים ביהדות... וגם טיילנו בארץ. נסענו לגליל, היינו בראש פינה, היינו בכנרת".
טבלתן בכנרת או רק צפיתן בה כמו תיירים לרגע?
"היינו בכנרת רק 30 דקות, אבל בכל זאת הספקנו לטבול, בחוף סלעי ויפה באופן מיוחד. ואם כבר מדברים על ים, אז אני חייבת לומר שהחוף של תל אביב הוא החוף הכי יפה שראיתי. הוא עוקף בקלות את החופים של פלורידה. החול נעים יותר מהחופים שלנו והמים בטמפרטורה מושלמת. והעובדה שהחוף והים הם חלק בלתי נפרד מהעיר - עושה את הכל יותר מיוחד. רק המדוזות קצת קלקלו את הכיף. וגם הגלים".
הגלים? גלים יש גם באוקיינוס בפלורידה, ואפילו רציניים.
"נכון, אבל פה הגלים והים יכולים להיות מסוכנים יותר. שמעת על הטביעה של אמיר גוטמן?"
כן, ברור. השאלה איך את, תיירת מארצות הברית, שמעת על זה?
"ישראל זו קהילה מלוכדת מאוד, ואחרי כמה שבועות כאן, אתה כבר מתחבר לכל מה שקורה. אז מקרה הטביעה הטרגי של גוטמן הגיע גם אלינו. וכל זה קשור לתקשורת בין בני האדם, פה בישראל. אנשים כאן, זרים מוחלטים, מדברים איתך ברחוב כאילו הם מכירים אותך המון שנים. הכל מאוד ישיר. כמי שמגיעה ממקום כמו ארצות הברית, זה מאוד מפתיע ומיוחד. נכון, אני מגיעה מאזור שיש בו הרבה יהודים וגם לא מעט ישראלים לשעבר, אבל עדיין, העניין הזה של הישירות מאוד בולט ודומיננטי פה".
(בריטני מצטרפת לשיחה): "אני אתן לך דוגמה מעולה: בארצות הברית, נהוג לומר 'היי, אתה נהדר! אנחנו חייבים להיפגש לארוחת צהריים'. אז אומרים, וממש לא מתכוונים לכך. וכאן, כשמישהו אומר לך שהוא רוצה לפגוש אותך לצהריים, הוא באמת מתכוון לזה".
הגיוני.
"כן, אבל כמובן שלישירות הזו יש גם צד אחר. פה אין סבלנות, במיוחד לא בתורים. אני רואה את זה הרבה בסופרמרקט או בתור לשירותים ציבוריים. רק לפני כמה ימים הייתי בשוק הכרמל. היה דוכן אחד עם חפצים יפים. עכשיו, אני אוהבת לגעת בדברים, להרגיש אותם. אז מיששתי קצת את הסחורה. אחרי שנייה וחצי, המוכר התחיל לצעוק עלי. 'מה את נוגעת? הכל פה אותו דבר! לכי מכאן ואל תחזרי לבסטה שלי!' זה מוזר, אבל שוב, בגלל שיש כמה צדדים, אז מהר מאוד פגשתי בשוק סוחרים מאוד נחמדים. בכלל, אני מאוד נהנית בישראל".
היתה לך חוויה משמעותית במיוחד כאן?
"העלייה למצדה לפנות בוקר ותצפית ממרומי ההר על הזריחה. וואו! זה היה בלתי נשכח, אחד הדברים היפים שראיתי בחיי. אחרי שירדנו מההר הלכנו לטבול בים המלח. סיפרו לנו שהוא הולך ונעלם, בגלל שמפעלים תעשייתיים מנצלים את משאביו. בעיניי, עצוב לדעת שיש סיכוי שהים הפלאי הזה ייעלם יום אחד. אני חושבת על מצב שבו בעתיד הרחוק הנכדים שלי יבקרו בישראל, והם לא יוכלו לראות את ים המלח כי הוא פשוט לא יהיה קיים עוד - וזה בלתי נסבל בעיניי"
בואו נחזור רגע לעיר הגדולה, לבילויים. יצאתן הרבה?
"(לי): כן, ברור. עשינו דברים מאוד מיוחדים כאן, שתיירים רבים לא נחשפים אליהם. למשל, היינו בסיור גרפיטי בירושלים, באזור שקרוב לשוק מחנה יהודה. היה מרתק. אתה יכול ללמוד הרבה על תרבות באמצעות התבוננות בגרפיטי שיש בערים שלה. ובכלל, תל אביב היא ה-מקום לבילויים. זו עיר מאוד תיירותית. כאן גם גילינו שהרבה מאוד בחורים ישראלים מתלהבים מאמריקניות. ברגע שגילו שאנחנו אמריקניות, הם ממש נדלקו. נכון, לפעמים מתחילים איתך באופן קצת אגרסיבי, אבל זה כנראה חלק מהישירות הישראלית שלכם, שכל כך חסרה במקומות אחרים ובתרבויות אחרות".
אז תחזרו לכאן?
(לי): "ברור. אני כבר מתכננת להגיע לפה שוב בחורף לחופשה קצרה של שבוע. שמעתי שישראל מאוד יפה בחורף".