קללת קברי הפרעונים - האמת המפתיעה נחשפת

סרט תיעודי חדש חקר את האמונה לפיה מי שיפתח את קברו של אחד מהפרעונים ייפגע מקללה עתיקה, ואת הטענה שרבים ממי שהשתתפו במשלחת שפתחה את קברו של תות ענח' אמון מצאו את מותם במהירות. אז מה האמת? שילוב של פייק ניוז וסכסוך בין עיתונאים

20/06/2022
Top 10 Secrets and Mysteries (NETFLIX)

במשך אלפי שנים הפרעונים היו קבורים בשקט בעמק המלכים על הגדה של נהר הנילוס העצום במצרים. מאז נפתחו כבר 64 קברים כשהמפורסם שבהם הוא קברו של תות ענח' אמון שהתגלה ב-1922. באותם ימים החלה לצוץ הסיפורים על קללת הפרעונים - האמונה לפיה מי שיפתח את קברו של אחד מהפרעונים ייפגע מקללה עתיקה שהטילו כהני הדת המצרים בעת שהוטמן הפרעה בקברו. אז מה האמת מאחורי הקללה ומי התחיל אותו? התשובה בגדול היא - פייק ניוז וסכסוך בין עיתונאים.

הסרט של ערוץ 4 Tutankhamon: Secrets of The Tomb שודר ביום ראשון בבריטניה ובו האנתרופולוגית אלה אל סמחי משוחחת עם מומחים לקללה, לפרעה ולמשלחת של לורד הווארד קארטר שגילתה את הקבר ב-1922. לפי הממצאים שלה, ארתור ויגאל, אג'יפטולוג שהפך לכתב של ה"דיילי מייל", היה האיש שככל הנראה התחיל את סיפורה של הקללה מאחר שהיה עצבני על כך שכתב מתחרה של "הטיימס" קיבל גישה בלעדית לגילוי קברו של תות ענח' אמון, ולכן המציא את סיפור הקללה והפך אותה למוכרת.

אחד מהמומחים שהתראיינו לסרט, בוב ביאנקי, אמר: "ארתור ויגאל הוא אדם מאוד מעניין. הוא הוסמך כאג'יפטולוג אבל אז שינה כיוון במובן מסוים, והפך לעיתונאי. הוא עבד בדיילי מייל, שהיה מתחרה של ה"טיימס" הלונדוני, והוא לא היה מסוגל לקבל את המידע המדעי מקארטר על בסיס יומי, כי ל"טיימס" היה בלעדיות, ולכן הוא היה צריך להיות מסוגל לספק לקוראים שלו סיפור מקביל". הפתרון שהוא מצא - פייק ניוז לפיו קללה הוטלה על כל מי שנכנס לקבר והוא מוצא את מותו.

הכל החל מאה שנה קודם לכם, בשנות העשרים של המאה ה-19, כאשר הירוגליפים מצריים פוענחו כראוי לראשונה. על קירות הקברים המצריים התגלו קללות ואיחולי מוות שנועדו להרתיע שודדי קברים - אך לרוב לא הצליחו. כמאה שנה לאחר מכן, נמצא קברו של תות ענח' אמון במשלחת שמומנה על ידי האריסטוקרט הבריטי לורד קרנרבון.

בסרט התיעודי החדש מתואר שלורד קרנרבון היה מאוד משועשע ומבודח בזמן שנכנס לקבר ולפי העדות של בוב ביאנקי "אני חושב שמה שוויגאל אמר היה שלורד קרנרבון היה שמח מדי וחטא בחטא הגאווה, ואז הכתב של הדיילי מייל לכאורה אמר: 'אם לורד קרנרבון ייכנס לקבר במצב הרוח הזה, הוא ימות בתוך שישה שבועות".

למרבה התדהמה, בתוך שישה שבועות לורד קרנרבון ומספר אנשים נוספים שעבדו איתו בחפירה, מצאו את מותם. "עבור העיתונים, מקרי המוות האקזוטיים האלה היו מכרה זהב והם התחילו להמציא עוד ועוד סיפורים על קללת תות ענח' אמון", נאמר בסרט הדוקומנטרי, "הם היו רעבים לסיפורים, וכתבים הוסיפו עוד שמות לרשימת המתים".

במסגרת הסרט התיעודי היוצרת החליטה להסתכל על הקללה מנקודת מבט מדעית. "הייתה הרבה היסטריה באותה תקופה", היא מספרת ל-The New Arab. "העיתונות השתוללה, אבל אף אחד לא שאל שאלות שהיו צריכות להישאל - כמו מדוע אף פועל מצרי לא מת מהקללה?".

עוד בנושא

קללת הפרעונים? שישה ארכיאולוגים מתו באופן מסתורי אחרי שפתחו קברים עתיקים

לכתבה המלאה

אז מה ההסבר המדעי למקרי המוות?

"גילינו שייתכן שהקורבנות מתו מזיהום", היא אמרה "כנראה הפטרייה אספרגילוס פלבוס גדלה בקבר, מה שיכול היה לייחס למקרי המוות." ואכן ב-5 באפריל 1923 נמצאה גופתו של הלורד בבית המלון קונטיננטל-סאבוי שבקהיר. אמנם מותו הוליד את הסיפור על "קללת תות ענח' אמון", שנודעה גם בשם "קִללת הפרעונים", אבל מותו נבע ככל הנראה מאלח דם (שהתפתח לדלקת ריאות) כתוצאה מגילוח בטעות של עקיצת יתוש נשא של שושנה, מה שגרם לפתיחת הפצע ולזיהום חמור.

בין ההסברים שניתנו לתופעה הייתה העובדה שהתנאים בקברים שנמצאו סיכנו את בריאותם של הפוקדים אותם - חללים חשוכים ומחניקים. אחת הטענות שהועלו הייתה שהסיבה למוות היא פטריה שגדלה במקום הקברים ונדבקה לחוקרים. במאמר שפורסם בעיתונות באותה תקופה העלה הסופר סר ארתור קונן דויל את ההשערה שפטריית עובש הונחה בכוונת מכוון כדי להעניש את שודדי הקברים.

בדגימות אוויר שנלקחו מתוך סרקופג סגור דרך חור שנקדח נתגלו רמות גבוהות של אמוניה, של פורמלין ושל מימן גופרתי; הגזים האלה רעילים, וחלק מהגזים שנמצאו - כגון גז עצבים - יכולים להרע את בריאותו של הנושם אותם. כיום, ארכיאולוגים עוטים מעין מסיכות מגן כשהם נכנסים למקומות עם קברים משום שהם מודעים לכך שיש במקומות כאלו פעילות בקטריאלית שיכולה לחדור לפצעים פתוחים ולהפיץ זיהום בקרבם.

יש לזכור כי למרות האמונה בקללה, רוב מי שהשתתף בפתיחת הקבר לא מת בשנים לאחר מכן, וחלקם אף האריכו ימים. לפי ויקיפדיה, הסברים כגון פטרייה רעילה וגזים רעילים, לא מסבירים מדוע אף אחד מ-10 האנשים שהסירו את התכריכים מעל המומיה לא מת בשנים לאחר מכן. בנוסף, חלק מהמיתות שנקשרו בפרשה אירעו מסיבות שלא ניתן לקשור אותן להרעלה. כך, לדוגמה, ארכאולוג צרפתי נפל בעת הביקור ומת מפצעיו. טכנאי רנטגן שנשלח לבדוק את המומיה נפטר לפני שהגיע ליעדו. ואביו של מזכירו של קרנרבון, התאבד. אפילו מגלה הקבר עצמו, קרטר, נפטר רק בשנת 1939 בגיל 64 מלימפומה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully