קינג קונג היה אמיתי? מפלצות אגדיות שהיו קיימות באמת

השבוע נחשף סרטון של כריש עמלץ לבן שננשך והיו מי שטענו שזו הוכחה עכשווית לקיומו של כריש המגלודון, כריש מפלצת אימתני בגודל עצום, שנחשב לכריש הגדול ביותר שחי אי-פעם ויכול להגיע למשקל של 100 טונות והיה טורף בלתי עציר ומאיים שחי לפני מיליוני שנה. ישנם תיאורטיקנים שמאמינים שהמפלצת הימית הזו עדיין נמצאת אי שם באוקיינוס. מפחיד? מה שמפחיד יותר היא הסברה שחלק גדול מהמפלצות עליהן שמענו רק בסיפורים ובאגדות היו קיימות באמת - ויש מי שמאמין שהן (או המקור עליו הן מבוססות) עדיין מסתובבות על כדור הארץ.

ההיסטוריה האנושית מלאה בסיפורים על מפלצות - בכל תרבות יש אגדות על חיות או יצורים מסוגים שונים שתקפו, או אפילו הרגו, בני אדם. רבים מהסיפורים הללו הועברו באגדות מדור לדור כאזהרה - אבל מפלצות אינן אמיתיות, נכון? אף אחד מהיצורים האלה לא הוכח אי פעם כקיים, וככל שהזמן והמדע מתקדמים, המפלצות המיתיות זוכות לרוב להתעלמות וכמעט ואינן נחקרות.

אז מאיפה הגיעו מיתוסי המפלצות האלה? אין ספק שחלקם היו סיפורים ומשלים בלבד שמטרתם הייתה להזהיר מסכנות בנאליות יותר. אבל יש לפחות כמה מפלצות מיתולוגיות שחוקרים גילו שייתכן התבססו על יצורים אמיתיים שפשוט נראו הרבה יותר מפחידים ממה שהם באמת.

במיתולוגיה היוונית, ההידרה הלרניאנית הייתה יצור-מים דמוי-זוחל מרובה-ראשים דמויי נחשים (בדרך כלל; באגדות שונות מופיעה ההידרה עם מספר ראשים הנע בין שלושה או חמישה למאה) ונשימה רעילה - שהתייצבה לקרב מול מול הרקולס, בנו של זאוס. לא רק שההידרה הייתה מפחידה, אלא שהרקולס התקשה להביס אותה מכיוון שכל אחד מראשי ההידרה שהוא הוריד צמח חזרה במהירות. רק כשאחיינו איולאוס, העלה את הרעיון לשרוף את הגדמים לאחר עריפת ראשי ההידרה, הרקולס הצליח סוף סוף להרוג את המפלצת.

אז אמנם לא היו באמת חיות עם 50 ראשי נחש ביוון העתיקה (אנחנו מקווים), אבל המקור לסיפור של ההידרה כנראה היה מבוסס על משהו הרבה יותר מציאותי, אבל עדיין די מדהים. נחשים רגילים נפוצים בכל העולם, וכמו בעלי חיים רבים אחרים, הם יכולים לסבול מדי פעם ממצב המכונה פוליצפליה - תופעה של ריבוי ראשים כשלנחש יכולים להיות שניים או אפילו שלושה ראשים, אבל הוא בריא לחלוטין.

בעוד נחשים פוליצפליים הם נדירים מאוד, נדרשת רק תצפית אחת או שתיים של אחד כזה כדי שהוא יהפוך לאגדה ומיתוס. ביולוגים מודרניים מחשיבים כעת נחשים עם פוליצפליה כמקור סביר מאוד למיתוס ההידרה, שמספרי הסיפורים ביוון הפכו אותם למפלצות עם עשרות ראשים, לפי ה-BBC. התחדשות איברים בקרב זוחלים היא גם לא תופעה נדיה, מה שאולי היה השראה לסיפור שגם ראשיהם צמחו בחזרה.

היסטוריה והמיתולוגיה מלאות ביצורים ימיים שהם חצי דג וחצי אדם. בתולות או בנות ים (וגם בני ים, שפשוט לא נראה שהם כל כך מעניינים אותנו כאן על פני הקרקע) נחשבות באגדות בדרך כלל לנשות-דג יפות שלרוב נמנעות מהמין האנושי ואינן מסוכנות. אבל לא כך המקרה לגבי קרובות המשפחה שלהן, הסירנות.

כפי שתוארו באודיסאה של הומרוס, הסירנות היו נימפות ים דומות לציפורים, ולעתים קרובות הן מתוארות כבעלות כנפיים או אפילו מקור, בנוסף לחלקי גוף של דג ואדם. אומרים שהסירנות היו שרות שיר קטלני אך קסום שמשך מלחים אל המעמקים. כשאודיסאוס עמד לעבור ליד אי הסירנות הוא רצה לשמוע את שירתן מבלי לסכן את חייו ואת חיי מלחיו, ולכן ציווה על אנשיו לאטום את אוזניהם בשעווה ולקשור אותו לתורן הספינה כך שלא יוכל להשתחרר ולקפוץ מהספינה. כך זכה אודיסאוס לשמוע את שירת הסירנות ולהישאר בחיים, לפי Ancient History Encyclopedia.

אבל האם סיפור הסירנות מבוסס על יצורים אמיתיים? ייתכן שמה שנתן השראה לאגדות האלה הם יצורים מוכרים לנו היטב. חוקרים מודרניים חושבים שהימאים העתיקים כנראה ראו פרות ים או תחשאים, שלשניהם יש סנפירים דמויי זרועות והם מסוגלים לסובב את ראשם מצד לצד, כמו בני אדם. מרחוק, היצורים האלה עשויים להיראות אנושיים יותר ממה שהם נראים מקרוב, ובשל תזונה לקויה ולחץ נפשי מהבידוד בים, לא ניתן לשלול שאלו שראו סירנות או בתולות ים הזו רק כמה פרטים נוספים.

מקינג קונג ועד דונקי קונג - קופי ענק הם חלק גדול מהתרבות שלנו. בעוד שסיפורים מודרניים על פרימטים גדולים מתמקדים בעיקר בביגפוט, ססקוואץ', היטי וכן הלאה - המיתוסים של קופי ענק היו למעשה נפוצים למדי בעבר, גם אם לא כל כך סנסציוניים. במקום יצורים שעירים דו-רגליים עם מאפיינים דמויי אדם, המיתוסים על קופי הענק היו בדיוק זה - קופי אדם רגילים, רק גדולים הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים אליהם.

מיתוסים אלו היו נפוצים במיוחד במקומות שבהם חיים הקופים, כמו הג'ונגלים של אפריקה. לאורך מאות שנים של מחקר, צצו סיפורים של מטיילים שנתקלו בקופים חזקים להפליא בגודל של אדם או יותר. בקרב שבטים אפריקאים קיימים סיפורים שמספורים כבר מאות שנים עליהם. עם זאת, אף פעם לא הופיעו ראיות לגבי קופי הענק הללו, ולכן הם נחשבו במידה רבה כמיתוס או אפילו מתיחה.

רק בשנת 1847 נחשפה האמת: קופי ענק היו למעשה אמיתיים, ועד מהרה ניתן להם שם רשמי - גורילות. לפני כן, למדע לא היה מושג שגורילות הן בכלל משהו שקיים. חלק מהאגדות עליהם היו מוגזמות, אבל הוכח שבאמת היה זן של קופים גדולים שפשוט לא ידענו עליו.

אבל הגורילות הן לא הקוף הגדול ביותר המוכר לאדם. הגיגנטופיתקוס היה הקוף היונק הגדול ביותר שאי פעם חי והוא הגיע לגובה של כ-3 מטרים ומשקל של כמעט חצי טון. על פי הסברה הוא היה קיים עד לפני 100 אלף שנים באיזור שכיום שוכנות בו הודו, וייטנאם, סין ואינדונזיה. בשנים האחרונות חוקרים גילו כי הקוף הענק נזון בעיקר מבמבוק ופירות, וחי על דיאטה מאוד נוקשה וחסרת כל גמישות - ולכן כשסירב להסתגל למקורות מזון צמחיים אחרים - הוא נכחד.

לעומת זאת, ישנה תיאוריה שגורסת שהייצור הזה עדיין מהלך על כדור הארץ. כמה מן המאמינים בקיומם של הייטי והביגפוט ניסו להסבירם כקופי גיגנטופיתקוס אשר שרדו עד היום, אף שאין לכך ראיות ממשיות כלשהן. למרות זאת, יש מי שבטוח שהוא לא נכחד, בגלל התנאים של עידן הקרח והקרחונים הענקים שהפכו לגשרים שמחברים בין אסיה לצפון אמריקה ואפשרו לראשוני בני האדם הקדום וחיות אחרות לעבור לפני עשרות אלפי שנים. האם הגיגנטופיתקוס הצטרף למסע?

במשך קרוב לאלף שנים, היה נהוג לחשוב שהפלגה בים הפתוח פירושה סכנת מפגש עם זעמו של הקראקן האדיר - יצור מפלצתי וענק דמוי דיונון או שילוב של תמנון וסרטן, שלפי ההמיתולוגיה הנורדית תקף ספינות, הטביע אותן וטרף את הצוותים שלהן.

ובכן, כמו מיתוסים רבים, גם מקורו של הקראקן בעולם האמיתי. המדע המודרני גילה עשרות מיני דיונונים שונים שיכולים להתאים לתיאור של הקראקן המרושע. הגדול ביותר, המכונה דיונון עצום, עשוי להגיע לגודל של כ-15 מטרים. אמנם זה לא כל כך גדול כמו שתואר הקראקן אבל זה עדיין משהו שלא נעים לפגוש בלב ים.

עבור מלח בעלם הקדום, לראות את החיות הנדירות הללו בוודאי היה מחזה מעורר פלצות, שבאופן טבעי נופח בסיפורי דם וקטל. לא הייתה להם שום דרך לדעת שהדיונונים העצומים הללו נוטים יותר לרסס ענן דיו ולברוח מאשר להיאבק בספינה. למעשה, זרועותיהם הענקיות חסרות שרירים, כך שהסיכוי שהם יטרפו ויטביעו ספינה קלוש עד אפסי. בנוסף, כמה מהתכונות שיוחסו לקראקן דומות לפעילות וולקנית שקיימות באזור איסלנד, הכוללות הופעה של בועות מים, זרמים פתאומיים וחזקים, והופעה של איים חדשים. אבל למי אכפת מעובדות? כולם אוהבים אגדה קטלנית, וכש-95 אחוזים מהאוקיינוסים בעולם עדיין לא נחקרו, אולי הקראקן הרצחני עדיין ממתין לו בקרקעית לקורבן הבא שלו.