מכירים את הילד הזה שכולם חושבים שהוא לא התגבר לעולם, שגם בגיל שלושים הוא מתנהג כמו תיכוניסט? ואז שנראה שכבר אבדה כל תקווה פתאום קורה משהו והוא מבין שחיים קצת יותר מורכבים, שיש וסוף וסוף מתגבר, והופך להיות אחלה בן אדם? אז זה בדיוק מה שקורה בימים אלו באילת.
העיר שכבר חשבתי שלעולם תהיה מופת של מלונות ענק חסרי אופי, קולינריה שהיא פיוזן של גסות, יומרנות ותמחור לא סביר, משנה את פניה. אולי זו הקורונה, אולי זו השגחה אלוהית שלא יכולה היתה לראות את הפנינה המדברית הזו מתבזבזת על קניות, צמות בטיילת ונערים שיכורים. זה לא ממש משנה, העיקר שזה סוף סוף קורה.
עוד בוואלה!
עיר ולא ריזורט עם מגורי עובדים
במשך שנים אילת הייתה ריזרוט, אתר נופש של חופשת שמש וים, רצועת מלונות לאורך החוף ובמעלה ההר עיר שהיא בעצם מגורי עובדים בשכר נמוך. אילת נתפסה כעיר שגר בה רק מי שאין לו ברירה עד כדי כך שכאשר יצא מכרז המלונות במצפה רמון אמרו המתנגדים "זה יהפוך אותנו לאילת". תהליך ההתבגרות של אילת מתחיל בדיוק פה: לאט-לאט, כמעט בלי שנרגיש, הופכת אילת מחוף שיש לו עיר לעיר שיש לה חוף. התהליך הזו שבו העיר ותושביה הופכים להיות מוקד של תרבות, אומנות, אוכל ויצירה, יוכל להפוך את אילת לאחלה עיר אם הוא יקבל את התמיכה המתאימה, והתיירים יקבלו גם חופשה אורבנית וגם שמש וים, זה קצת מפתיע אבל אין הרבה מקומות כאלו בעולם.
בכמה ימים יצא לי לראות פה תיאטרון פורץ דרך, לצאת לסיור אמנות ולהשתתף בסדנת ריקודי בטן - הכי רחוק מעיר המלכים וקניון הים האדום שאפשר. משבר הקורונה יצר הזדמנות שחייבה חשיבה מחוץ לקופסא, גמילה כפוייה מהתיירות המסורתית, והביאה לעולם את פרויקט "101 חוויות, 0 שקלים, אילת אחת". הפרויקט הזה מאפשר לנו, התיירים, מגוון גדול של חוויות ברמה גבוהה ובמחיר הכי זול שיכול להיות - בחינם. בכל יום מתפרסמות סדנאות וחוויות באתר הייעודי, רק צריך להירשם ולבוא.
ככה למשל הצלחתי לשוט בסאפ, לעשות יוגה מול הים, לטייל בהרי אילת, ולצאת לסיור בעיר בלי לשלם כלום. מה שמיוחד בפרויקט זה לא רק שהוא מציע פעילויות מעולות בחינם, אלא שהן כולן פעילויות שמחברות את התייר לעיר אילת ולתושביה. הפרויקט ממשיך בחמשת החודשים הקרובים, וכל יום תמצאו בו אטרקציות אחרות. חופשה אורבנית באילת מי היה מאמין.
עתיד הלינה בעיר נראה מבטיח
אי אפשר לדבר על לינה באילת, ובעצם בישראל, בלי לדבר על הפיל שבחדר - המחירים. העיר אולי משתנה אבל המחירים לא. כן, ביוון יותר זול, וגם בסיני ובטח בתאילנד, והאמת אני לא רואה את זה משתנה.
עד לפני כמה שנים אפשרות הלינה היחידה באילת הייתה מלונות גנריים, שתכליתם היחידה היא להכניס כמו שיותר אנשים לשטח כמה שיותר קטן בכמה שיותר כסף, וההבדל היחיד היה כמות הבריכות, גודל הבופה בארוחת הבוקר וכמובן המחיר. אפשר למצוא כיום באילת גם מקומות אחרים, למשל מלונות בוטיק כמו מלון NOW הכולל רק 19 חדרים, מסעדת שף, ובר שאשכרה כיף לשבת בו. אברהם הוסטל שהביא את בשורת החיבור בין אנשים ואת התימחור הסביר מירושלים ותל אביב אל מרכז העיר אילת. אפילו המלונות הגדולים הצטרפו באופן מפתיע לטרנד האופי ומנסים להעניק בהצלחה מסויימת חווית אירוח קצת יותר ייחודית - מה כל כך קשה לעשות בר שיהיה כיף לשבת בו???
כשמסתכלים קדימה, נראה עתיד הלינה בעיר מבטיח. מעל כל במה מסבירים פה שבתוכניות העתידות יוקצו שטחים לטובות גיוון סוגי הלינה והתמחור שלהם. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים נוכל לבחור בין כמה הוסטלים שעל הבר שלהם נוכל לפגוש מטיילים מכל העולם, מלונות בוטיק עם אווירה אורבניות לצד המלונות הגדולים שימשיכו לספק חווית מלון/בריכה/קניות. יקר, כנראה, ימשיך להיות אבל אם כבר יקר אז שלפחות יהיה מגניב.
נקודת התורפה של אילת
אוכל תמיד היה נקודת התורפה של אילת. אמנם בשנים האחרונות תפסו את מקומן של מסעדות שמגישות מנות של שנות ה-80, מקומות עדכניים יותר, כמו פאב אירי, בשר ברזילאי, והמבוגר אמריקני שסוגרים את פינת הרעב, אבל לא באמת מרגשים ובעיקר ממש לא אילתיים. כמה שפים צעירים שהביאו איתם את טרנד "מהחווה לשולחן" עושים פה אוכל טעים, טרי ועם טאץ' אילתי ברור, והצליחו להפיק כמה הפתעות קולינריות שגרמו לי לרצות לחזור שוב, והפעם רק כדי לאכול.
המשותף לכל המקומות האלו הוא אהבה לאילת העיר, לאנשים שלה, למדבר שלה, לים שלה. מי שהכין פה את האוכל לא חשב איך לעשות כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן, אלא בא לעיר, התאהב בה ורוצה שזה יקרה גם לכם דרך האוכל. מסעדת "עומרס" שהתחילה כסנדוויצ'יית בוטיק קטנה ליודעי דבר בלבד, עברה לחלל חדש ועכשיו יש פה שילוב של מעדניה איכותית עם מסעדה באווירה קלילה ותמחור עדין. מסעדת הדגים בסגנון יווני ורקאדה (Varkada) הצליחה להפתיע בשילוב לא מובן מאליו בין גרילמן עם יד טובה לדגים טריים - בילוי מוצלח במיוחד אם אתם מחפשים מקום כשר.
אפילו טרנד הפיצות ירד מרחובות תל אביב אל העיר הדרומית, וכשאני כותב "אל העיר" אני מתכוון ממש לעיר לא לטיילת. פיצריית "פורטונה כולא פיצה" נותנת פייט לכל פיצה בתל אביב, ויש מצב שהשף פה באמת ביקר פעם באיטליה ובוחר לתת לבצק את הכבוד הראוי. הרעיון שאבוא לאילת בשביל האוכל, ולא למרות האוכל, הוא מהפכני.
אילת היא עדיין לא לונדון או תל אביב, וכנראה שגם לעולם לא תהיה, אבל העובדה שיש היום צמיחה של אורבניות אותנטית, מביאה איתה תקווה שאילת באמת התבגרה ובעוד כמה שנים ניסע לחופשה בעיר עם המיקום הכי יפה בארץ, לא רק כדי לבלות על החוף עם בירה אלא כדי לבלות על החוף עם בירה, אוכל טוב, מוזיקה, אומנות ותרבות. אז באמת תהיה סיבה לשלם פי שניים באילת במקום במיקונוס.