כולם רוצים לישון בשטח: כך הפכו חניוני הלילה למוצר הכי מבוקש השנה

אין הרבה דברים טובים שהקורונה הביאה עמה, אבל אם אפשר לזקוף לזכותה משהו אחד - זה החיבור שלנו לטבע. הצורך בריחוק חברתי שפוגש את צרכי החופשה שלנו שלא יכולה להתקיים בחו"ל בשנה האחרונה, גרם למאות אלפי ישראלים לצאת ולהכיר יותר את המרחבים ושבילי הטיולים בארץ.

גם העובדה שבתי המלון בארץ היו סגורים במשך חודשים, בנוסף לרצון להוזיל את החופשה בקרב המטיילים שנפגעו כלכלית מהיעדר תעסוקה בשנת הקורונה, הובילו לעומס מטיילים שצבא על חניוני הלילה החינמיים, או המוזלים, שבשטחים הפתוחים ושמורות הטבע. בנוסף, הגידול באוכלוסייה בארץ (משלושה מיליון איש בשנות ה-60 לתשעה מיליון כיום), כמו גם תפיסת השטחים הפתוחים עבור בנייה וחקלאות, מצמצמת את שטחי הטיולים שלנו.

כל אלו הובילו לאחרונה לפיתוח תוכנית ברשות הטבע והגנים, שתאפשר למטיילים לצאת יותר לטבע וללון בו, ועל הדרך גם לשמור על איזון שלא יפריע לבעלי החיים והצמחייה, שהרי הטבע הוא ביתם היחיד, בו אנחנו אורחים מזדמנים.

במסגרת התוכנית נבחר אזור הדרום כפיילוט, והוקמו בו חניוני לילה ברמות שונות - מחניוני שלט שבהם ניתן ללון בלבד עם האוהל שלכם ועד כאלו שתמצאו בהם שקעים להטענת הנייד בתשלום. בנוסף, הוכרזו וסומנו שבילי טיול חדשים, הותקן שילוט מכווין ואפילו הוצבו מיכלי מים בנגב והערבה - אזור שבו קשה יותר לטייל לאורך ימים ללא הטמנה של מים.

"השטחים הפתוחים צריכים להגיע בסופו של דבר למטיילים", אומר מנהל מחוז דרום ברשות הטבע והגנים גלעד גבאי בשיחה לוואלה! תיירות. לדבריו, מגמת הקורונה נתנה לרט"ג קריאת כיוון של מה הולך להיות בישראל בשנים הקרובות מבחינת מספרי מטיילים והחיבור לטבע. "צריך לנהל את הדברים כדי שהטבע לא יפגע וחוויית המבקר תהיה טובה. הבנו שצריך להקים מערכת שתטפל בשטחים הפתוחים - חינוך והסברה, התקנת תשתיות של שבילים, מצפורים, חניוני לילה, שיש חנייה בסמוך ללינה, שיש חניונים בכל מיני רמות", הוא מוסיף.

כך למשל, חניוני הלילה בנחל צאלים ובמישור עמיעז בדרום מדבר יהודה שודרגו, כך, שהרכב יכול לחנות ליד המטיילים. בחניונים אחרים, כמו חניון נחל עקרבים, חניון מצפה מכתש (קטן) וחניון יהורם בהרי אילת, הוקמו סהרונים - חומות אבן נמוכות בצורת ירח בגובה של כמה עשרות ס"מ, שמגנות מפני רוחו מדברית בלילה. "למרות שהסהרונים נראים נמוכים, ברגע שאתה צולל 40 ס"מ למטה אתה מרגיש שיש לך את הפינה שלך", מסביר גלעד. בנוסף, באותם סהרונים פיזרו אבני חצץ קטנות שמהוות מצע נוח יותר להקמת אוהל ופריסת מזרנים ושקי שינה. בנוסף, יצרו גומחות ייעודיות בקרקע למדורה בסמוך לנקודות הלינה, כך שלא כל אחד יחליט היכן להקים מדור ויהרוס את הקרקע וישאיר כתמים שחורים של גחלים בשטח.

התוכנית לשמירת האיזון בין המטייל לטבע, פירושה גם לדאוג לסוגי מטיילים שונים, החל מהולכי רגל, דרך רוכבי אופניים ורוכבי סוסים ועד ג'יפאים, שבשנים האחרונות עלתה הפופולריות שלהם ושל רכבי 4X4. "יש קהלי מטיילים מגוונים, וחשוב להתאים את הציפיות של המבקר למקום, כך שהמטייל יחווה את הטבע בר כמו שהוא ועדיין יקבל בסיס של קמפינג", אומר פקח רשות הטבע והגנים בערבה התיכונה אריה רוזנברג.

אריה מסביר שאחת המטרות של חניוני הלילה המשודרגים, היא ליצור חוצץ בין המכוניות לאוהלים, וגם להפריד בין קבוצות גדולות למשפחות או שביליסטים שילונו בסהרון בפאתי חניון הלילה, ולא יתערבבו באזור ההמולה המרכזית של קבוצות גדולות או מאורגנות. מעבר לכך, בחלק מהחניונים יוקמו שירותים אקולוגיים, כאלו עם נסורת, כך שאולי סוף-סוף נפסיק לראות את המגבונים הלחים ושאריות נייר טואלט שנדבקים לשיחים בטבע (שגם אותם צריך כמובן לאסוף כשמסיימים).

גם על נושא המים בדרום חשבו ברשות ונתנו פתרון בחלק מחניוני הלילה ואפילו יצרו תפקיד חדש בשם "ממונה שביל", שאחראי על כלל מרכיבי הטיילות לאורך התוואי (שילוט, מידע, שירותים, ניקיון) וביניהם נושא המים. "הבנו שהמים הם מגבלה משמעותית למטיילים, שצריכים להטמין ולתכנן מראש איפה הם יהיו, והבנו שאם אנחנו רוצים לאפשר טיילות קלה יותר - צריך למצוא פתרון", אומר גלעד. עקב כך החלו ברשות להציב צינורות של מקורות ליד חניוני הלילה מאילת שבדרום ועד חבל יתיר שבצפון הנגב, כשברוב המקומות יהיו מיכלי מים שיוטמנו באדמה ומהם יצא ברז לטובת מילוי מים. "אנחנו תקווה שאנשים יבינו שזה משמש לשתייה ולא לרחצה או שימושים אחרים, כי נפח המיכלים מוגבל", הוא מוסיף.

הסוגיה סביב מציאת האיזון בין השניים, הטבע והאדם המטייל, עמדה גם בלב מחקר חדש שנערך לאחרונה על ידי הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, כחלק מעבודת המאסטר של גל גייסלר, בהנחייתו של פרופ' אסף שוורץ, ובשיתוף עם ד"ר אגאט קולאוני, ובמימון רשות הטבע והגנים. המחקר נערך בחניוני לילה קטנים בכל רחבי הנגב ובדק בפעם הראשונה את השפעת הלינה בהם על המערכת האקולוגית המדברית (עופות, מכרסמים, עקרבים וצומח מעוצה).

המחקר התמקד ב"חניוני שלט" - חניונים המהווים שטח מוגדר לשינה ללא תשתיות מפותחות. במחקר נערך סקר אקולוגי מקיף שבחן את אוכלוסיית העופות, המכרסמים, העקרבים והצומח ב-19 חניוני לילה ו-34 אתרי ביקורת סמוכים עם ערכיות אקולוגית גבוהה (ערוצי הנחלים) ונמוכה (מדרונות או פשטי הצפה). "רוב חניוני הלילה בנגב ממוקמים כיום בשטחים הפחות ערכיים וחשובים מבחינה אקולוגית, כדי לצמצם את הפגיעה של המטיילים במערכת האקולוגית", מסביר דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים.

המחקר הראה שלמיקום החניונים השפעה מכרעת על עוצמת פגיעתם בסביבה - פגיעה זו תהיה גדולה יותר בחניונים הממוקמים באזורים ערכיים מבחינה אקולוגית, כגון ערוצי נחלים, ומיקום חניונים באזורים אלה צפוי להגדיל את השפעתם השלילית. גם היקף השימוש בחניון משפיע כמובן על פגיעתו בטבע. בעוד חניונים ברמת שימוש נמוכה מאוכלסים על ידי מינים מדבריים מקומיים, והשפעתם השלילית על הסביבה נמוכה, חניונים עמוסים מאופיינים בנוכחות גבוהה של מינים זרים שאינם שייכים למערכת המדברית.

"כיום מיקום חניוני הלילה באזורים הפחות ערכיים אקולוגית, מוביל לכך שהפגיעה במערכת המדברית מצומצמת יחסית מאחר והמגוון הביולוגי באזורים אילו דל מלכתחילה", מסביר גייסלר. "עם זאת, ראינו במחקר שהיקף השימוש בחניוני הלילה הוא גורם מרכזי המשפיע על מגוון המינים, כך שהחשש לפגיעה אקולוגית בחניוני לילה עם שימוש נמוך יחסית הוא מצומצם".

לדברי ד"ר אסף צוער אקולוג מחוז דרום ברשות הטבע והגנים, "ניכר כי הממצאים האקולוגיים של המחקר מצביעים כי תכנונם ומיקומם של החניונים אכן מצמצם פגיעה בטבע, כפי שהיינו רוצים לראות את השילוב בין שהייה בתחום שמורת טבע ולמזעור הפגיעה בערכי הטבע שבה".