חוקרים מאוניברסיטת שטוקהולם בודקים השערה לפיה מגפה מסתורית הביאה למותם של הסיבירים הקדומים, אוכלוסיה שחיה בצפון-מזרח אסיה לפני כ-5,000 שנה. הם מאמינים ש"מגיפת המוות" המדוברת שינתה את המבנה הגנטי של חלקים באוכלוסיית האזור והממצאים שלהם מעידים על היסטוריה קדומה מורכבת הרבה יותר ממה שחשבו בעבר.
צוות בראשות הגנטיקאים האבולוציוניים גולשה מרווה קילינץ ואנדרס גוטרסטרום הצליח לחלץ DNA משרידי 40 שלדים אנושיים שנחפרו בחלקים במזרח סיביר. אצל שניים מהסיבירים הקדומים נמצא ב-DNA חיידק ה-Yersinia Pestis, הגורם המחלל של מחלת הדבר - שהייתה אחראית לשיעורי תמותה גבוהים במגפות לאורך ההיסטוריה האנושית שגבו את חייהם של מיליוני אנשים לאורך ההיסטוריה ושהאחרונה שבהן גבתה את חייהם של כשליש מתושבי אירופה בין השנים 1347 ל-1353.
מחקר שפורסם ב- Science Advances. אחד מנפגעי הדבר חי לפני כ-4,400 שנה ואילו השני לפני כ-3,800 שנה. פרופ' גוטרסטרום אמר כי עדיין לא ברור כיצד המגפה הגיעה לסיביר ועד כמה מדבקת היא הייתה. הוא ועמיתיו גילו שהגיוון הגנטי בדגימות העתיקות של ה-DNA האנושי ירד בחדות בתקופה של לפני 4,400 ל-4,700 שנה, שזה ככל הנראה תוצאה של קריסת האוכלוסייה באותה תקופה. תיאוריה זו מתאימה לראיות שדווחו ביוני 2020 על מגפה שהתגלתה ב-DNA סיבירי קדום אחר. הנתונים הקודמים נמצאו בשני שלדים קדומים מאזור אגם בייקל שבמזרח סיביר שחיו לפני כ-4,500 שנה.
עוד ב"אסור לפספס"
אולם הגנטיקאי האבולוציוני הנדריק פואינר מאוניברסיטת מקמאסטר בקנדה, שלא השתתף במחקר, אמר ל-sciencenews כי יתכן שאותם אנשים קדומים היו נגועים בזן לא-אלים של החיידק. אם כך, החיידק לא היה הורג מספיק קורבנות כדי לשנות את המבנה הגנטי של הסיבירים. פרופ' פואינר אמר כי נתונים גנטיים משני אנשים בלבד מספקים ראיות מעטות מדי בכדי לאשר שהיה להם זן אלים של Yersinia pestis.
בכל מקרה הממצאים הגנטיים מספקים הצצה נוספת לסדרה של שינויי אוכלוסיות קדומות שחיו באזור זה, החל מבני אדם שחיו שם לפני כ-16,900 שנה, שיא עידן הקרח, ועד לפני 550 שנה. חוקרים שניתחו חומר גנטי סיבירי קדום והשוו אותו לזה של בני האדם של ימינו אומרים כי הוא מראה שלמרות האקלים הסיבירי הקשה, קבוצות שחיו ליד אגם בייקל ואזורים אחרים אכן הסתובבו והתערבבו עם אוכלוסיות אחרות בסיביר ומחוצה לה החל מתקופת האבן המאוחרת ועד ימי הביניים.
שני הסיבירים הנושאים את סימני המגפה שנותחו במחקר החדש הגיעו מאזורים שחוו שינויים משמעותיים באוכלוסייה במהלך רוב תקופת הזמן שנדגמה. זה יכול היה להיגרם בחלקו על ידי אנשים נושאי החיידק שנדדו באזור.