בסרטון: כך תימנעו מעוקץ בחופשה בחו"ל
לפני כשנה קבעתי עם מאוריציו, מדריך מקומי בסיציליה שאמור היה להדריך אותנו על הר הגעש סטרומבולי, שאפגוש אותו במזח של מילאצו ליד קופת הכרטיסים. יום לפני כן הגעתי עם קבוצה לסיציליה, ובאותו היום היינו אמורים לשוט לאיים האיוליים ולצפות בסטרומבולי, הפולט לבה רותחת ואש 24/7.
נינו, נהג האוטובוס, עצר במגרש החנייה ומשם הלכתי לעבר הקופות, כשמאחורי כל הקבוצה. מרחוק, ליד הקופות, ראיתי בחור צעיר נושא על צווארו רצועה עם תג של מדריך מקומי. נופפתי לו לשלום והוא נופף לי בחזרה וניגש לעברי.
"היי", אמרתי לו ולחצנו ידיים, "אתה מאוריציו?"
"כן, כן", השיב המדריך. "אנחנו חייבים למהר כי האוניה יוצאת לדרך בעוד 5 דקות".
הצצתי בשעוני, השעה היתה קצת לפני 09:30 בבוקר. באינטרנט ראיתי שהמעבורת לאי ליפארי, אליו אנו צריכים לשוט, אמורה לצאת לדרך רק בשעה 10. אמרתי זאת למאוריציו.
"יש לכם מזל שהגעתם לפני הזמן", הסביר, "לאוניה של 10 יש בעיה טכנית ולכן דחו את ההפלגה לשעה 13. אם אתה רוצה להספיק אתם חייבים לתפוס את האונייה שיוצאת עכשיו".
כמדריך לא מעט שנים, נוכחתי שוב לדעת שבטיול מאורגן הכי צפוי - זה הבלתי צפוי. היה ברור שאם נצא רק בשעה 13, לא אספיק לבצע את תכנית הטיול, שכללה שיט בין האיים היפים, סיור על האי ליפארי וטיפוס על הר בקרבת הר הגעש סטרומבולי, כדי לצפות מקרוב בפליטות הלבה המרהיבות הצפויות היום. ידעתי שאני חייב לעלות במהירות עם הקבוצה על הספינה, שברגע זה אחרוני הנוסעים עדיין עלו עליה.
עוד בוואלה!
"אוקיי", אמרתי למאורציו, "קח את הקבוצה לאנייה כדי שהם שעמדו בתור לעלייה ואני ארוץ לקנות את הכרטיסים".
"תראה כמה אנשים עומדים בתור לקופה. אתה לא תספיק", השיב. "אני מציע שתלך אתה עם הקבוצה לקראת העלייה לאוניה, תן לי את הכסף, ואני ארוץ לקופה ואדבר עם האנשים שיוותרו לי על התור. רק ככה אולי נספיק".
ההצעה של מאוריציו היתה הגיונית. מסרתי לו 1,050 אירו (35 אירו לכרטיס) ומיהרתי לכבש האונייה. מזווית העין ראיתי אותו רץ לעבר הקופה. נעמדתי לפני מבקר הכרטיסים שעמד בקצה הכבש, ומאחורי כל 30 חברי הקבוצה.
"טיקטס פרגו", פנה אלי איש צוות האונייה שבדק את הכרטיסים.
"כבר, כבר", השבתי, "תיכף מגיעים הכרטיסים".
הסיציליאני הציץ בשעונו "עוד דקה אנחנו זזים".
המתנתי בקוצר רוח, מחכה שמאוריציו שיגיע עם הכרטיסים.
לפתע צלצל הטלפון בכיסי, זה היה מספר הטלפון של מאוריציו.
"היי, איפה אתם, מתי אתם מגיעים"? שאל המדריך.
"מאוריציו אנחנו פה, בכניסה לאוניה איפה שסיכמנו שנחכה לך. בוא מהר", השבתי לטלפון.
בינתיים, אנשי צוות האוניה התחילו לקפל ולהרחיק את הכבש מהסיפון והאונייה החלה לצפור. "אונה מומנטו, אונה מומנטו", התחננתי אליהם בעודי מחזיק את הטלפון צמוד לאוזני.
"מאוריציו רוץ מהר, הם מפליגים ולא רוצים לחכות", צעקתי לטלפון.
"הלו, חיים...על מה אתה מדבר.... מי מפליג", ענה לי מאוריציו בתימהון.
למול עינינו, סגרו המלחים את שער העליה והאוניה החלה להתרחק מהרציף.
"מאוריציו אתה עושה צחוק ממני, האוניה זזה", עניתי בכעס.
"רק באותו הרגע הבנתי ש'עקצו' אותי"
לפתע חשתי טפיחה על כתפי. "אתה חיים?".
הסתובבתי וראיתי מולי גבר כבן 50 נושא תג של מדריך מקומי.
"כן", השבתי. "ומי אתה?"
"אני מאורציו. אני לא מבין למה אתה רוצה לעלות לאונייה, הרי המעבורת שלנו יוצאת רק בשעה 10". רק באותו הרגע הבנתי ש'עקצו' אותי. מיהרנו כולנו לקופת הכרטיסים. מאוריציו מיהר לברר עם הקופאית והסתבר שאף לא אחד קנה כרטיסים לקבוצה.
חברי הקבוצה התפזרו בנמל של מילאצו, בניסיון לאתר את המתחזה. הוא נעלם. מאוריציו ניגש לשוטר וסיפר לו מה שקרה. השוטר הציע שאגש אתו לתחנת המשטרה ושם אגיש תלונה רשמית.
בינתיים הסתבר שהמעבורת שלנו לאיים יוצאת ב-10:00 ושהיא מעולם לא היתה מקולקלת. ידעתי שאם אלך להתלונן במשטרה לא נספיק למעבורת. החלטתי לוותר.
ניגשתי עם מאוריציו האמיתי לקופה כדי לקנות כרטיסים בכרטיס האשראי שלי. "חיים, חכה רגע", שמעתי קוראים לי מהקבוצה. אחד מחברי הקבוצה ניגש אלי ומסר לי 1,050 אירו. מסתבר, שחברי הקבוצה שהיו עדים לעוקץ שנעשה לי, החליטו לאסוף את הכסף תמורת הכרטיסים. התרגשתי מאוד.
"אני יכול להבטיח לך שהוא לעולם לא ירמה שוב"
הטיול לאיים האיוליים היה מוצלח, וזכינו לראות את הסטרומבולי פולט אש ותימרות עשן במלוא כוחו. כשחזרנו בערב לאוטובוס נינו הנהג כבר ידע על כל מה שקרה: "הגנבים האלה פוגעים בכבודה של סיציליה", אמר בכעס.
כשחזרנו לארץ, אחד מחברי הקבוצה מצא אצלו תמונה של המתחזה הרמאי, הסתבר שהוא גילה אותה כאשר הוא עבר על תמונות שהוא צילם במהלך הטיול. שלחתי אותה למאוריציו. כעבור כמה ימים קיבלתי ממנו מענה בוואטסאפ: "חיים היקר, העברתי את התמונה לכמה אנשים חשובים בנמל, אני יכול להבטיח לך שהוא לעולם לא ירמה שוב מדריכי טיולים".
כשסיציליאני מציין "אנשים חשובים" הוא לא מתכוון חלילה לאנשי חוק.
*חיים קוזניץ הוא מדריך טיולים ומספר סיפורים, מחבר הספר "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל"