"זה הרבה כסף?" אמר-שאל אמיר, "בואו תשמעו כמה עלתה לי חניה במילאנו ואחר כך תבינו שמה שאתם שילמתם זה גרושים לעומת מה שאני שילמתי".
עוד סיפורים על חופשות בחו"ל:
רק על הפסים: הישראלית ששיתקה את המטרו בפריז
עלילות סלובניה: הישראליות שצפו בפורנו במלון ולא שילמו
גיי-אורגיה: התייר הישראלי והלילה הלוהט בטביליסי
הדרכתי באיטליה קבוצה של מטיילים, כולם "ביטחוניסטים" לשעבר. לאחר יום של טיול בהרי הדולומיטים המושלגים, ישבנו בלובי של המלון עם כמה בקבוקי יין טובים ודיברנו על תעריפי החניה השערוריתיים באיטליה. אמיר, איש מוסד בכיר לשעבר, התערב בשיחה לאחר שסיפרתי כמה אני משלם על חניות לאוטובוס שלנו במהלך הטיול.
אמיר סיפר שבמסגרת עבודתו הוא הגיע עם עוד שני סוכנים למילאנו, כדי לטוס בטיסת לילה לישראל. "הגענו למילאנו בצהריים וחשבנו איך להעביר את הזמן עד לשעת הטיסה בלילה". הם ראו שבמרכז העיר מסתובבים אלפי אוהדי כדורגל והסתבר להם שבערב יתקיים הדרבי המפורסם של מילאנו בין שתי קבוצות הפאר של העיר, אינטר ומילאן. "בדקנו מתי מסתיים המשחק", סיפר אמיר, "ראינו שזה כשלוש שעות לפני מועד הטיסה והחלטנו גם אנחנו ליהנות מחוויית כדורגל משובח".
השלושה הצליחו להשיג כרטיסים למשחק ועשו דרכם עם הרכב השכור שהיה ברשותם, לכיוון איצטדיון סן סירו המפורסם של העיר. ככל שהם התקרבו לאצטדיון, התארכו פקקי התנועה וכל מגרשי החניה, שאליהם הגיעו, היו מלאים עד אפס מקום.
"חיפשנו וחיפשנו מקום לחניה", סיפר אמיר. "המשחק כבר עמד להתחיל ופתאום, ממש קרוב לאצטדיון, ראינו שוטר שמכוון את התנועה ומפנה מכוניות לחנות בטור ארוך לצד הכביש". אמיר, שנהג ברכב, נענה בזריזות להוראות השוטר וזה כיוון אותו בתנועות יד להיצמד קרוב מאוד לרכב שחנה לפניו, ממש פגוש אל פגוש. לאחר מכן, בתנועת יד הפנה אותו לשוטר אחר שגבה כסף עבור החניה.
אמיר ניגש לשוטר שגבה דמי חניה מכלי הרכב שחנו לאורך הכביש. "צ'ינקואנטה אירו" (50 אירו), אמר לו השוטר. אמיר נדהם מהמחיר, גם בקנה מידה של איטליה זה נשמע יקר. "אוונטי, אוונטי", אמר לו השוטר בקוצר רוח. בלית ברירה, שלף אמיר את הכסף ונתן לשוטר, "זה הרבה כסף, אבל לא היתה ברירה, המשחק עמד להתחיל ולא היתה כל חניה אחרת".
השוטר רשם את הסכום בפנקס שבידו, תלש קבלה, מסר אותה לאמיר ופנה לבא בתור. "רצנו במהירות לאצטדיון, שמחים שבכלל מצאנו חניה. ממש עם הכניסה שלנו ליציע נשמעה שריקת הפתיחה. היה משחק נהדר, אוירה מחשמלת, ואינטר ניצחה בגול עם העקב" סיפר.
כמה דקות לפני סיום המשחק החליטו השלושה למהר ולצאת מהאצטדיון, כדי שלא להיתקע בפקקים ולהספיק להגיע בזמן לטיסה שלהם. הם ירדו במהירות במדרגות ומיהרו לכביש שלצידו החנו את הרכב.
לתדהמתם הם ראו עשרות משאיות גרר, מעמיסות ומפנות במהירות מכוניות שחנו, בדיוק כמותם, לאורך הכביש. הם הבחינו מרחוק שרכב גרר כבר נצמד גם לרכב השכור שלהם. "רצנו כמו משוגעים", סיפר אמיר "לא הבנו מה קורה, הרי חנינו במקום שהשוטרים כיוונו אותנו אליו ושילמנו כדת וכדין עבור החניה". הכביש היה מלא שוטרים ומשאיות גרר.
אמיר וחבריו התקרבו בריצה לרכב השכור שהחל להימשך על-ידי הגרר. "היי, היי", צעק להם אמיר. "ארסטו מינוטו (חכו רגע)", הוא המשיך לצעוק. המכונית השכורה כבר הועלתה על המשאית וממש כשהגיעו אליה, קבוצה של שוטרים בלמה את הרצים. "זה האוטו שלנו למה אתם גוררים אותו?" שאל אמיר כולו מתנשף ומזיע.
"אתה שואל למה?" ענה לו קצין משטרה בזעף, "העמדתם אותו במקום אסור ועכשיו תשלמו על זה כמו שצריך". אמיר וחבריו לא הבינו. "שוטרים כמוכם כיוונו אותנו להחנות כאן", ניסה אמיר להסביר. "באמת?" שאג עליו קצין "שוטרים כיוונו אתכם להחנות על המסלול של הטראם? המכוניות שחנו פה עצרו את כל התנועה של הטראם של מילנו".
"סעו למכבסה ותוציאו את המכונית שלכם ממכונת הכביסה"
אמיר וחבריו נדהמו, הם הסתכלו על הכביש ואכן ראו מסילה של הרכבת החשמלית שעוברת שם. "כל כך רצינו למצוא חניה", המשיך אמיר, "שלא שמנו לב לשום דבר אחר, מה גם שהשוטרים הם שכיוונו אותנו לחניה". הוא ניסו להסביר זאת לקצין המשטרה העצבני שסירב להקשיב להם. "אתה לא מאמין לנו?" פנה אליו אמיר שנזכר לפתע, "הרי יש לנו קבלה".
"חיפשתי את הקבלה שקיבלתי עבור התשלום ובתנועת ניצחון הושטתי אותה לקצין המשטרה", סיפר אמיר. השוטר הציץ בפתק, הסתכל באמיר, שב והציץ בפתק, קימט אותו וזרק אותו לכביש. "אין בעיה, אז סעו עכשיו למכבסה ותוציאו את המכונית שלכם ממכונת הכביסה", אמר בזעף ונתן הוראה לנהג הגרר לנסוע עם הרכב שעליו.
"הרמתי את הפתק ורק אז הבנתי", המשיך ותיאר אמיר. "הקבלה היתה על מסירת 50 ק"ג של כביסה באיזה מכבסה". מסתבר שאמיר וחבריו נפלו קרבן לנוכלים איטלקיים שהתחזו לשוטרים מקומיים וגבו כסף רב עבור חניה, בדיוק על הקו המרכזי של הרכבת החשמלית של מילאנו.
"היינו צריכים לחפש מוניות, להגיע לחניון המשטרתי, למלא טפסים, לשלם קנס של 1,000 אירו ולהגיע לטיסה". האיטלקים הרי לא ממהרים לשום מקום. עד שהסתיים התהליך הטיסה שלהם כבר המריאה לישראל, בלעדיהם. "זה עלה לנו בעוד לילה במלון, בהזמנת כרטיס טיסה חדש למחרת לישראל, בקיצור קרוב ל-2,000 אירו. אתם מכירים חניה יותר יקרה ממה ששילמנו?"
אומרים שאנשים לא מאמינים לשקרים משום שהם חייבים, אלא משום שהם רוצים. המסקנה והלקח שלי לכל המטיילים במילאנו: אם במקרה אתם מוסרים כביסה באחת המכבסות שבעיר, תוודאו שאתם לא מקבלים, בטעות, קבלה על חניה.
חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים