טיילתי עם קבוצה בברצלונה והלכנו במדרחוב הרמבלה המפורסם, שגדוש בדוכנים ורוכלים. בעודנו הולכים, שמענו צעקות שעולות מכיוון אחד הדוכנים, שבו מכרו מזכרות קטנות מברצלונה. הצעקות היו של בעל הדוכן שצעק על בחורה צעירה שעמדה מולו שענתה לו גם היא בצעקות.
"אני ראיתי שגנבת והחבאת את זה בבגדים שלך", צעק בזעם בעל הדוכן.
"לא גנבתי כלום", צעקה לו חזרה הבחורה "אתה טיפש ושקרן".
"שלא תעיזי לזוז, אני מתקשר למשטרה", המשיך בעל הדוכן ושלף את הטלפון הסלולרי שלו מכיסו.
בשל הצעקות הרמות, עוברים ושבים רבים החלו להתגודד ולהביט במחזה.
"אתה כנראה עיוור", ענתה הבחורה בחמת זעם, "לא גנבתי כלום, ואם גנבתי איפה שמתי את זה? בתיק? אין לי תיק, בכיסים? אין כלום בכיסים שלי", כשאמרה זאת הכניסה הבחורה את ידיה לכיסים ומשכה את הבד הפנימי החוצה.
"אתה רואה? אין לי כלום טיפש שכמוך", אמרה.
בעל הדוכן עמד מולה סמוק מכעס. "את חושבת שאני מטומטם? הכנסת את מה שגנבת לתוך החולצה שלך", שאג לכיוונה.
עוד בוואלה!
עמדה מול בעל הדוכן כשלגופה רק חזייה ותחתונים
הבחורה הנידה בראשה, כאומרת שהיא לא מאמינה למשמע אוזניה. לפתע הרימה את ידיה מעל לראשה ובמשיכה מהירה הסירה את חולצתה מעל לראש ונותרה עומדת עם החזייה לגופה. כל הקהל הרב שנאסף מסביב הוכה בתדהמה. הצעירה התקרבה לבעל הדוכן מראה בכפות ידיה על החזייה שלה. "אתה רואה?" היא צעקה, "אתה רואה שלא לקחתי לך שום דבר".
בעל הדוכן עמד מולה, נדהם כמונו, ולא הוציא הגה מפיו, אבל הצעירה היתה בעיצומה של סערת רגשות.
"תסתכל טוב טיפש", היא המשיכה לצרוח, "ותראה שגם במכנסיים שלי לא שמתי כלום". במהירות היא פתחה את רוכסן מכנסיה, הפשילה אותם ועמדה מול בעל הדוכן כשלגופה רק החזייה והתחתונים. ואז היא הסתובבה אלינו, הקהל הרב שנעמד מסביב, כשמכנסיה מופשלים וצעקה. "תסתכלו אתם ותגידו לי אם גנבתי משהו מהאידיוט הזה".
באותו הרגע שוטרים שעמדו בקרבת מקום החלו להתקרב על מנת לברר על מה ההמולה והמהומה. הצעירה הרימה את מכנסיה רכסה אותם, לבשה את החולצה, ירקה על המדרכה לכיוון בעל הדוכן ונעלמה בין ההמון הרב שטייל במדרחוב.
בעל הדוכן עשה תנועה של ביטול ואמר "היא שקרנית", חזר למקומו וכל הקהל התפזר. המשכתי ללכת עם הקבוצה, צוחקים ומתבדחים על המחזה חינם שנערך לנגד עינינו, וכשהגעתי לכיכר המרכזית, כיכר קטלוניה, נתתי זמן חופשי להפסקת צוהריים.
לא רק ארנקי הנוסעים נעלמו, גם הדוכן
כמה דקות לאחר מכן, בעודי יושב בבית קפה סמוך, צלצל הטלפון שלי. התקשר אלי זוג שהה בטיול: "חיים, אני חושב שגנבו לי את הארנק עם הכסף שהיה לי בתיק", אמר לי הגבר.
שאלתי אם הוא בטוח שהוא לא שכח את הארנק בחדר המלון, והגבר אמר שהוא בטוח. הסברתי להם היכן אני נמצא וביקשתי שיגיעו אלי. ניתקתי את הטלפון וכעבור כמה שניות צלצל שוב הטלפון. הפעם זו היתה אישה שהיא ובעלה היו בטיול. היא נשמעה מבוהלת וגם היא אמרה שהיא חושבת שכייסו אותם.
בברצלונה ידוע שיש כייסים ונוכלים רבים. עוד לפני שיצאנו לטיול הזהרתי שוב ושוב את הנוסעים, והמלצתי שבמהלך ימי הטיול ייקחו איתם רק מעט כסף לצורכי היומיום, ואת הארנקים שישאירו בכספות שבחדרים.
המתנתי לנוסעים שעשו דרכם אלי ובינתיים סימסתי בקבוצת הוואטסאפ הקבוצתית לכל המטיילים להיות עירניים, זהירים ולבדוק שגם הם לא כוייסו. כעבור כמה דקות נוסע שהגיע לבד לטיול דיווח שחבילת שטרות כסף שהיתה בכיסו נעלמה אף היא.
רק עכשיו הבנתי, שהבחורה שהתפשטה לנגד עינינו ובעל הדוכן עשו לנו הצגה, ובזמן שהיינו מרותקים לנעשה ולגופה החצי עירום, "ניקו" כייסים מיומנים את כיסי הצופים.
הנוסעים שארנקיהם נעלמו מהתיקים הגיעו, אמרתי להם את מה שכנראה קרה והלכנו לקבוצת שוטרים שעמדו בכיכר. הסברתי לשוטרים את שקרה, ושכנראה נפלנו קורבן לנוכלים. שני שוטרים התלוו אלינו וביקשו שאראה להם את הדוכן שבו התנהל הוויכוח. מיהרנו יחד לדוכן המזכרות, זכרתי בדיוק איפה הוא היה, אך כשהגענו למקום הסתבר שלא רק ארנקי הנוסעים נעלמו, אלא שגם הדוכן ובעליו נעלמו.
מוסר השכל: אם בחורה צעירה מתפשטת לנגד עיניכם, רצוי לתפוס מרחק ולוודא שהארנק במקום בטוח.
*חיים קוזניץ הוא מדריך טיולים ומספר סיפורים, מחבר הספר "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל"