הכרמל המפתיע: זולות סודיות בנחל כלח

ארבעה ילדים חוצים גשר אבן מעל ואדי די עמוק, שחורש צפוף מעטר את מדרונותיו. לפתע קורא אחד מהם "צינור! צינור! צריך להציל את הצינור!" הוא מצביע לעומק הוואדי, עניין של מטרים ספורים מתחת לגשר, ושלושת הנותרים מצטרפים להמולה.

אני מתקרב לשפת הגשר ומבחין בצינור השקיה נטוש, שהשד יודע כיצד מצא את דרכו לכאן. אורך הצינור כעשרה מטרים. אולי יותר. הוא עבה, כבד, מסיבי ונח בשלווה בין עצי החורש. אין סיכוי שהילדים יצליחו להזיז אותו.


עוד הצעות למטייל העצל בוואלה! תיירות:
עמק המעיינות: עולם המים, רק 80 דקות מת"א
ליפתא: מעיין מיסתורי שמספק הפתעה בכל ביקור
נאות קדומים: 'אפליקציות' לילדים מימי התנ"ך


שניים מהילדים שלי. השניים האחרים של חבר. נקרא לו ג'יימס. זה אמנם קרה בתחילת האביב, אבל היה חם. כמעט כמו שחם עכשיו. אז יאללה, שיעשו מה שהם רוצים, כל עוד הם לא מפריעים לנו. ואז מתחיל המבצע: ילד ראשון מוצא חלון הזדמנויות בבסיס הגשר ומתחיל לרדת לוואדי תוך שהוא נאחז בעצי החורש. ילד שני צועק לו "תיזהר". ילד שלישי שותק, קצת מבוהל. ילד רביעי צועק "הלוואי שתיפול".

ילד ראשון מחליק מטה, ילד שני וילד רביעי יוצאים לחלץ אותו. ילד שלישי ממשיך להיות מבוהל. ילד שני נעצר במקום בטוח ונותן הוראות לחילוץ הצינור. ילד ראשון לא מתייחס ומחפש דרכים משלו להרים את הצינור. הוא קורא לשאר לחבור אליו.
ארבעה ילדים נעלמים בעומק הוואדי. שני אבות רובצים בצל, עם לסת שמוטה ומבט עייף. "זה קצת מסוכן, לא?" אומר האחד לשני. "כן. קצת", עונה השני בלאות. ואז אנחנו ממשיכים לשבת בצל המבורך.

כדי לקצר תהליכים, הנה התוצאה: לאחר שעה ארוכה, הצינור חולץ אחר כבוד, והילדים ביקשו להצטלם איתו למזכרת. זה מה שהם יזכרו מכל הטיול הזה, בנחל כלח שבכרמל: הרפתקה אמיתית, מסעירה, שדרשה מהם כובד ראש, שיתוף פעולה והרבה דמיון פרוע.

אז הם בטח לא יזכרו את ההסברים שלנו על השריפה הגדולה שהשתוללה כאן לפני מספר שנים, וגם לא את הסנדוויצ'ים המושקעים שהכנתי להם (גבינה צהובה בין שתי פרוסות). רק הצינור הארור ייחקק להם בזיכרון. ואתם יודעים מה? אולי זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם היום. כי חילוץ צינור ממעמקי הוואדי עדיף מעוד פרק של בוב ספוג. איזה אושר גדול!

בואו נתחיל מהסוף: קיץ, חם, ילדים דבוקים למסך. אתם צריכים מסלול קצר, קליל, לא עמוס, מוצל והכי חשוב: גדוש בהרפתקאות. אז סעו לנחל כלח שבכרמל. נכון, כמו רבים מנחלי ישראל, גם כאן לא תמצאו מים. אבל בואו לא נהיה תאבי בצע, כי גם צל והרפתקאות יעשו את העבודה.

עם תחילת הטיול, תוכלו להיחשף לרמזים משריפת הענק שהתחוללה בכרמל בדצמבר 2010 - רמזים עצובים, וגם אופטימיים, בדמות התחדשות הטבע. לא צריך להיות מומחה לבוטניקה כדי להבחין היכן חידש את עצמו הטבע בכוחות עצמו.

ההליכה נערכת בשביל מסומן באדום, בחלק של נחל כלח המשמש מסלול מעגלי. זוהי דגימה בלבד. נחל כלח נולד בקרבת צומת דמון, ממש מרחק צעקה מכאן, ולאחר קילומטרים ספורים הוא כבר נבלע באפיקו הרחב יותר של נחל גלים, שגם עליו תוכלו לתצפת היום, מגובה מרשים. השביל חמוד, לא משהו לספר עליו בבית. צנוע וחביב. אחרי כמה מאות מטרים חולפים בתוך שער הברזל הכי חלוד שראיתם מימיכם, שער שמוביל משום מקום לאף מקום - אבל בעיקר - יכניס אתכם לאווירה.

שער לטבע. הנה, מתחיל הטיול. עוד כמה דקות, ובום למוח - תהום אדירה פעורה מימיכם, אינספור עצי חורש טבעי מכסים את המדרונות, ערוץ עמוק מתחתר למרגלות מצוק נישא, וגם הים - הים הכחול ניבט מרחוק. תמונה, סלפי, עוד תמונה, עוד סלפי וממשיכים. על הדרך תפגשו לטאות ענקיות שנמלטות מהצל של עצמן ופרפרים שעושים אקרובטיקה אווירית.

כמה עשרות מטרים לאחר המפגש עם הנוף המסעיר, השביל מתעקל שמאלה. כעת שימו לב: המסלול המקורי אוטוטו עוזב את השביל האדום ופונה שמאלה (צפונה) לשביל מסומן בירוק. עם זאת, מומלץ לצעוד עוד קצת עם השביל האדום הרחב, להגיע לגשר האבן המוצל עם הוואדי החמוד, למסור ד"ש לצינור ההשקיה הזנוח, לחזור, ורק אז לחבור לשביל הירוק. למה? כי זה כיף, זה קצר וזה דוחה בעוד רבע שעה את החזרה הביתה.

כעת אתם בלב חורש, וקשה להאמין שחום אימים שם בחוץ. זהו שביל הרפתקאות אמיתי: עם מדרגות סלע כבירות, שורשי עצים שיש להיתפס בהם כדי לטפס, פינות סודיות ומה לא. אחרי כמה מאות מטרים של עלייה נינוחה בשביל, אל תפספסו את הדבר הכי מגניב שמחכה לכם פה: צניר הסלע.

ליד עמוד ברזל ישנו סימון שבילים שקוף (שני פסים לבנים שביניהם אין צבע). פנו עמו ימינה, לכו דקה ורבע ותגיעו לזולה הכי מוזרה שפגשתם מזה זמן רב: הצניר המפורסם מעל נחל כלח.

על פי ההגדרה המקובלת, צניר הוא מצוק קעור - והוא קיבל את שמו בשל הדמיון שלו לצינור. על פי ההגדרה שלנו, צניר הוא מקום מוזר שבו קשה לעמוד בו זקוף, כי הכל הופך להיות עקום ומצחיק. טפסו אליו בזהירות ומצאו שני פתחים של מחילות קטנות. העלו לשם את הילדים והם לא ירצו לחזור לעולם הביתה. כעת פקדו על ילד א' להציץ עם הראש מפתח המחילה הגבוהה, בעוד שילד ב' מציג לראווה רק את רגליו בפתח המחילה התחתונה. כעת צלמו. מה יצא? משהו שנראה כמו ילד באורך של שני מטרים, שממנו רואים רק ראש ורגליים. פריק שואו.

אחרי שעה ארוכה (ארוכה!), תצליחו לשכנע אותם לצאת, לחבור שוב לשביל הירוק, לטפס איתו עוד כמה עשרות מטרים ולהגיע לצדו השני של החניון שבו ממתין לכם הרכב.

והתנצלות לסיום: למרות מה שנכתב בהתחלה - "בוב ספוג" היא סדרה גאונית. צינור השקיה ישן בוואדי לפעמים עדיף, אבל כבודם של בוב, פטריק, סקווידוויד ומר קראב האלילי - במקומם מונח.

המסלול: ברמת קושי קלה והוא נמשך כ-2 קילומטרים.

הגעה: בכביש 672, כמה מאות מטרים מאוניברסיטת חיפה, פונים מערבה לפי השילוט "חי בר". פונים אך לא ממשיכים לחי בר אלא ממשיכים לכיוון מזרח, לפי השילוט המורה "חניוני שוויצריה הקטנה". עוד 2 קילומטרים, מחנים בחניון כלח ומחפשים את השביל המסומן באדום.

לא לוותר: אם אתם כבר כאן, אל תפספסו ביקור בשמורת חי-בר כרמל הסמוכה - מרחב נפלא שנועד לעשות צדק זואולוגי ולהשיב לטבע בעלי חיים שנכחדו ממנו. כאן תפגשו נשרים, יחמורים ושאר חברים. המקום פתוח בסופי שבוע בלבד. הכניסה בתשלום (טלפון: 04-8320648). מחיר: מבוגר - 22 שקלים, ילד - 10 שקלים). אפשרות אחרת: פיקניק מושקע ב"חורשת הארבעים" הסמוכה, שכל-כולה צל, נוף, ועוד נוף.

לעשות רושם על החבר'ה: היום כבר יודעים כמעט הכל, לא? אז זהו, שממש לא. בין הגיאולוגים ישנו ויכוח כיצד נותר צניר. יש מי שסבורים שמדובר בתוצאה של תהליך המסת הסלע והתבלותו, יש שטוענים שמקורו בימים שבהם ים קדום כיסה את האזור וגליו נגסו בסלע ויש מי שאומרים שמדובר בשחיקה קדומה של מי נחל עזים.