הסודות הרטובים של מכתש רמון: לגלות את המדבר דווקא בקיץ

לא מעט אנשים שוגים, ובקיץ מוחקים את הנגב ממפת הטיולים שלהם. אבל דווקא שם, במדבר שנתפס כל כך חם ויבש, יש רוח קרירה ומרעננת גם בשעות הכי חמות.


עוד טיולים בארץ בוואלה! תיירות:
ירושלים הסודית: ביקור נדיר במקומות השמורים של הארמנים
נפתח השביל הרטוב: טיול המים הכי כיף למשפחה
מזגן זה לפקידים: 6 מעיינות לצינון הגוף והנפש ביום שרבי


ובתוך כך, ממש בליבו של הר הנגב מסתתרים גם כמה מקורות מים שמצננים את הנפש ואת הגוף. מירון נומיס ממדרשת בן גוריון הוא מורה דרך, מורה לספרות ובעיקר איש נעים עם ידע עצום שמכיר כל אבן, צמח וטיפת מים שנשארה בנגב. הצטרפתי אליו לסיור סובב מכתש רמון, אל הפינות הפחות מוכרות ב"חור הגדול" הזה שנקרא מכתש (40 ק"מ על 10 ק"מ), שבהן כמעט ולא תגלו בני אדם, אבל לא מעט חיים.

"הכל היום זה תיירות", אומר מירון, כשאנחנו חולפים על שדה של פאנלים סולריים בכביש 40, סמוך למצפה רמון. "הכל מעניין היום את האנשים ואם הם יוצאים מהבית כדי לראות איך מייצרים חשמל מהשמש, אז זה תיירות". נכון, חשבתי לעצמי, לא משנה מה מושך אנשים לצאת, מעיין קריר, אתר היסטורי או מפעל שבו ממחזרים שפכים - התיירות היום משנה פניה והופכת להיות הרבה יותר רחבת-נושאים ומגוונת.

כך, למשל, גם פסטיבל הכוכבים שייערך ב-15-12 באוגוסט בהר הנגב. הפסטיבל המסורתי שמתקיים בכל שנה במצפה רמון, מושך אליו אלפי משפחות שבאות כדי לחזות בסופ"ש אחד בגרמי השמיים המרתקים של הלילה ויכלול שלל פעילויות בנושא.

אבל אני פה בשביל התיירות המסורתית, זו שהולכים בה ברגל, זו שנוסעים בה עם ג'יפ בדרכי עפר, זו שגורמת לך להתרגש שוב ושוב מתצפית בדרך או מקור מעיין שמתגלה.

החורף שעבר היה טוב למדבר, המקום שבו מדבירים את הצאן, אבל היה טוב וחשוב יותר לישימון של הר הנגב שבו יורדים פחות מ-200 מ"ל מים בשנה. בבור חמת, למשל, בור שנבנה בסמוך לכביש 171 בואכה אל בורות לוץ, יש עדיין מים שמהם נהנים בעלי חיים. המים די מעופשים ואינם ראויים לרחצת אדם, אבל הם בהחלט מקור מים גדול וירוק שכיף לראות בין אדמת הלס המדברית.

הבור נבנה בתקופה הישראלית, כלומר לפני כ-3,000 שנים, והוא חלק משרשרת בורות מלאכותיים שיצר האדם שהתיישב באזור, כמו בורות לוץ המפורסמים, ששימשו אותו להשקיית העדרים ואולי גם שדות חקלאיים קטנים. בבור צומח קנה ארוך ועבקנה והמים בו בסוף יולי הם משיטפון של חודש אפריל.

מהבור יוצא מסלול מצוין וקליל בן כשעה וחצי לכל כיוון, שמגיע לשפת מכתש רמון. לכו על הסימון הכחול והברור שרובו עובר בתוך נחל ניצנה, בין שרידים של אלות אטלנטיות ירוקות וגבוהות מפעם, ובדרך תפגשו לא מעט מטמורות - מחסני ציוד ואוכל שבנו הבדואים העתיקים - תוך כדי שהם מנצלים את גדות הנחלים והצנירים שבהם כקיר.

למיטיבי לכת, המסלול ממשיך עד להר גמל (11 ק"מ) על הסימון האדום, אבל למשפחות אפשר לשבור מהכחול בשביל שמתפצל ימינה אל שפת המכתש, להסתכל על יופי של הבורא, לנוח כמה דקות ולחזור באותה דרך לנקודת ההתחלה כשרוח קרירה מלווה אתכם גם אם זה ב-12 בצהריים. אגב, תשכחו מהלחות - אולי כמה אגלי זיעה, לא יותר.

ולראות את המכתש ולא להיות בו, זה כמו לראות את הארץ המובטחת ולא לזכות להיות בה. אתם, בניגוד למשה, לא חטאתם בחטא הוצאת המים מהסלע מבלי לתת קרדיט לאלוהים, ולכן יכולים גם יכולים לקחת את הרכב ולנסוע במעלה עצמאות אל תוך ליבו של המכתש הגדול והיפה בישראל.

ושם מחכים לכם כמה אתרים די חדשים, שמי היה מאמין - יש בהם אפילו מים בקיץ. המכתש הוא כאתר טבע ונוף ייחודי, ששימש החל משנות ה-50 כאתר כרייה ומחצבה. במשך עשרות שנים חפרו בפצע הנופי הזה ולא נתנו לו להגליד. לאחרונה, בעזרת הקרן לשיקום מחצבות, רשות הטבע והגנים ושאר גופים, הפכו את מחצבת קאולין לאתר בשם "אבן, רוח, מים". במקום שסמוך לכביש 40 תמצאו חולות צבעוניים, שניתן לשחק בהם ולמלא בבקבוקונים, אבל גם אגמון חביב למדי שנוצר משאריות גשמים שהוא מצוין לטבילה. רק תביאו שמשייה כי אין בנמצא טיפה אחת של צל.

מחצבה אחרת ששוקמה היא מחצבת חרסית דמוית צור (או בקיצור חד"צ). היא נמצאת בצד השני של כביש 40, לא רחוק מ"אבן, רוח, מים". באתר, שכיום נושא את השם גן לאומי "ציר צבעי הרמון" ובעתיד ייקרא "פארק צבעי המכתש", נוסע המטייל בדרך עפר לבנה העוברת בתוך שלל הצבעים של קירות המכתש: סגול, אדום, ורוד, צהוב, ירוק ומה לא. בין לבין, יש נקודות עצירה ותצפית משולטות בהסברים, אבל חשוב מכל הוא אגמון צר בעומק של מטר, שנוצר ממי תהום גבוהים, שמאפשרים טבילה מרעננת ומרהיבה כאחד - מים ירקרקים בתוך בליל של צבעי הקשת מסביב.

ואם אתם אלרגים לשמש של המדבר, חכו עד יפול ליל וסורו למדרשת בן-גוריון. קודם כל, הנסיעה מהמכתש למדרשה מלווה בשקיעה מטמטמת. שנית, ד"ר חיים ברגר מחכה שם ומשפשף את הפנסים שלו לקראת ספארי הלילה שהוא מתכנן.

ברגר, אקולוג שחוקר התנהגות טורפים, מוציא סיור לילה בג'יפים שלו בכל ימי חמישי בקיץ שמתחקים אחר בעלי חיים, שגם הם, כמו אלו האלרגים לשמש, מעדיפים לפעול בלילה. כך, למשל, תוכלו לראות, תלוי במזל שלכם כמובן, טורפים כמו שועלים, זאבים, תנים ואפילו עכבישים, כמו זאבן, או עקרב בשם עקצן צהוב שתרים אחר טרף לילי.

מחיר: 185-165 שקלים לאדם, טלפון: 054-5343797. המלצה: קחו איתכם משהו חם ללבוש - ברגר אומר שגם בקיץ של הנגב עלול להיות קר לפעמים.

ואחרי שנפתח לכם התיאבון הלילי, החושך מקבל בברכה בכל לילה מחדש את הכוכבים של המדבר - הכוכבים עצמם. היעדר זיהום אור, כתוצאה מהיעדר זיהום ישובים ו/או אנשים, מספק תנאי צפייה מעולים לחובבי אסטרונומיה. וכאמור, פסטיבל הכוכבים הוא רק תירוץ להדרים ולהחכים בקיץ לנגב, אבל הוא בהחלט תירוץ טוב.

למי שירצה להדרים מעט יותר, פסטיבל כוכבים נוסף ייחכה לכם בפארק תמנע בדרום הערבה - לילה לבן של "כוכבים בערבה" - וגם הוא יציע סופ"ש של פעילויות ייחודיות למדבר (15-12 באוגוסט). אז עכשיו בכלל יש לכם תירוץ טוב להימלט משאון המטיילים בצפון, ופשוט להעניק לעצמכם חווייה שתאיר לכם את המשך הקיץ.

מסעדת הקצה - באזור התעשייה של מצפה רמון, ממש ברובע דרך הבשמים שמתפתח מבחינה תיירותית, נמצאת מסעדה של תבשילים ביתיים, כמו קוסקוס צמחוני טוב, שקשוקה, ממולאים ועוד. האוכל טעים, לא יקר ולא מתיימר לקולינריה עילית, אלא פשוט מה שצריך כדי להכניס משהו טוב לבטן, ושיהיה גם טעים. ויש גם מקרר ארטיקים לקינוח, למי שצריך משהו קר בלב מדבר.
הקצה. הר ארדון 2, מצפה רמון, 08-6595273.

בר-מסעדה ג'ומעה - לפני הספארי לילה או אחרי, זה ממש לא משנה, כדאי לקפוץ לארוחת ערב בבר-מסעדה הזה שבמדרשת בן-גוריון, שלא פתוח כל הזמן, אלא לרוב בשעות הערב והליל. עם זאת, בימי א, ג' ו-ו' גם שלוש שעות בצהריים לטובת חומוס, כיאה לחומוסיות. בתפריט הלילי: מפיצות, דרך המבורגרים ועד פלטת מטוגנים. תוסיפו לזה בירה מהחבית ובריזה מדברית - וקיבלתם אחלה של ערב.

ג'ומעה. מדרשת בן-גוריון, טלפון 052-4606335.