פוליה: חופשה בעקב של המגף האיטלקי

בשנים האחרונות מתחילים הישראלים לגלות את חבל פוליה, שבדרום-מזרח איטליה. עדי חשמונאי נסעה לבדוק מה מושך אותם לנפוש דווקא בקצה המגף האיטלקי, והבינה שזה הרבה יותר מבטן-גב

שעתיים וחצי בלבד ואתם בחוף הנפלא הזה. חצי האי גרגאנו, פוליה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, עדי חשמונאי)

רק בשנים האחרונות החלו מעט רגליים של תיירים ישראלים לדרוך על העקב של המגף האיטלקי. אבל השקת הטיסות הישירות מישראל לבארי בירת חבל פוליה, הנמשכות שעתיים וחצי בלבד, עשויה להפוך את העקב הקסום והפחות מוכר של המגף ליעד תיירותי אטרקטיבי.


עוד הצעות לחופשת הקיץ שלכם:
גרגולימנו, יוון: הרעיון הוא להתנתק מהארנק ברגע שהגעת
בלי שוקולד: איפה בעולם תוכלו לנפוש בלי ישראלים?
חופשה בסלובניה: היהלום הירוק של אירופה


חבל פוליה שבדרום-מזרח המדינה חושף את איטליה האותנטית, הפשוטה, הבתולית והפחות ממוסחרת ומודרנית מזו שבצפונה. שטחו של החבל הארץ הזה קטן במעט משטחה של ישראל והוא מאכלס ארבעה מיליון תושבים, רובם סביב בירת החבל, העיר בארי, שם מתרכזים כמיליון ו-300 אלף תושבים. נופיו היבשתיים של פוליה דומים לאלו שבישראל, כמו הצמחייה ותצורות הנוף, אבל הנשמה שלו משתקפת באדריכלות הפשוטה והייחודית, בכפרים המבודדים והציוריים, בערי הנמל העתיקות, בקתדרלות המרשימות ובבתים המספרים על אנתרופולוגיה אנושית קסומה, הרוויה בעיקר (עדיין) בניחוחות של פעם.

בין השדות והמטעים שבשטחים הפתוחים פזורות להן בכל שטחי החבל המסריות. מסריה היא בית חווה המבוסס על חקלאות אורגנית ופותח את המטבח שלו לתיירים ואורחים. בחלקם ניתן ללון על בסיס "בד אנד ברקפסט" וליהנות מהשקט והפסטורליה שרק חוות מבודדות כאלה מסוגלות להעניק. רוב המאכלים המוגשים לאורחים מיוצרים במקום, ומבוססים על חומרי גלם שגודלו בחווה או בסביבתה. כך מוגשים לאורחים לחם שנאפה במקום, שמן זית אורגני, גבינות, יין, ירקות קלויים ומתובלים בתבלינים שגודלו בחווה, פסטות למיניהן ועוד. המסריות הן חלק מתנועת ה"סלואו פוד" באיטליה (התנועה הוקמה ב-1989), וארוחה מלאה בתוכן תגזול מזמנכם כשעתיים וחצי נעימות, נינוחות ומשביעות.

עוד באותו נושא

כבר הכנתם דרכונים? אלו היעדים החמים לקיץ 2015

לכתבה המלאה
הטבע הוא רב אמן. נקרות וגשר בסלע בחצי האי גרגאנו פוליה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, עדי חשמונאי)

במעמקי העקב, בעמק איטריה, מסתתרים להם בתי הטרולים. מי שישווה אותם לבתי הדרדסים או גמדים מהאגדות, לא ישגה בפנטזיות. בעמק איטריה שלושה כפרים בהם נמצאים הבתים הציוריים, אולם 1,500 מתוכם מרוכזים בכפר אלברובלו (Alberobello - העמק היפה) ולכן הם העניקו לו את התואר בירת הטרולים.

בזכות השיא ששבר במספר בתי הטרולים שנשתמרו מאות בשנים, זכה הכפר (בצדק רב) בתואר אתר מורשת עולמי של אונסק"ו. בתי הטרולים הם מבני אבן גיר עגולים וקטנים שנבנו בין המאות ה 18-16 לספירה. מבנים אלו היו שייכים לאיכרים שבנו את בתיהם על אדמות השייכות לאצילים. על מנת להימנע מתשלום מס על בניית מבני קבע על אדמות האצילים, קירו האיכרים את בתיהם בגגות ארעיים בצורת חרוט. מעל מבני האבן העגולים הם הקימו גג עשוי מלבנים מבלי להדביק אותם בבטון. במרכז החדר הציבו האיכרים קשי היום מוט מעץ שעליו נשען הקודקוד של גג הלבנים. כשהגיעו לכפר גובי המיסים של האצילים, היו האיכרים מפיצים ביניהם אזהרה. ברגע שהיו מבחינים כי גובה המיסים מתקרב לכפר, היו האיכרים שגרו בבתים הקיצוניים של הכפר שולפים את משרוקיות ושורקים בהן. שכניהם ששמעו את השריקות היו שורקים גם הם במשרוקית שלהם, עד שמסרי האזהרה הגיעו לכל הבתים. עם הישמע "אזעקות האמת", היו משמיטים האיכרים את מוט העץ ממרכז החדר וכך מוטטו את גגות בתיהם. כשהגיע גובה המיסים לבתיהם, הוא לא יכל לחייב אותם במיסים מאחר שעל פי החוק רק בתים בעלי גגות מוכרים כבתי קבע. כשהיה גובה המיסים עוזב את הכפר היו שבים האיכרים ובונים מעל בתיהם את הגגות הארעיים שקרסו, עד לביקורו הבא.

היום משמשים הבתים הקסומים שנשתמרו היטב, כמסעדות, כצימרים, ככנסיות וכחנויות מזכרות, תבלינים ודברי מאכל. סימנים ראשונים לכיבוש העקב של המגף על ידי המטייל הישראלי מצאנו אי שם בבתי הטרולים. בכניסה ל"חנות של מרקו", שאותה הפעיל "סבא מרקו" כמכולת של הכפר בשנות ה-30, הוצב השלט העברי הראשון שמשך אותנו להיכנס אליו ולמצוא בו את גלגולו התיירותי והצבעוני. בתו ונכדתו של "סבא מרקו" מפעילות היום את החנות המשכרת בריחות התבלינים, הפסטות בשלל הצבעים, הגבינות ומיני המזכרות.

בכניסה לסמטה המרכזית של חנויות הכפר, הופתענו למצוא מוקד משיכה תיירותי נוסף. חבל פוליה נחשב לבירת עצי הזית של איטליה מאחר שהוא מאכלס את הריכוז הגבוה ביותר של עצים אלו בארץ המגף. למרות שלא פחות מ-60 מיליון עצי זית מצליחים להצטופף בעקב של המגף, מצליחה קק"ל למשוך רבבות של תיירים נוצרים מידי שנה, אל עץ זית אחד שהובא במיוחד מעיר הקודש ירושלים לכפר שנראה כאילו נלקח מהאגדות.

עוד באותו נושא

השמפניה של קמפניה: חופשה בדרום איטליה

לכתבה המלאה
1,500 כאלה תמצאו כאן. בתי הטרולים בכפר אלברובלו באיטליה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, עדי חשמונאי)
בכניסה תמצאו שלט בעברית. בתו ונכדתו של "סבא מרקו" באלברובלו (צילום: מערכת וואלה! NEWS, עדי חשמונאי)

בית הכנסת שבתוך הכנסייה

רק חצי שעה נסיעה מפרידים בין בתי הטרולים האגדיים לבין עיירת החוף טראני (Trani), המפגישה את המטייל עם סגנון בנייה וחיים שונה לגמרי. עיירת החוף שהוקמה במאה השישית לספירה, מציעה עירוב של סגנונות ארכיטקטוניים בזכות ההשפעה שספגה מהתרבויות הרבות שכבשו אותה במהלך מאות שנים. בעיירה ניתן למצוא השפעות בארוקיות, גותיות, אפריקאיות, ונציאניות ועוד המקפלות בתוכן את סיפור מסעות הצלב של הנצרות בכל העולם.

דרום איטליה בכלל, ובייחוד ערי הנמל העתיקות שלה, היוו צומת מרכזי עבור הצליינים שיצאו מאירופה למזרח התיכון ולאפריקה. קתדרלת סאן ניקולס נושקת לחוף הים והיא משמשת דוגמא קלאסית ומעניינת לשילוב התרבויות שכבשו את העיירה והשפיעו עליה. הקתדרלה המרשימה ביופיה, קרויה על שם הצליין ניקולס היווני, שברגע שהוא נגע באדמת העיירה - התמוטט ומת. בנייתה של החלה במאה ה-11 והיא הסתיימה רק 300 שנים מאוחר יותר.

הקתדרלה בנויה מאבן גיר לבנה ובראשה מגדל. עצמותיו של הצליין הקדוש שמורות בקריפטה של הכנסייה וכדי להיכנס אליה יש לעבור דרך דלתות ברונזה מרשימות ביופיין. כמו בעיירות הנמל האחרון המצויות בחבל פוליה, גם כאן השיטוט בסמטאות העיירה מזמן את המטייל למעין מסע במנהרת זמן. רק הכביסה התלויה במרפסות והווספות שחוצות אותן, מעירות אותנו מהיקיצה ומזכירות לנו שאנחנו נמצאים עדיין במאה ה-21.

בתוך הסמטאות נמצא גם בית הכנסת העתיק שהוקם ב-1244. ב-1505, בתקופת הכיבוש הספרדי, נטשו היהודים את העיירה ועד איחוד איטליה (1871-1861) נותר בית הכנסת נטוש. באותן שנים הפך בית הכנסת לכנסייה ורק בשנת 2006 הצליח הרב הראשי של איטליה (שנפטר בינתיים) במאמצים כבירים להחזיר חדר אחד קטן לייעודו המקורי.

הוויכוחים בין רשויות הדת הנוצריות לבין הרב הראשי של איטליה הותירו עדויות בשטח, שאותן ניתן למצוא גם היום. מאחורי ארון הקודש נותר עדיין פסל של מריה ומעל פעמון הכנסייה שעל מגדל הכנסייה מתנוסס היום גם מגן דוד. השילוב הלא שגרתי בין שני המונומנטים הדתיים המובהקים, הוא תוצאה של פשרה שהושגה אחרי ויכוח סוער בין בכירי נציגי שתי הדתות. רשויות הדת האיטלקיות סירבו להסיר את פעמון הכנסייה, עד שלבסוף הוחלט להציב מעליו מגן דוד. כיום חיות בכל חבל פוליה 40 משפחות יהודיות בלבד, ומאחר שמחזיקי בית הכנסת לא מצליחים להגיע אפילו למניין, בית הכנסת נותר סגור במרבית ימות השנה.

מעל לפעמון נמצא לו מגן דוד. קתדרלת סנט ניקולס בכפר טראני, איטליה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, עדי חשמונאי)
הרב הראשי של איטליה החזיר עטרה ליושנה. שער עם מגן דוד בקתדרלה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, עדי חשמונאי)

"העיר הלבנה" האיטלקית

צבעים אחרים ומגוונים לא פחות אפשר למצוא בעיירות ציוריות נוספות כדוגמת אוסטוני (Ostuni), המכונה גם "העיר הלבנה". עם כניסת האביב מתחילים התושבים לחדש את הצבע הלבן על בתיהם, המאפיין את עירם והבתים העתיקים שבמדרחוב של העיירה מכיל חנויות שונות ומשונות למזכרות ולמציאות.

העיירה פוליגננו א-מארה (Polignano a Mare), הנושקת לים, מציעה את הגלידה הנחשבת לטובה ביותר בעקב המגף האיטלקי, מרפסות שתלויות על מצוקים הנופלים לים וסמטאות בהן מתגוררים אמנים ומעטרים אותן בשירים ובאמרות שפר. גם בארי, עיר הבירה של החבל, שבה מצוי גם נמל התעופה הבינלאומי, מציעה שפע של קתדרלות, מבצרים וסמטאות קסומות, צבעוניות וציוריות.

ביקור בחצי האי גרגאנו (Gargano), הפורץ כציפורן מרגל של תרנגולת אל תוך הים האדריאטי, זורק את המטייל לארץ בראשית, המפגישה אותו עם עוצמות הטבע הדרמטיות ביותר של חבל פוליה. חצי האי הנמצא בצפון-מזרח החבל, חושף מצוקים הנופלים במלוא עוצמתם ובזווית חדה אל תוך חופים פראיים ועוצרי נשימה. שיט מעיירת החוף מטינטה (Mattinata) אל העיירה ויאסטה (Vieste), הנמשך לא פחות משעתיים וחצי, מגלה את יצירת האמנות של הגלים והרוח על המצוקים.

במשך אלפי שנים חצבו הגלים והרוח במצוקים הנופלים אל תוך הים ויצרו נקרות מרשימות, שאליהן ניתן להיכנס אפילו עם ספינת התיירים הגדולה. מכאן נראה הטבע כרב אמן שהצליח לפסל בצוקים צורות שונות ופתחים, המספקים נקודות מבט מרהיבות ביופיין אל המגדלורים, הבקתות והמבנים הייחודיים הפזורים לאורך החוף. מכאן ניתן לראות גם את החופים החוליים המבודדים והפראיים השייכים לעשירים, לכפרי הנופש ולבתי מלון. הגישה אל החופים הבתוליים המרופדים בחול לבן ובמים צלולים בצבע טורקיז, ניתנת רק באמצעות מעליות שנחצבו בתוך המצוקים.

למעט דייג אחד אמיץ שהתגרה בטבע והגיע לנקרות עתירות הזרמים המסוכנים עם סירת גומי קטנטנה, לא ראינו בים דייגים נוספים. במקומם מצאנו בקתות עץ תלויות על המצוקים התלולים הנתמכות על ידי קרשים עראיים על קירות האבן הקרסטית הטבעית. מהבקתות השתלשלו חבלים אל תוך הים והחזיקו רשתות שהושלכו מבעוד מועד מתחת לפני המים. רק בערב יגיעו הדייגים המקומיים ויבחרו את העיתוי הנכון לשלות מהמים את פרנסתם.

כאן תמצאו את הגלידה הטובה ביותר בעקב המגף האיטלקי. פוליגננו א-מארה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, עדי חשמונאי)

איך מגיעים לשם?

מתי: הטיסות מישראל לבארי ובחזרה הן שבועיות ויופעלו על ידי חברת מיסטרל במהלך חודשי הקיץ בכל יום שני בשבוע.

זמן הטיסה: שעתיים וחצי.

מחיר: טיסה הלוך ושוב כולל מלון (4 כוכבים) ל-7 לילות על בסיס לינה וא.בוקר החל מ-749 דולרים לאדם.

הכותבת הייתה אורחת של חברת אשת טורס ומשרד התיירות האיטלקי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully