לא מעט מ-38 אלף הישראלים שביקרו בסלובניה בשנה האחרונה, עשו זאת דרך טיולים מאורגנים. אחרים כנראה הגיעו אליה בנסיעה בת כמה שעות בודדות מגרמניה, אוסטריה, הונגריה, קרואטיה או איטליה, שאיתן גובלת המדינה היגוסלבית לשעבר.
עוד טיולים בעולם בוואלה! תיירות:
לשוט במטריקס: קרוז בספינה הכי מטורפת בעולם
לונדון בפעם ה-50: הישראלי שנוסע רק לבירת אנגליה
בלי שוקולד: איפה בעולם תוכלו לנפוש בלי ישראלים?
רק בת 24 שנים סלובניה - מדינה צעירה בשיא פריחתה. לא מזמן "סיימה את השירות הצבאי" רבוי הקרבות שבסופו פורקה יגוסלביה למדינות קטנות, ואילו עתה יצאה ל"טיול של אחרי צבא" ומתחילה לגלות את העולם ואת הפוטנציאל התיירותי שלה. שטחה הקטן של המדינה, קטן אפילו מזה של ישראל (כ-20 אלף קמ"ר) ואוכלוסייתה הקטנה עוד יותר (כ-שני מיליון תושבים), מעניקים לה שטחים נרחבים שיד אדם לא נגעה בהם ואתרי טבע, ביניהם גם של סקי, רפטינג, צניחה ושיט מצוינים.
אבל עצם היותה קטנה, לא מונע מהמדינה הזעירה הזו להיות בצנטרום של הפיילה האירופית. 4-3 שעות נסיעה מעיר הבירה שלה, לובליאנה, ואתם במינכן (405 ק"מ), וינה (381 ק"מ), בודפשט (462 ק"מ) או ונציה (240 ק"מ). וכך גם ההשפעות הקולינריות שלה, כשהמנה המקומית משתנה מאזור לאזור. למשל, בדרום, ליד הים האדריאטי ואיטליה תמצאו בעיקר דגים ופסטה. בצפון, ליד אוסטריה, בשר חזיר ונקניקיות (שגם הן מחזיר, כמובן). בגבול ההונגרי מרקים בשפע, מאכלים על בסיס תפוח-אדמה, סלטים ופאי תפוחים לקינוח.
המקום הזול ביותר באירופה לאכול בו ארוחת צהריים מלאה, כזו שמכילה כמה מנות וקינוח, הוא בסלובניה. כך לפחות מצהיר א?ל?ש, עיתונאי תיירות ומדריך, שמכיר את המדינה היגוסלבית לשעבר על בוריו. בערב, לעומת זאת, תשלמו כ-35 אירו לארוחה דומה. למה? "כי בצהריים המסעדות יודעות, פחות או יותר, כמה סועדים יבואו ולכן מכינות מנות בהתאם. בערב לא, ולכן מכינות פחות", מסביר אלש.
בכל מסעדה סלובנית שתבקרו בה "תתכבדו" בלחם לבן אחיד. כן, אותו לחם פרוס שהיינו קונים פעם בסופר לפני עידן הדגנים המלאים, הזיתים-בצל והצימוקים-אגוזים. כך תתחילו לנשנש את הלחם התפל עד שיגיעו המנות עצמן. חלקן טובות, חלקן פחות, במיוחד אם אתם אוהבים אוכל מטובל. אבל יש לא מעט מסעדות גורמה במדינה שבהחלט נותנות "פייט" לאלו שמדורגות ב"מישלן".
למשל, "ריזי ביזי" (Rizi Bizi) שבעיר פורטורוז' (Portoroz - בסלובנית "נמל של ורדים") שבדרום-מערב סלובניה. מדובר במסעדת שף, אחת מ-13 מסעדות שנכנסו ל"Jeunes Restaurateurs d'Europe", שהוא אמנם לא מדריך מישלן, אבל מאגד בתוכו את המסעדות הטובות באירופה. ממתק קולינרי נוסף נמצא בפרברי לובליאנה ונחשב, כנראה, למסעדה הטובה במדינה - "קו?ב?ו?" (Cubo). בוסטיאן טרסטניאק (Boštjan Trstenjak) מנצח על מסעדת הגורמה הזו, שלא רק מגישה מנות טעימות ומהודרות שיסיחו את דעתכם מהקולינריה הסלובנית, אלא גם מעוצבת בסטייל מערב-אירופי לכל דבר.
רמת הגולן הסלובנית
כשהבטן מלאה, זה הזמן להתחיל לגלות אותה, את סלובניה. הדרך הטובה ביותר היא פשוט לשכור רכב ולשוט בין ההרים הגבוהים והעמקים הרחבים שהיא מציעה לתייר. לא משהו שלא הכרתם מקודם באירופה, אבל עדיין עם סטייל שונה, נגיעות של בניינים אחרים, שלטים בשפה אחרת ואנשים חביבים שהפלא ופלא - כולם כמעט מדברים אנגלית.
מחשבות על מדינת בלקן לא מפותחת? תשכחו מזה. כבישים רעועים ודרכים עקלקלות? תמשיכו הלאה. הנגישות התיירותית לאטרקציות במדינה די קלה, כמו גם הנסיעה, ההתמצאות במפות וההכוונה האנושית. וגם אם תתבלבלו - כמה כבר אפשר ללכת לאיבוד במדינה שבירתה נמצאת כשעה נסיעה מכל מקום?!
אז לאן נוסעים? שני חבלי ארץ נהדרים שכדאי לבקר בהם, שרוב עיסוקם הוא יין, הם עמק ויפאבה (Vipava) וגורישקה ברדה (Goriška brda) שבדרום-מערב סלובניה. הנסיעה בכבישים העוברים לצד אלפי הכרמים הירוקים, ודאי תגרום לכם לחשוב על קלישאת "זה ממש כמו בטוסקנה", אחרים אולי יאמרו "ניו זילנד של אירופה" ואילו הפטריוטים - "רמת הגולן הסלובנית". אבל אין ספק שמזג האוויר הטוב של האביב-קיץ הסלובני (החום ביום והקור בלילה), בשילוב אדמת הרי הגיר האימתניים - יוצרים תנאים נהדרים לגידול כרמי יין באזור, וכאן מנצלים כל שטח במדינה הקטנה הזו לגידול ענבים משובחים ליין, לא בינוניים, כי פשוט חבל על כל שעל סלובני.
במיוחד זן אחד של ענבים עושה את זה למקומיים - ר?ב?ו?ל?ה (Rebula) - שאף מקבל חג על שמו ונחגג בפסטיבל יין בכל שנה במאי. ויפאבה הוא עמק רחב ידיים שנמצא כחצי שעת נסיעה מלובליאנה. הוא מוכר למקומיים בעיקר בשל רוחות חזקות בשם "ב?ו?ר?ה", שנושבות כיומיים ויורדות לעמק מן ההרים שמסביב במהירות של 140 קמ"ש. או אז יודעים המקומיים שיש לאכסן את המכוניות בבית, לבל יהפכו למטוסים. אבל ככלל, האזור רבוי ביקבים וחומרי הגלם שלהם - ענבים. כדאי לטייל, לעצור באחד מהם ולטעום את היין המקומי ואם מזלכם בידכם - אולי "ליפול" על אחד מפסטיבלי היין שנחגגים באביב-קיץ.
אם אתם קצרים בזמן, אז בחרו בגורישקה ברדה. זהו האזור הטוב ביותר ליין במדינה במדינה הירוקה הזו, שבו 46 כפרים קטנים וכ-5,000 תושבים שנהנים מאקלים ים-תיכוני. יקב "גורישקה ברדה" הוא הגדול במדינה ומוכר 65 אחוזים מתוצרתו בסלובניה, ואת השאר מייצא לחו"ל. בסך הכל מייצר כ-10 מיליון בקבוקים בשנה, שמאוכסנים 60 מטרים מתחת לפני האדמה. בסיור ביקב למדים על תהליך ייצור היין וכמובן טועמים ממנו. המלצה שלי: יין בשם ק?ר?קו?ס (Quercus - אלון) מענבי רבולה, שהוא יין לבן קל, ארומתי ועולה בסך הכל 5 אירו. יין מובחר יותר ואדום הוא ה-"A+" - שמכיל ענבי מרלו, קברה סוביניון וקברנה פרנק, ועולה 23 אירו (מומלץ לתת לו לשכב בדיקנטר לפני השתייה).
דגי פיראן, אלו שלא נושכים
מעט דרומה משם, עדיין בקצה המערבי של סלובניה נמצאת העיירה הקטנה פיראן (Piran), השוכנת לחוף ימה האדריאטי של סלובניה. כה קטנה העיירה הנפלאה הזו, עד שכמות המכוניות הנכנסות אליה מוגבלת ליום. עם זאת, מומלץ להחנות את הרכב מחוץ לעיר ופשוט לכתת את רגליכם השיכורות מיין אל עבר סימטאותיה היפות, אל הבתים שפעם היו גרים בה עשירי סלובניה.
ופיראן היא גם מעוז גידולם של דגי הלברק, הידועים בשמם הלועזי "סיבאס" (Sea Bass). רבע שעה נסיעה משם, שוב בפורטורוז', נמצאת חוות גידול דגי הלברק של משפחת פונדה. תהליך הגידול שעובר מאב לבת במשפחת הביולוגים הזו שאובססיבית לכל מה שקשור לדגים, מתחיל עם קניית הבייבי לברק באיטליה, כשהם בגודל של 6 ס"מ בלבד. יעברו עוד כשבעה חודשים עד שהם יימכרו בשווקים, כשבזמן הזה מואבסים הדגים בחוות הגידול בים, ומואכלים יום-יום בצורה ידנית.
עם הזמן מפתחים הדגים אמון בסירות האכלה שבאות אליהם, וכמו כלבלבי פאבלוב ימיים מתקבצים יחדיו לשמע מנוע הסירה המתקרבת. כש"משתחרר" הדג מהחווה, הוא נמכר בשוק במחיר של 30-18 אירו לק"ג, כשרוב הסחורה נמכרת לאיטליה - כלומר הדג חוזר למקום הולדתו אבל במצב צבירה קצת אחר מזה שהיה בו. אירנה פונדה, בת למשפחת הביולוגים שמנהלת את המקום, מספרת שהזמן שעובר בין זמן הדיג, כולל מספר הידיים שהדג עובר בין הסוחרים ועד להגעתו ללקוח, עלול להימשך עד 10 ימים. לכן דג שהוא טרי, צריך להיות קשה (עקב כיווץ השרירים לאחר מותו), עם ריח עדין וקשקשים מבריקים.
בחווה מוציאים סיורים אל חוות הגידול, הכוללות שיט בספינה סולארית שפועלת על אנרגיה של קולטנים שעל גג הסירה, צופים בהאכלה, מקבלים הסברים על איך תזהו דג טרי בשוק ולאחר מכן גם טועמים את הדג עם שמן זית, מלח ופלפל גס וכמובן יין סלובני (סיור - 25 אירו לאדם, עם טעימות - 36 אירו). ואם בקולינריה עסקנו בסיור הזה, אחרי כל המסעדות, היקבים והטעימות - יש מי שאומר שזוהי בעצם הארוחה הטובה ביותר בסלובניה.
לידיעת הנוסעים
איך מגיעים לשם: מחודש יוני ועד אוקטובר יופעלו טיסות ישירות ללובליאנה על-ידי חברת התעופה הסלובנית Adria (בימים ב' ו-ה') ועל-ידי חברת סאן דור (ביום ד'). מחיר: 500-400 דולרים לכרטיס.
מטבע: אירו. סלובניה לא יקרה כמו שאר מדינות אירופה, אבל גם לא זולה כמו אלו שבמזרח.
שפה: סלובנית, אולם רוב התושבים מדברים אנגלית ברמה טובה מאוד.
המלון הכי מגניב: בעיירה צגלו (Ceglo), לא רחוק מגורישקה ברדה, נמצא מלון הבוטיק גרדיץ' (Gredic) המקסים, שהיה בעבר טירה מנומנת והפך למלון עם מעט חדרים ומסעדה מפנקת במיוחד - Avenanti. חדר ללילה - 120 אירו לזוג כולל א. בוקר. 200 אירו לסוויטה. ואל תשכחו לבקש לבקר במרתף היינות המרהיב.
מסעדה מעולה: בעיירה בובץ' (Bovec), השוכנת למרגלות האלפים היוליאניים, נמצא גם מלון מקסים בשם Dobra Vila Bovec שבו מסעדה עם אותו השם. המסעדה מעוצבת בסגנון קלאסי, ובה מרפסת לנוף ההרים והשמש המלטפת. ארוחה של 4 מנות תעלה לכם 36 אירו לאדם.
אטרקציה שלא כדאי לפספס: שוק האוכל של לובליאנה. מיזם של ישראלי, שבו בכל יום שישי מחודש מאי עד אוקטובר, מציגים עשרות דוכני אוכל מיוחד בכיכר העיר, כשהדגש על מנות זולות של 2 אירו.
לחובבי טבע: צאו לטרק בקרבת הר טריגלאב, הגבוה בסלובניה (2,864 מ'). ההר, שהוא חלק מהאלפים היוליאניים שנקראים על-שם ד"ר יוליוס קוגי (Julius Kugy) שחקר אותם, ניבט מעל כולם במדינה ולמרגלותיו פארקים, שבילי טיול בינות ליערות ונקודות תצפית משובחות.
מילה בסלובנית: תודה - חוואלה (Hvala).
* הכותב היה אורח של לשכת התיירות הסלובנית