דו-שיח בנחל שיח: לדבר אל המעיין

הוא הגיח מהמים שעל פניו חיוך שבע רצון, עוטה על עצמו כיפה לבנה גדולה וקעקוע של בעל חיים לא מזוהה על כתפו.

"אז איך קוראים לילד הגדול שלך?" הוא שואל.
"בן", אני עונה לו.
"אליהו", הוא יורה תשובה מהירה ומביט בילד בחיבה.
"בן, בן. קוראים לו בן. מאיפה אליהו עכשיו?", אני מגיב.
"אליהו, בן. זה אותו דבר בגימטריה. אתה יודע מה, הילד באמת נראה קצת כמו נביא".

אני לוקח פסק זמן של שעה ארוכה כדי לחשב את העניין הגימטרי. הבנאדם צדק. בול. וגם אני צדקתי, כשסחבתי לפה את הילדים. למה? כי תמיד נראה לי שכל המוזרים / ההזויים / הפסיכים (אל תמחקו את המיותר) מתקבצים ליד מעיינות.

פסיכים במובן הטוב של המילה, כמובן, כאלו שאפשר לקשור איתם שיחה על דברים ברומו של עולם. אולי לפחות בשוליו של עולם.

ובכלל, בקרבת מקורות אש ומים - אנשים תמיד יהיו נחמדים יותר. ואולי זה בגלל שהלא נחמדים והלא מעניינים נשארים בעיר ועושים כסף. או בוהים בתוכנית ריאליטי.

אז ברוכים הבאים לנחל שיח שבכרמל, הנחל הכי אורבני שפגשתם מזה זמן רב. אבל אל תתנו למילה "אורבני" להטעות אתכם. נכון, מסלול הטיול מתחיל ממש בלב שכונה חיפאית שלווה, אבל בתוך דקות ספורות העירוניות נותרת מאחור ומשאירה אתכם במה שנראה מאוד, ובכן - מאוד לא עיר.

עוד טיולים בארץ בוואלה! תיירות:
סלינו על כתפינו: מקומות מיוחדים לפיקניק שבועות
להיות איכר ליום אחד: אתרי חקלאות שהפכו לתיירות
באה מנוחה ליגע: סיור בבית הקברות שבו נטמן אסי דיין

את המסלול המקסים והמפתיע הזה אפשר לבצע בשתי דרכים. הדרך העצלה והדרך העוד יותר עצלה. אנחנו בחרנו בדרך העצלה - אבל רק כי הבוקר התעוררנו עם המון מרץ. אופציה זו דורשת שני כלי רכב, אבל אפשר גם לחזור באותה הדרך לרכב הבודד שממתין לכם בהתחלה. בהמשך תקבלו פרטים גם האופציה העוד יותר עצלה. יאללה, מתחילים.

אחרי שמחנים את הרכב ברחוב חיפאי קטן שאף אחד לא שמע עליו (לוטוס), מגיעים למבנה מספר 12, מחפשים שביל קטן המסומן בשחור, ובדיוק כמו עליסה בארץ הפלאות, גם במקרה זה - מציצים לשביל, ומיד נופלים מהעיר הגדולה אל טבע נהדר. ממש כך. בום אחד למוח, ואתם ביקום מקביל. כעת הדרך יורדת באיזי לצד המון עצי אלון, שעושים צל בראש ונעים בעין. סוף-סוף - טבע. אתם לא יודעים כמה הייתם צריכים אותו עד שאתם לא פוגשים בו.

מישהו או מישהי (או משהו) תלה בלב החורש היפה הזה נדנדה, מענף של עץ גבוה. נדנדנה מחתרתית, כזו שלעולם לא תקבל אישור של מכון התקנים, אך גם כזו שהילדים יזכרו יותר מכל נדנדת שעשועים מפונפנת בלב העיר. כיף גדול. אחרי כמה נדנודים ממשיכים עם השביל השחור, עצי האלון והאלה נעלמים אט-אט ומפנים את מקומם לשיחים נמוכים. עוד דקה וחצי והגעתם אל משטחי סלע לבנים כסיד. סלעי הקירטון הללו הם כר פורה לשעשועים ודילוגים שימלאו אתכם באבק סלעים חינני. מאזור זה כבר נראה היטב הוואדי כולו, וגם הים הכחול, המצוי במערב. תמיד הוא במערב.

נחל שיח הקצרצר זכה לשמו מהשפה הערבית - סיאח ("המטיילים"). הליכה זהירה על מצוקי הקירטון הגמדיים והנה מופיע מקבץ של עצי ברוש חמורי סבר. זוהי נקודת העצירה הראשונה שלכם. תמיד יש פה מישהו שמביא ערסל, תמיד יש פה מי שמגדיר עצממו בודהיסט ומתגורר בין השיחים כבר חודש וחצי, ותמיד יהיה פה מישהו שיתרגם את השם שלכם בגימטרית נפוצה. אנרגיות טובות תמיד יהיו פה.

מצד אחד מופיע מעיין קטן בשם עין משוטטים, שבו מערה זעירה ואפלולית שאפשר להידחק לתוכה ולחפש את מקור הנביעה. מצד שני - דלת ברזל גדולה וכבדה הסוגרת פתח מסתורי בסלע הענק שבגדה השנייה, הצפונית. בגלגולה הקודם, מערה זו היתה מקום משכנם של נזירים כרמליטים, מי שהחשיבו את הכרמל כהר קדוש ואת אליהו הנביא - כגיבור אמיתי. מהמנזר שהם הקימו כאן במאה ה-13, לא נותרו אלא שרידים מרומזים. בכל מקרה, ילדים עזי נפש יגלו כי על סלעי הקירטון מצויים זיזים קשים וכהים, ככל הנראה אבני צור - מה שהופך את המתחם הזה לקיר טיפוס מן הטבע. זה מסוכן, זה חסר אחריות וזה לא מומלץ. אה, וזה גם כיף גדול.

אחרי שיצאתם מהמים, או לפחות שכשכתם רגליים באלגנטיות זהירה, כמו בני תרבות, ממשיכים במורד הנחל. עשר דקות מאוחר יותר והגעתם אל הממתק הכי שווה בוואדי הזה: בוסתן כיאט, ובו בריכת מים גדולה. אחד מתוך שני דברים יכולים לקרות עכשיו:
1. אתם לבד, או כמעט לבד, וזכיתם לטבול ולסייר במקום הכי מעורר השראה שפגשתם מזה זמן רב.
2. אתם לבד, או כמעט לבד, אבל לצד הבריכה נגלים ארבעה-חמישה חבר'ה וסביבם בקבוקי עראק ריקים ורמקול שמחובר למערכת של קריוקי.

במקרה הראשון, המשיכו כמתוכנן. במקרה השני, חזרו לעין משוטטים וחכו לשעת כושר מתאימה יותר.

בריכת המים של בוסתן כיאט היא לא רק כיף גדול, היא מצויה בפאתי מה שהיה גן פלאות מפואר, מיזם של משפחת כיאט החיפאית, שהקימה לעצמה פה אתר קיט בשנות ה-30 של המאה שעברה. יש משהו מכמיר לב, אך יפה ורומנטי, בבוסתן שימיו היפים מאחוריו.

כאן תוכלו להבחין בתעלות מים ומזרקות יבשות, בשבילים סימטריים כמיטב מסורת הגנים הערבים של פעם, וגם באווירה של זמנים אחרים. כבר כמה שנים שכל מיני ארגונים של אנשים טובים מנסים להחיות את הבוסתן ולשפר את הנגישות אליו. נותר רק לקוות שהדבר ייעשה בחוכמה, מבלי להפוך את המקום ללונה פארק או לפלקט.

ואתם? כעת רק נשאר לכם לפרוק את ערכת הקפה, להתמסר למקום הזה ולחוש בריחה אמיתית מהי.

אורך המסלול: כשני ק"מ.
נקודת ההתחלה: רחוב לוטוס 12 בחיפה.
נקודת סיום: מול שער "ברוש" של בית העלמין "שדה יהושע" בחיפה (הגעה מרחוב המלך שלמה). בעלי רכב אחד יוכלו לחזור באותה הדרך. אפשר גם לחנות בנקודת הסיום ולדגום חלק מהמסלול, ממערב למזרח.
ציוד מומלץ: בגד ים.
אל תוותרו: למרות שממבט ראשון הוא נראה סתמי, שיטוט ממושך בבוסתן כיאט יחשוף בפניכם שפע של הפתעות אדריכליות ורמזים מעבר מפואר.
לעשות רושם על החבר'ה: הידעת? המעיין הראשון במסלול, עין משוטטים, נקרא על שם "אגודת המשוטטים" שהוקמה על ידי פנחס כהן בשנת 1916 עבור חובבי טבע, ושימשה ככל הנראה כגרעין שממנו נולדה החברה להגנת הטבע.