דמיינו שאתם חיים בנורבגיה, מדינה שבה שתיית מים ישירות מהברז היא עניין מובן מאליו, ופתאום אתם נדרשים לסחוב בקבוקי מים לכל מקום. זה בדיוק מה שקורה לתושבי לונגיירבין (Longyearbyen), עיירה מרוחקת בארכיפלג סבאלברד שבאוקיינוס הארקטי, כ-1,300 קילומטרים מהקוטב הצפוני. כ-2,600 תושבי היישוב הונחו שלא לשתות את מי הברז, לאחר שבאספקת המים המקומית התגלו ריכוזים חריגים של מתכות ומזהמים.
הסיבה למשבר עשויה להישמע כמו תסריט מסרט על עתידו של כדור הארץ: התחממות האקלים גורמת להפשרת שכבות קרקע שהיו קפואות במשך שנים, חושפת סלעים ומאפשרת למתכות המצויות בהם לחלחל למקורות המים. כך, תופעה הקשורה למשבר האקלים מאיימת על אחד המשאבים הבסיסיים ביותר של התושבים - מי השתייה.
עוד בנושא:
באילו יעדים באירופה אסור לכם לשתות מים מהברז?
אל תקנו מינרליים: 10 ערים בעולם עם מי הברז הכי נקיים
המים שהפכו לבעיה
מקור מי השתייה המרכזי של לונגיירבין הוא אגם מלאכותי שנוצר באמצעות סכר, המכונה איסדמן (Isdammen), שפירוש שמו הוא "בריכת הקרח". אורכו כ-2.5 קילומטרים, והוא משמש מקור מרכזי לאספקת המים ליישוב.
לפי החוקרים, השילוב בין הפשרת הקרקע הקפואה לבין המבנה הגיאולוגי של האזור, ששימש בעבר גם לכריית פחם, יצר את התנאים לזיהום. סלעי הפצלים באזור מכילים פיריט - מינרל המכונה גם "זהב השוטים" בשל מראהו הדומה לזהב. כאשר הפיריט נחשף למים ולחמצן, הוא מתחמצן ומייצר חומציות, שעלולה להמיס מתכות כבדות מהסלעים ולהעביר אותן לנחלים ולמקורות מים.
"השילוב בין הפשרת הקרקע הקפואה לבין סלעי הפצלים, המכילים פיריט, גורם לזיהום של אספקת המים", הסבירה מרז'ולן ורט, מומחית לקרקע קפואה ומרצה לגיאולוגיה ארקטית במרכז האוניברסיטאי בסבאלברד, בשיחה עם "הגרדיאן". לדבריה, במקרה של לונגיירבין, הבעיה המרכזית שהתגלתה היא מנגן, אך גם מזהמים אחרים עלולים להשתחרר מהסלעים.
רמות המנגן זינקו
הרשויות המקומיות התריעו לראשונה על הבעיה בספטמבר 2025, לאחר שריכוז המנגן במים הגיע לפי 25 מהערך המומלץ על ידי המכון הנורבגי לבריאות הציבור - 50 מיקרוגרם לליטר. חשיפה ממושכת לריכוזים גבוהים של מנגן עלולה לגרום לפגיעה במערכת העצבים, ובייחוד בקרב ילדים ותינוקות.
ראש העיר, טריה אונהוויק, תיאר את הזינוק ברמות המנגן כחריג במיוחד. לדבריו, איכות מי השתייה במקום לא הייתה טובה גם קודם לכן, בין היתר בגלל משקעים במים, אך ריכוזי המנגן "יצאו מכל פרופורציה".
הרשויות נקטו צעדי חירום, ובהם הצבת מכל מרכזי שבו ניתן לקבל מים מטוהרים ללא תשלום. המים, שסופקו באמצעות מערכת סינון של מבשלת בירה מקומית, אפשרו לתושבים למלא מכלים ובקבוקים בסופרמרקט המקומי.
אלא שגם לאחר שרמות המנגן ירדו, המשבר לא הסתיים. בתחילת 2026 התגלו במים רמות חריגות של סולפט וניקל, שחצו את הערכים המומלצים למי שתייה. בעקבות זאת, ההנחיה להימנע משתיית מי ברז נותרה בתוקף.
אונהוויק אמר כי רמות המנגן שנמדדו בהמשך לא היו מסוכנות, אך הדגיש כי הרשויות מחויבות לפעול בהתאם להנחיות הבריאות. לדבריו, המצב עורר תסכול בקרב תושבים שנאלצו לשנות הרגלים יומיומיים שנחשבו עד כה מובנים מאליהם.
אחד המקומות המתחממים בעולם
לונגיירבין שוכנת באחד האזורים הרגישים ביותר לשינויי אקלים. מחקר שפורסם ב-2022 בכתב העת המדעי Scientific Reports מצא כי אזור סבאלברד מתחמם בקצב מהיר במיוחד - פי חמישה עד שבעה מהממוצע העולמי, בהתאם לתקופה ולאופן המדידה. בסתיו נרשמו באזור מגמות התחממות של עד ארבע מעלות צלזיוס בעשור.
הקרקע הקפואה לצמיתות, המכונה פרמפרוסט, היא מרכיב מרכזי במערכת האקולוגית של האזור הארקטי. אף שהיא נותרת קפואה לאורך השנה, שכבה עליונה שלה מפשירה מדי קיץ. ככל שהטמפרטורות עולות, ההפשרה עשויה להעמיק ולחשוף חומרים שהיו כלואים בקרקע ובסלעים במשך תקופות ארוכות.
במקרה של לונגיירבין, התהליך אינו מסתכם בשינוי בנוף או בפגיעה במבנים שנבנו על הקרקע הקפואה. הוא משפיע גם על הכימיה של המים ועל האפשרות להשתמש בהם לשתייה.
הרשות המקומית בוחנת פתרונות אפשריים למשבר, ובהם התקנת מערכת סינון באגם איסדמן או הקמת מתקן התפלה שישמש מקור גיבוי. אפשרות נוספת היא לשלב בין השיטות. עם זאת, לדברי ראש העיר, כל אחד מהפתרונות כרוך בעלויות גבוהות ובאתגרים הנדסיים, בין היתר בשל הטמפרטורות הקיצוניות באזור, שבהן המים עלולים להיות קרובים לנקודת הקיפאון ואף מתחת לאפס בתנאים מסוימים.
ייתכן גם שיידרש להקים מערכת חדשה לחלוטין להולכת מים. בינתיים, התושבים נאלצים להסתמך על פתרונות זמניים ולהמשיך לעקוב אחר הנחיות הרשויות.
"אנחנו בנורבגיה תמיד הנחנו שנוכל לשתות מים מהברז", אמר אונהוויק ל"גרדיאן". "קשה להתחיל לחשוב שאנחנו צריכים לסחוב את המים שלנו, כפי שאנחנו עושים עכשיו". הוא הוסיף כי גם קהילות קטנות אחרות צריכות להיערך מראש לאפשרות שמקורות המים שלהן ייפגעו.
אזהרה ליישובים אחרים באזור הארקטי
החוקרים מזהירים כי המקרה בלונגיירבין עשוי להיות סימן לבאות עבור יישובים נוספים בצפון העולם. השילוב בין סלעים עשירים בפיריט ובמתכות כבדות לבין הפשרת הקרקע הקפואה אינו ייחודי לסבאלברד, והוא קיים גם בחלקים אחרים של האזור הארקטי, לרבות בצפון קנדה ובאלסקה.
לדברי ורט, הזיהום בלונגיירבין עשוי להיות דוגמה מוקדמת לאופן שבו שינויי האקלים משפיעים לא רק על הקרחונים ועל מפלס הים, אלא גם על מקורות מים מתוקים שקהילות שלמות תלויות בהם.
המשבר בעיירה הנורבגית ממחיש כי להתחממות הגלובלית עלולות להיות השלכות מפתיעות: במקום שבו הקרקע הקפואה מפשירה, גם המים שהיו עד כה בטוחים לשתייה עלולים להפוך לבעיה סביבתית ובריאותית.