כולם נוהרים לקיבוץ הגלילי הזה. אחרי שהיינו, הבנו גם למה

יש מקומות שלא צריך להמציא להם אטרקציה. מספיק להחזיר אותם לחיים.

כשטיילנו בנחלי הצפון או בירידה מהגולן, תמיד עצרנו בקיבוץ דפנה. ותיקי הקיבוץ, שהקימו אותו בסוף ימי "חומה ומגדל" ב-1939, ודאי לא חשבו ש-80 ומשהו שנים לאחר מכן הוא יהפוך למיני-מפלצת תיירותית שתולים בה תקוות לא פחות מהאבוקדו ודגי הפורל שגדלים בנחל הדן.

עוד לפני ש"גן הצפון" היה בכלל קיים והתפתח למה שהוא היום, היה בדפנה את קפה "קוקיה" ואת ה"פיצה טראק" - אולי הפוד טראק הראשון בצפון, וכל המטיילים, חיילים, סטודנטים באזור באו לשם. והיה גם את פאב "הפטריה" בקיבוץ דן שוותיק משניהם, וזהו (אני לא מחשיב את קניון נחמיה בצומת כביש 90 ו-99).

מאז עברו איזה שני עשורים ובקיבוץ דפנה, שסמוך לקריית שמונה ולנחלי הבניאס והדן, הולך ונרקם משהו שנראה כמו מתחם מסחרי שהוא נטו תיירות למטיילים, וכן גם למקומיים. אחרי תקופה ארוכה שבה המלחמה עצרה כמעט הכול, הקיבוץ מנסה להפוך את התיירות למארג שלם - כזה שיגרום למבקרים להגיע, לאכול, לטייל, לישון ובעיקר להישאר עוד קצת. זהו "דפנהל'ה".

הסיפור התחיל בכלל לפני המלחמה. ב-10 באוקטובר 2023 תוכנן מתחם דפנהל'ה להימסר לשיפוץ, אלא שאז הגיעה המלחמה והכול נעצר. "במשך כשנה וחצי עמד המקום כמעט ללא פעילות", מספר דורון מדינה, מי שאחראי על נכסי הקיבוץ ומנהל את המתחם המסחרי. באפריל 2025 החל השיפוץ המתוכנן, ולפני שנה בדיוק, בסוכות 2025, נפתח המתחם מחדש.

לדבריו של מדינה, ההשקעה במתחם החדש הייתה משמעותית - כ-14.5 מיליון שקלים ("החזר ההשקעה אמור לקחת עשור", הוא אומר). מאז נכנסו אליו בהדרגה עסקים חדשים-ישנים: מאפייה ("ג'ולאן"), פיצרייה (ה"פיצה טראק" המפורסם שהתחדש), גלידרייה ("בוזה"), חנות טבע נאות הוותיקה ועוד. עכשיו מתוכננת גם תחנה חדשה במתחם, שתכלול מעדנייה מארחת עם גבינות ממשק שוורץ, יין וסנדוויצ'ים בהרכבה אישית.

ואם הכול יתקדם לפי התוכניות, זה רק הפרק הראשון.

אני מסתובב עם מדינה במתחם החדש. מדשאה רחבה מעטרת את הרחבה הכללית, שעליה יושבים המטיילים משעת בין הערביים כשיותר נעים ואוכלים פיצה או גלידה, או כפי שקורה בדרך כלל - גם וגם. הבנייה של החנויות מודרנית, מרובעת וחדישה - מזכירה לי את הבנייה בהרחבות של קיבוצי ארצנו - עם פרזול מתכתי מרובע ושחור וקירות בצבע בז'. אני פחות מתחבר, אבל זה בהחלט פונקציונלי למבקרים. הרבה מקומות לישיבה, גם בפאטיו של כל גלידריה או מזללה, וגם ספסלי אבן לצד המדשאה. הצללה אין במרכז, אבל נשתלו מה עצים חדשים שאולי יצלו את המתחם בשנים הבאות, ובהחלט צריך שם צל בקיץ הקשוח.

לדבריו של מדינה, החזון של אנשי דפנה הוא ליצור "תיירות דפנה" - לא עוד אטרקציה בודדת שאליה מגיעים לשעה, אלא מארג שלם של חוויות. "המטרה ברורה", אומר מדינה, "לגרום למי שמגיע ליומיים-שלושה לא להרגיש שהוא חייב לנסוע בכל יום למקום אחר כדי למצוא מה לעשות".

זה גם חלק מניסיון רחב יותר להתמודד עם המציאות החדשה בצפון. בקריית שמונה, למשל, עזבו כ-13 אלף מתוך כ-28 אלף תושבים - כ-50 אחוזים!. בדפנה מבינים שהתיירות לא יכולה לפתור לבדה את כל הבעיות, אבל היא בהחלט יכולה להיות חלק מהחזרה לחיים.

והבסיס כבר קיים: מלון מטיילים דפנה, שנמצא בבעלות הקיבוץ בשיתוף רשת מלונות מטיילים, מדווח על תפוסה שנתית של כ-90 אחוז. סביבו הולכים ונבנים מוקדי עניין נוספים, כמו "קולומפוס" - מסעדת המבורגרים שמעוצבת כדיינר אמריקני ונושאת את שמה של ציפורה קולומפוס, סבתם של הבעלים. היא החלה בגן הצפון לא רחוק, ועכשיו המשיכה עם כביש 99 מזרחה לדפנהל'ה. המבורגר קלאסי (220 גרם) יעלה 62 שקל ללא תוספות, יש גם צ'יקן, שניצל וכמה סלטים לצמחונים או המבורגר טבעוני. אה, ויש גם "ג'יפס" שזה תערובת של צ'יפס ובטטה.

ממש לידה, נמצאת "בוזה" (גלידה בערבית) שנהדר לקנח בה (תרתי משמע). גלידת הדו-קיום של עלאא סויטאת (תרשיחא) ואדם זיו (קיבוץ סאסא) שהחלה בתרשיחא כבר עשתה לה שם בצפון וברחבי הארץ וכיום היא כבר מראה שיהודים וערבים יכולים ללקק זה עם זה ב-11 סניפים ארציים.

ממול לבוזה נמצאת הבייקרי "ג'ולאן" - שאם הייתם רואים את התור והעומס בה בשבת בבוקר, הייתם חושבים שמדובר במינימום "מטרלו" בימים הטובים שלו בעין זיוון. מגוון קרואסונים דקיקי-דפים, עם או בלי פירות יער, קרמי מתוקים ומה לא. שחיתות וקלוריות זה שם.

הקיבוץ עצמו נשען באופן מסורתי על חקלאות ותעשייה - אבוקדו, רפת, גד"ש, מדגה, מפעל המגפיים "נעלי דפנה" שאני עוד זוכר מנעלי הצבא שלי ושוק השכרת דירות לסטודנטים. עכשיו מתווסף לתמהיל הזה ענף שהולך ותופס מקום מרכזי: תיירות.

אחת ההפתעות בדפנה נמצאת דווקא בתוך הסדנא - מוזיאון אופנועי אספנות. מאחורי המקום עומד אלעד קוטון, בן הקיבוץ, שהתחיל לאסוף אופנועים לפני כ-30 שנה, כשהיה בן 27. "כיום האוסף כולל 58 אופנועים, ורק חמישה מהם אינם נוסעים", הוא מספר כשאנחנו מסיירים בסדנא שלו.

בין האופנועים נמצאים גם שני כלים שיוצרו בקיבוץ צרעה על ידי ICM מדגם טילון - פריט ישראלי למדי בתוך אוסף שמספר סיפור רחב על תרבות האופנועים. "יש כאן גם הונדה סופר קאב 305 שהייתה שייכת, על פי הסיפור שמאחורי האוסף, לרוברט מ. פירסיג, מחבר הספר 'זן ואמנות אחזקת האופנוע'", אומר אלעד בגאווה, "וגם אלביס פרסלי החזיק אופנוע כזה לפני שעבר להארלי דייווידסון".

אלעד עצמו לא הסתפק באיסוף ורוכב בעצמו על אופנוע Ural עם סירה עם לוק ישן אבל "רק" משנת 2020. עכשיו הוא מאפשר למבקרים להציץ לעולם הזה, לא רק דרך זכוכית של מוזיאון אלא דרך כלי רכב שיש להם סיפור, ריח של שמן והיסטוריה על הכביש. ועל הדרך, גם מפעיל דוכן קפה חמוד.

טל': 052-3992090, בשישי-שבת ללא תשלום.

במקום שבו עמד בעבר הקמפינג הישן של דפנה, צומח כיום פרויקט מסוג אחר לגמרי. בר פלד, בן הקיבוץ, החל לשתול עצים ושיחים במתחם לאחר 7 באוקטובר. הוא עבד בעבר בחברה שעסקה ביערות מאכל, ואמו הגיעה מתחום הריפוי. יחד הם חיברו בין השניים ויצרו יער מאכל ומרפא.

אחת היוזמות המעניינות נמצאת דווקא היכן שהיה פעם מגרש חנייה ישן, ועליו הוקמה גינת ירק בשיטת "נו דיג" (No Dig) - שיטה שבה מוסיפים אדמה וחומר אורגני מבלי להפוך או לגרוע מהקרקע הקיימת. כיום מגיעות לכאן קבוצות לפעילויות של רפואת יער, "מקלחת יער" וחקלאות. סיור במקום עולה 40 שקל לאדם.

"הרעיון הוא שאדם משקם אדמה, והאדמה משקמת אדם", אומר בר. וזה אולי המשפט שמתאר בצורה הטובה ביותר את מה שקורה כאן. אחרי שנה וחצי שבהן הצפון נאלץ לעצור, יש בדפנה ניסיון לא רק לשקם מבנים ועסקים, אלא גם ליצור סיבה חדשה להגיע. אה, ויש לו שם גם עגלת קפה (איך לא) מדליקה ומוצלת לצד חוות גידול דגים בפלג של נחל דן.

ממש ליד, מתחם הפיש גארדן הוא פינת קסם לא מוכרת. לצד חנות מכירת דגי הפורל שמגדלים בחווה, זורם פלג חמוד של הדן ומתחת לעצי דולב מצלים פתחו מתחם שבו ניתן להזמין דבר אחד - פיש אנד צ'יפס. הבריזה נהדרת גם במהלך היום, העצים מספקים צל ופלג הדן פינת שכשוך מדליקה. כדאי.

אחד המקומות שכבר הפכו לחלק מהסיפור החדש של דפנה הוא הפיצה טראק - אולי אחד האייקונים של דפנה בעשור וחצי האחרונים וכאמור, עגלת הקפה הראשונה בצפון, עוד לפני שידעו לקרוא לזה ככה.

"משאית הפיצה" הזו נפתחה לראשונה ב-2012, אז היתה בבעלות בית הקפה המוכר "הקוקיה" שנוהל על ידי אביבה ויואל אורבוך מהקיבוץ, ובינתיים עבר לשביל הלולים בכפר גלעדי. חן קנר, בן קיבוץ שניר וכיום אחד השותפים בפיצה, עוד שטף כלים בקוקיה בשנת 2010, ולימים ניהל את הפיצה בין 2017 ל-2019, עד שהמתחם נסגר לטובת השיפוץ. אחרי שהוא חזר מהטיול הגדול בתקופת הקורונה, הוא חבר לנתי יוסף ממעלה אדומים ולאביבה ויואל, והארבעה חזרו להפעיל את המקום. "התכנון המקורי היה לפתוח כבר ב-8 באוקטובר 2023, אבל בסופו של דבר הפיצה טראק נפתח בספטמבר 2025", אומר חן.

מעבר לשינוי בהושבה והגבינות שכיום מגיעות ממשק יעקבס, הכול שם די נשאר דומה, אפילו שמרו על הקבינה האדומה של המשאית. עם זאת, לצד המרגריטה המסורתית (54 שקל) הכניסו כמה פיצות מעניינות כמו, "לוינסקי" עם קלמטה ופטה (66 שקל) ו"פטריות שוס" עם שמפיניון, פורטובלו וכמהין (68 שקל). אחת המנות שמסקרנות במיוחד היא פיצה עם קרם חציל (66 שקל).

"זה אוגוסט קצת שונה ממה שאנו מכירים מלפני המלחמה", אומר חן, "יש מעט התאוששות אבל עדיין לא מורגשת תנועה חזקה. המדד שלי זה החנייה של הבניאס - אם מלא שם, אני יודע שיהיה מלא גם אצלנו".
הקונספט פשוט למדי - קונים פיצה, לוקחים לדשא, מתיישבים על מחצלת ונותנים לילדים להתרוצץ. לא צריך שולחן לבן, מלצר עם עניבה או תפריט. רק פיצה, דשא ואוויר של הגליל.

פתוח כל השבוע 12 עד 21, חוץ משישי.

בדפנה לא מתכוונים לעצור במה שכבר נפתח. התוכניות כוללות אכלוס של כ-15 אחוזים נוספים מהמתחם, הרחבת הפעילות בשעות הערב, קיום אירועים והוספת עמדות טעינה לכלי רכב חשמליים. בנוסף נבחנת האפשרות להכניס למתחם גם אוכל אסייתי, כדי להשלים את מגוון האפשרויות.

"הכוונה היא לבנות כאן מוצר תיירותי שמתחיל במלון ונמשך דרך אוכל, טבע, חקלאות, היסטוריה ופעילויות לכל המשפחה", אומר דורון.

וזה אולי הדבר המעניין ביותר בדפנה: לא מדובר בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור. הקיבוץ לא מנסה לשחזר את מה שהיה לפני המלחמה, אלא לבנות משהו חדש מתוך מה שנשאר. אחרי שנה וחצי שבהן הצפון חיכה, בדפנה כבר לא מחכים. מתחילים לשתול.