"התפשטתי" ביער ונכנסתי למקלחת הכי טובה שהיתה לי בחיים

​

"תדליקי לי בבקשה את הדוד", ביקשתי מאלה פרסבורגר כשחניתי בנקודת המפגש שלנו. אלה מְקַלַּחַת אנשים ביערות, ורציתי שיהיה לי חם.

מקלחת יער. כן, יש דבר כזה, ואין בו שום דבר שקשור למים, מעבר אולי לבקבוק מים שהבאתם איתכם בתיק. "מקלחת יער הוא מושג שמגיע מפילוסופיות ביהדות, מהתבודדות, ואז זה התפשט ליפן וממנה לעולם", אומרת אלה, מורה ליוגה ואשת שיווק תיירות בעברה, שבשנים האחרונות החלה "לקלח" אנשים. "זה נקרא 'מקלחת' כי זה כמו משהו שמנקה אותך, ניקוי מערכתי", היא מסבירה כשאנחנו ישובים על מחצלת ביער אורנים שסמוך לביתה, קיבוץ כפר החורש, שמשקיף על עמק יזרעאל.

הכל התחיל כשאמה הפסיכולוגית של אלה, נתנה לה כתבה שכותרתה "הפסיכולוג שלי הוא עץ", ובה מסופר על מקלחת יער ביפן, שמכונה שם "שינרין-יוקו" (רפואת יער או תרפיית יער), והבינה שמה שהיא עושה באופן יומיומי בעצמה - מדיטציה בטבע, להלך ביערות, להקשיב לקולות - הוא בעצם מקלחת יער. "מחקר מראה שמי שעשה מקלחת יער, כלומר אחרי שהות מודעת ביער, יורד אצלו הקורטיזול (הורמון הלחץ העיקרי) ב-12.4%, וחלה אצלו ירידה של 1.4% בלחץ הדם, ו-5.8% בקצב פעימות הלב", היא אומרת.

המקלחת ביער, כשמה כן היא, שוטפת את האדם מכל מה שהוא עסוק בו ביום-יום, מכל טרדות החיים (ואצלנו בארץ יש וואחאד טרדות), ובעצם גורמת להתנתק לכמה שעות מהכל, ובעיקר מהדבר שאנחנו לא מתנתקים ממנו כמעט אף פעם - הטלפון הנייד. "תעבירו את הטלפון למצב טיסה", אמרה אלה בתחילת הסדנה, וכבר המטלה הזו לוותה אצלי בהתנגדות קלה - כמה אנחנו רגילים להיות זמינים כל הזמן, עד שגם הגוף שלנו מגיב לפעולה הקטנה הזו.

"זו התנתקות לצורך התבוננות והתכנסות", אומרת אלה, שהוסיפה שהמקלחת נערכת דווקא ביערות מחטניים שבהם מפרישים העצים (אורנים, ארזים ועוד) פיטונצידים (חומרים ביו -אקטיביים שמטהרים חיידקים וזיהומים) שעוזרים לחזק את מערכת החיסון.

יער כפר החורש אינו טבעי. הוא ניטע ב-1933 - שנת הקמת הקיבוץ שנושא את אותו השם. היער הוא יער אורנים בגובה של 430 מטר לערך, שממנו ניבטים השכנים מהכפר יפיע, מגדל העמק, פאתי העיר נצרת ואפילו הר תבור והאליפסה היפה שלו. בתקופה זו, היער מפוצץ בכלניות ורקפות שרק מגבירות את תחושת היופי והפסטורליה.

התחלנו את המקלחת על המחצלת שאלה הניחה על האדמה. תה ירוק מתוך תרמוס נמזג לכוסות חרסינה סיניות, לצד אגוזים וסלסלת פירות העונה שחיכו. אלה הסבירה את שלבי המקלחת, וכמו בכל מקלחת גם פה צריך קודם כל להתפשט. חלצנו נעליים והתחלנו בקצת מתיחות לשחרור הגוף, כולל תרגילי יוגה קלים למתחילים.

לאחר מכן, התחלנו במדיטציה בהליכה ביער, ביחד אבל לחוד. כל אחד מוצא לו שביל, פינה, נקודה שמושכת אותו והוא הולך אליה. אני ראיתי מקבץ גדול ואדום של כלניות שמשך אותי אליו, ממש כמו חיפושית שנמשכת להאביק פרח אדום. הלכתי בין הפרחים, הסתכלתי לתוכם, אהבתי את הצבע שעטף אותי מכל עבר. רציתי לשתף, אבל היה לי אסור כי אין דיבורים במשך שלוש השעות של הסדנה - מעין ויפאסנה בטבע וכולה לשעתיים-שלוש, וגם זה מסתבר לא קל.

רק אלה מדברת ומדריכה אותנו מה לעשות. "מעכשיו תלכו יותר לאט, תרגישו את הרגליים נוגעות באדמה, כי אנחנו באים וחוזרים לאדמה, תרגישו את העקב והאצבעות", אמרה, "תקשיבו לרעש של הענפים שאתם דורכים עליהם ונשברים".

בשלב השלישי של המקלחת, אחרי שהסתבנו ממה שיש ליער להציע, הגיעה ההתבודדות. התבודדות היא משהו עתיק יומין. ביהדות היא מקובלת מזה מאות שנים, וידועים תלמידי חכמים בצפת והגליל שנהגו לצאת לטבע ולהתבודד, כמו גם חסידי ברסלב. גם הנזורה בנצרות מקפידה על התבודדות, למשל, במדבר יהודה או בלאורה (מלטינית "שביל") שבה נזירים נוצרים התבודדו לפעמים שנים בסגפנות במערות.

תפסתי לי פינה, שוב בין עשרות רקפות שהציפו את היער, ונשכבתי על האדמה. קצת אי נוחות של אבן פה ואבן שם, או דקירה מענף, עד שאתה מוצא לך את חלקת האלוהים הקטנה והנוחה שלך. שמעתי את הציפורים מצייצות, את הרוח שורקת ומתישהו נרדמתי. לא יודע להסביר, אבל ישנתי והייתי ער. פתאום הרגשתי שמבין העננים של היום הסגריר הזה, יצאה השמש וחיממה אותי, כאילו אלוהים פתח מעליי פטריית חימום, כזו עם אור כתום שמדליקים לך במסעדה. זה היה נעים, אבל אחרי 20 דקות לערך נשמע ה"גונג" של הקערה הטיבטית הקטנה שקראה לנו לשוב ולהתכנס.

עדיין, בהליכה איטית, כמו אחרי מסאז' בחדר התאוששות, חזרתי לאטי למחצלת של אלה. נשכבתי עוצם עיניים, ובדמיון מודרך מתחתי את הגוף, הידיים, השכמות, ונשמתי. פתאום נחת לידי פרפר בשם צבעוני שקוף. זה היה מעין אות מהטבע. לא רציתי להרוס, אבל כבר היינו בסוף אז שלפתי את הנייד וצילמתי.

שוב נמזג תה לכוס חרסינה, ובמקביל קילפתי תפוז. אני לא יודע אם וכמה פיטונצידים הופרשו מהאורנים המצלים, או אם רמת הקורטיזול שלי ירדה, אבל השהות ביער מרגיעה אותי. תמיד. בשבוע לחוץ מאוד עם בשורות לא טובות שידעתי שיגיעו בסופ"ש - ההתנתקות הזו, ולו לכמה שעות, היתה חיונית עבורי.

לסיום המקלחת "התנגבתי" בשיר "רסן הפשטות" שמופיע ב"ספר הטאו", שכתב לאו צה ותרגם ניסים אמון, שקראה אלה וכנראה סיכם את הכל. עכשיו, כשאני נקי ומקולח, אני גם יכול להבין אותו:

"איש הטאו
רגוע
וללא מאמץ
מספיק לעשות הכל

"הפשטות היא נטולת תאוה
ואם לא תפריע להם הסביבה
בני האדם
מבפנים
כבר יש להם אותה

"באפס תאווה
באה שלווה גדולה
והעולם כולו
שרוי אז במישריi

"לך
בעקבות
הטבע
והכל
כבר
יקרה
לבדו"

פרטים נוספים על מקלחת יער באתר או בטלפון ⁦ .058-7800021