לפני הצ'ק-אאוט: הדברים שהמלון מצפה שתיקחו - ואלה שממש אסור לכם

בתי מלון רוצים שהאורחים ירגישו בבית. שייכנסו לחלוק הרך, יכינו לעצמם קפה מהפינה שבחדר וייהנו מכל הפינוקים בלי לחשוב פעמיים. אבל דווקא התחושה הביתית הזו מטשטשת לא פעם את הגבול בין מה שניתן לקחת הביתה בחינם לבין מה שחייב להישאר בחדר.

לדברי אנשי תעשיית המלונאות, רוב האורחים מתנהגים בהגינות, כך לפי כתבה שפורסמה במגזין התיירות Condé Nast Traveler. אולם כשמיליוני אנשים לוקחים "מזכרת קטנה" מכל חופשה, הנזק המצטבר מגיע למאות מיליוני דולרים בשנה ברחבי העולם. ולא, לא מדובר רק בסבונים קטנים - הרשימה ארוכה ויקרה בהרבה.

"אנשים מופתעים מכמה דברים באמת מותר לקחת", אומרת אן גולדן, מנהלת ותיקה במלון פן פסיפיק בלונדון. "כל מה שמיועד לשימוש חד-פעמי - מוצרי הרחצה, ערכת השיניים או מוצרי קבלת הפנים - אפשר לקחת. אבל יש גם אורחים מהסוג שאם משהו לא מחובר לקיר, הם ייקחו אותו".

עוד בנושא:
אחת ולתמיד: מה מותר ומה אסור לסחוב מבית המלון?
מה אנשים ממדינות שונות אוהבים לגנוב מבתי מלון
לא רק ברזים: דברים הזויים שתיירים גונבים מבתי מלון

מוצרי הרחצה האישיים - שמפו, מרכך, סבון, קרם גוף, ערכת שיניים, כובע רחצה, מסרק או ערכת תפירה - מיועדים לשימוש של אורח אחד בלבד. לאחר שהונחו בחדר, ממילא לא יעברו לאורח הבא, ולכן ברוב המלונות אין בעיה שהאורחים יכניסו אותם למזוודה.

כך גם לגבי שקיקי תה, קפה, סוכר, עוגיות או חטיפי קבלת פנים.

נעלי הבית/כפכפים נמצאים באזור אפור יותר, אך בבתי מלון רבים - במיוחד במלונות יוקרה - מניחים מראש שהאורחים ייקחו אותן, שכן גם כך לא משתלם לכבס ולהשתמש בהן מחדש.

סקר של YouGov (חברת מחקרי שוק בריטית) מצא כי יותר משלושה רבעים מהנשאלים סבורים שמותר לקחת את מוצרי הרחצה הקטנים, אך פחות מ-10% חושבים שמותר לקחת מגבות - אף שגם הן נעלמות לא פעם מהחדרים.

חלוקי הרחצה הם הפריט הגניב ביותר בבתי המלון בעולם, כאשר המגבות מדורגות מיד אחריהם. בסקר שנערך בקרב מנהלי מלונות באירופה, כמעט שמונה מכל עשרה דיווחו כי מגבות נעלמות באופן קבוע.

בניגוד לבקבוקוני השמפו - חלוקים, מגבות, כריות ומצעים מיועדים לשימוש חוזר במשך שנים. החלפת חלוק איכותי אחד יכולה לעלות למלון יותר מ-100 דולר, ולעיתים אף הרבה יותר אם מדובר בפריט ממותג או בהזמנה מיוחדת.

"אנחנו יודעים שהיה בחדר מייבש שיער של דייסון כשעשיתם צ'ק-אין, ואנחנו גם יודעים אם חלוק הרחצה נעלם", אומרת גולדן. לדבריה, ברוב המקרים המלון יעדיף ליצור קשר בנימוס לאחר העזיבה ולהציע לאורח להחזיר את הפריט או לשלם עליו, במקום לעורר עימות.

מנהלי מלונות אחרים מודים, כי פעמים רבות הם פשוט סופגים את העלות כדי לא להפוך חופשה נעימה לחוויה שלילית.

לדברי הפסיכולוגית הקלינית קייט מייסון, רוב האורחים שלוקחים חלוק או מגבת אינם רואים בעצמם גנבים. "לפעמים זו פשוט תחושה של 'להוציא את המקסימום מהכסף ששילמתי'", היא מסבירה. "כשלינה במלון יקרה מאוד, אנשים מרגישים באופן לא מודע שהם רוצים לקבל עוד משהו בתמורה".

היא מוסיפה כי חלוק רחצה נתפס כחלק בלתי נפרד מחוויית האירוח, ולכן לקיחתו מרגישה כמו מזכרת מהחופשה ולא כמו גניבה. בנוסף, רבים רואים ברשתות המלונות תאגידים גדולים ש"לא ירגישו בחסרונו של פריט אחד", אף שבפועל ההפסדים המצטברים משמעותיים מאוד.

בארצות הברית בלבד מעריכים גורמי התעשייה כי אורחים גונבים ציוד ממלונות בשווי של כ-100 מיליון דולר בשנה. בענף אף סבורים שהמספר האמיתי גבוה יותר, משום שחלק גדול מהמקרים כלל אינו מתועד.

לדברי קתרין מוריס, מנכ"לית חברת טקסטיל למלונות, הבעיה אינה מגבת אחת שנעלמת אלא ההצטברות. "כאשר מכפילים מגבת אחת שנעלמת במאות חדרים, במספר מחזורי אירוח בשבוע ובשנה שלמה - מדובר בעלויות עצומות", היא אומרת.

בבתי מלון נהוג להחזיק כחמש מערכות מצעים ומגבות לכל חדר - אחת בשימוש, אחת במחסן, אחת בכביסה, אחת בהובלה ואחת כרזרבה. כאשר פריטים מתחילים להיעלם, כל המערכת נפגעת, נדרשים לרכוש ציוד חדש בתדירות גבוהה יותר והעלויות מזנקות.

זו גם הסיבה שחלק מהמלונות כבר מטמיעים שבבי RFID (זיהוי באמצעות תדר רדיו) במגבות, בחלוקים ובמצעים, כדי לעקוב אחר כל פריט ולזהות במהירות מה נעלם.

בשנים האחרונות יותר ויותר מלונות מציבים תגי מחיר על פריטים כמו חלוקי רחצה, כריות או שמיכות - לא רק כדי למכור אותם, אלא גם כדי להבהיר שהם אינם כלולים במחיר הלינה.

עם זאת, לא כולם אוהבים את הגישה הזו. "יוקרתי פחות לראות תג מחיר על חלוק במלון חמישה כוכבים", אומרת יועצת התיירות פיפה אוקיף. "זה עלול לגרום לאורחים להרגיש שהמלון כבר חושד בהם".

לכן, מלונות רבים מעדיפים לסמן דווקא אילו מוצרים הם מתנה לאורחים - כמו בקבוק יין, תיק בד או שי קבלת פנים - בעוד שמוצרים שניתן לרכוש מופיעים בדיסקרטיות במדריך החדר או ברשימת השירותים.

המסר מבחינתם ברור: למכור מוצרים זו לא הבעיה. התחושה שהמלון לא סומך על האורחים - כבר הרבה פחות נעימה.