היינו בכפר הנופש הכי משתלם של הקיץ והוא על החוף היפה בארץ

בבוקר יצאתי מהחדר בדולפין וילג' שבמושב שבי ציון, ובדרכי לארוחת הבוקר ראיתי את הבעלים של המלון גורף עלים יבשים שכיסו את השביל - וזה כנראה הקסם של המלון הכי מקסים בגליל המערבי - פשטות מחד ותשומת לב מחד, וחיבור לחוויה מזוקקת של כפר נופש על הים.

יש מקומות שמגיעים אליהם בזכות הבריכה, אחרים בזכות ארוחת הבוקר או הלובי המפואר עם הפסנתר שאף אחד לא באמת מנגן עליו. אבל לפעמים כל מה שצריך בחופשה זה מפתח לחדר, זוג אופניים, שביל שמוביל לים וקצת תחושה שמישהו חשב על הדברים הקטנים. זה מה שעושים מיטל ורן וינרבה, זוג חמוד לאללה עם שלושה ילדים, שעבר מהמרכז לשבי ציון ולפני שלוש שנים רכש את המקום, שיפץ אותו ופתח לאירוח עם חלום לייצר משהו אחר. "לקחנו את המקום שישה חודשים לפני 7 באוקטובר ורצינו לייצר משהו שונה", מספרת מיטל. רן, בן זוגה, היה בעבר שותף ברשת מלונות אוליב, והרעיון היה ליצור מקום נופש משפחתי, קרוב לטבע ולים, אבל בלי התחושה של עוד מלון גדול ועמוס.

ואז הגיעה המלחמה. כמו עסקים רבים באזור, גם בדולפין וילג' שקלו לסגור, אבל אז פנו אליהם מעמותת התיירות גליל מערבי וביקשו מהם לפתוח את המקום עבור מפונים מהאזור. "במשך התקופה הזו אירחנו כאן רופאים, ראשי מועצות, אנשי חינוך ואנשים נוספים שנאלצו לעזוב את בתיהם, ודאגנו להם גם לשלוש ארוחות ביום", היא אומרת.

אבל כדי להבין את דולפין של היום, צריך להיזכר בדולפין של פעם. במשך עשרות שנים ניצב ממש ליד "בית דולפין" המיתולוגי (הוקם ב-1942) - המלון שנחשב מחלוצי מלונות הבוטיק בישראל, אירח נשיאים, אנשי רוח וסלבס בינלאומיים כמו קירק דאגלס וסופיה לורן, והפך לאחד מסמליה של התיירות בגליל המערבי. אחרי שנים ארוכות של הזנחה, שבהן עמד נטוש והתפורר, בתחילת החודש נהרס המבנה ההיסטורי כדי לפנות מקום לפרויקט מלונאי חדש. בכך נסגר פרק בן יותר מ-80 שנה בתולדות התיירות הישראלית.

בדולפין וילג' יש 22 יחידות אירוח (חלקן עם שכשוכית צמודה ומחוממת כשצריך) ורובן משפחתיות - לזוג עם שלושה ילדים - ויש גם שתי יחידות גדולות שמתאימות לעד שבעה אנשים. ממש מול מלון דולפין שנהרס, קנו מיטל ורן וילה גדולה עם שלושה חדרי שינה (וילה דולפין) שמתאימה לעד 10 אנשים וניתנת להשכרה. המחיר נע בין 4,500 ל-5,500 שקל ללילה, בהתאם לתקופה. על הגג יש בריכה שמשותפת עם בית קיט פרטי שממוקם מעל הווילה.

עד לאחרונה הגליל המערבי וחופו די סבלו מהמצב הלא יציב באזור, אבל השקט של השבועות האחרונים החזיר את המטיילים. גם אירועי "יולי-ארט" שמתקיימים החודש בחבל הארץ הזה - הם הזדמנות מצוינת לחופשת קיץ ישראלית ומאוד משתלמת. מה זה משתלמת? לילה באמצ"ש בחודש יולי לזוג ושלושה ילדים יעלה החל מ-1,358 שקל בחדר משפחתי, וזה כולל ארוחת בוקר מעולה ואת כל הפסיליטיז שדולפין מציע. באוגוסט תשלמו כ-300 שקל נוספ (החל מ-1,684 שקל), בסופ"שים תצטרכו לשלם על שני לילות מינימום, והמחיר יעלה סביב 5,000 שקל פלוס-מינוס.

אבל האירוח בדולפין לא מסתיים בלינה וארוחת בוקר (ואני חייב להתעכב עליה רגע, כי יש בה כל מה שצריך ויותר לארוחה מזינה, בריאה וטעימה. שאפו גדול). במתחם עצמו יש לא מעט פינות שמזמינות להישאר עוד קצת, וכולן ללא תוספת תשלום. תמצאו שם סאונה, ג'קוזי, שולחן פינג פונג, עמדות קפה ותה ופינות ישיבה נעימות בחללים המשותפים - הכל, כאמור, ללא תשלום נוסף. מחוץ למבנים מחכה גינה מטופחת עם דקלים וצמחייה פורחת שנותנת תחושה של אי קטן בגליל המערבי, ולנו הזכירה קצת כפר גולשים קטן בקוסטה ריקה.

אחד היתרונות הגדולים של המקום הוא המיקום. שתי דקות הליכה מפרידות בין החדרים לבין החוף הקטן של שבי ציון - חוף רגוע במיוחד, כמעט ללא גלים, שהופך אותו לאידיאלי למשפחות עם ילדים.

ומי שרוצה קצת יותר מרחב יכול להמשיך לאורך קו החוף אל חוף "חסקי", אחד המקומות היפים והפחות מוכרים באזור - חוף בתולי וסודי יחסית, שנמצא במרחק של כ-500 מטר בלבד מהווילג', היכן שנמצאת האנדרטה לחללי "אסון השייטת".

בדולפין וילג' לא מסתפקים בלשלוח את האורחים לים עם מגבת וכובע. המקום מעניק ללא תשלום ציוד ים כמו שנורקלים, סאפים, עגלת חוף לסחיבת הציוד, משקפות, סנפירים ואפילו מטקות. כלומר, כל מה שצריך כדי להפוך שעתיים בים למבצע משפחתי קטן - רק בלי לשלם על כל פרט בנפרד. מה שעוד מחכה לאורחים בחינם הם אופניים, כולל לילדים. אפשר פשוט לקחת כמה זוגות ולצאת לרכיבה בטיילת של נהריה (עוד נחזור אליה) עד החוף של מוש שצמוד לאכזיב. אחת הטיילות היפות שיש לנו בארץ ומושלמת לרכיבת קיץ עם עצירות.

אחד היתרונות של החופשה בשבי ציון הוא שלא חייבים להניע את הרכב. בתוך כחמש דקות רכיבה מגיעים למתחם "בריזה", שנמצא בתחילת טיילת נהריה. כשמו כן הוא, מדובר במקום שבו תפגשו את בריזת הים ביום וגם בלילה. לאורך הטיילת פועלות עגלות אוכל וקפה עם מגוון אפשרויות. למשל, את "ראפידוס" שמציע נקניקיות, כולל אפשרות טבעונית; את "גאנש" עם אוכל הודי; ואת "פאוזה" עם פיצות וקינוחים. הכול עם שולחנות ישיבה מול הים ובאזורים מוצלים אם אתם באים ביום. הפוד טראקס פועלים בדרך כלל מ-12:00 ועד 22:00, ובימי שישי עד 16:00. ובערבים מתקיימות בו גם הופעות קטנות.

גם בחוף עצמו יש הכול לחופשת קיץ ישראלית: סוכת מציל, פרגולות צל, קיוסק ובר-מסעדה שמציעים בירות, ארטיקים וכמובן צ'יפס (רק חבל שהוא נמכר ב-48 שקלים למנה גדולה - בפוד טראק La Pampa במתחם בריזה יש לכם מנה יפה ב-15 שקלים).

הרכיבה לאורך הטיילת עצמה היא אחת הפעילויות הכיפיות באזור: בדרך תפגשו מתקני כושר, פינות זולה לישיבה, דשא ענק (סינתטי, לצערנו) עם דגל המדינה וכמובן את החותמת המקומית של עיריית נהריה בדמות שלל שלטים וסיסמאות.

המסלול ממשיך עד ראש הנקרה, ובדרך עוברים גם בנקודות שונות ב"שביל הים" החדש יחסית - מסלול שכבר הפך לאחד המקומות היפים לטיול לאורך החוף בגליל המערבי.

כשנפרדתי למחרת מהזוג החביב הזה שמנהל את כפר הנופש כמו איזה זוג עם "INN" בהרים בספרד או באוסטריה, רן בדיוק צבע בלקה את הדק באזור הג'קוזי - צריך עדיין "פיין טיונינג" ותחזוקה למקום שסובל מבלייה של המלח והרוח - יש מחיר ללינה על הים.

אבל בסופו של דבר, דולפין וילג' לא מנסה להיות עוד ריזורט נוצץ עם מגלשות מים ושיווק אגרסיבי. הקסם שלו נמצא דווקא בדברים הפשוטים - ים במרחק הליכה, אופניים שמחכים ליד הדלת, חוף שילדים יכולים ליהנות בו, מחירים נעימים לכיס המשפחתי וחיוך בבואך ובעוזבך. סוד הדברים הפשוטים.

הכותב היה אורח של דולפין וילג'.