דווקא עכשיו: האי הכי יקר ביוון הפך פתאום להרבה יותר משתלם

"אם לא ראית את הבתים של מיקונוס, אתה לא יכול להעמיד פנים שאתה אדריכל", ציטטו לי מוריי בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון את דבריו של הארכיטקט המפורסם לה קורבוזיה על האי שנקרא על שמו של הגיבור המיתולוגי מיקונוס, שליטו הראשון של האי, שהיה מצאצאי אפולו. קיימת גם פרשנות שלפיה משמעות השם היא "אי סלעי". אבל כמעט מאה שנים אחרי שנאמרו הדברים, כשהגעתי סוף סוף לאי היווני הקטן שבתיו לבנים, הוא כבר אינו רק שיעור באדריכלות, ארכיאולוגיה או טבע, אלא סצנה עולמית של יופי, יוקרה, מסיבות וסלבריטאים.

בשנים האחרונות סבורים ביוון שאולי זה הלך רחוק מדי, ומנסים לאזן את המינונים: אולי פחות זה יותר; אולי פחות בכמות ויותר באיכות טובים יותר לכולם. כל מפליגי הקרוזים נדרשים בקיץ לשלם אגרה של 20 אירו בירידה לנמל במיקונוס, בניסיון לעצור את השטף. אם יעצרו אחר כך באי סנטוריני, ישלמו אגרה דומה של 20 אירו גם שם. ואז באה המלחמה עם איראן, והרבה אמריקאים ואירופים נשארים הקיץ בבית, נמנעים ממזרח אגן הים התיכון בפרט, ופתאום יש חדרים פנויים ויש מבצעים, גם של הרגע האחרון. התיירים שבכל זאת לא מוותרים על חופשה הם הזוכים הגדולים. מיקונוס, שהכלכלה שלה תלויה כמעט לחלוטין בתיירות, היא דוגמה מובהקת לתנודתיות הזו: נקודת האיזון בין יותר מדי לפחות מדי תיירים.
יצאתי לבדוק.


עוד על איים ביוון:
בלי חירטאקוס: 12 האיים הכי שווים לישראלים ביוון הקיץ
הייתם בהם? 6 האיים הכי יפים שביקרנו בהם ביוון
האי שללא ספק נחשב "תאילנד" של יוון
מהכי יפה ועד הכי משפחתי: 19 האיים היווניים הטובים ביותר

החל מיוני השנה קיימת אפשרות חדשה להגיע למיקונוס: אייר חיפה השיקה, ממש תחת השיגורים מאיראן, שתי טיסות שבועיות ישירות מחיפה לאי. שבוע לפני הנסיעה כבר הגעתי לשדה התעופה תחת מטח כזה לעבר ישראל. הטיסה יצאה כמתוכנן, המלון היה ערוך לקבל אותי, אבל חבריי לטיסה קיבלו רגליים קרות ודחינו את היציאה בשבוע. כך למדנו עוד משהו על אייר חיפה: היא מצידה לא ממהרת לבטל, בניגוד לכמה מהחברות הזרות, שלעיתים מושפעות גם מלחצי צוותים. לנוסעים היא דווקא מאפשרת גמישות רבה: שינוי או ביטול עד 24 שעות לפני ההמראה וקבלת קרדיט מלא לשימוש עתידי, בתוקף לשנתיים.

בכלל, חברת התעופה הצעירה בישראל זוכה לאהדה בעיקר בזכות ההמראה משדה התעופה הקטן בחיפה והשירות החביב על הקרקע ובאוויר. הבחירה בשדה שחברות אחרות נטשו הפכה ליתרון: לא רק לתושבי חיפה והצפון, אלא לכל מי שמעריך דרך קצרה, שקטה ופחות מתישה אל החופשה.
לטיסות של אייר חיפה מגיעים כזכור רק שעה וחצי קודם, חונים בחינם במתחם השדה המאובטח, ועוברים לא יותר מעשרה מטרים בין דוכן הצ'ק-אין, הבידוק הביטחוני, ביקורת הגבולות ושער היציאה. הופ, אנחנו על השדה; עוד הופ, אנחנו על המטוס. זו חברת התעופה היחידה ששמה מתנוסס בגאווה בעברית ובערבית על זנב המטוס: אייר חיפה - طيران حيفا, טַיַירָאן חיפָא. מחיפה ולחיפה, כמו בחיפה, ביחד. המטוסים של אייר חיפה חדישים, נקיים ומדיפים רעננות ראויה לציון. הדיילים ידידותיים. בדרך הם עוברים בין הנוסעים עם מגש צ'ייסרים; בדרך למיקונוס אלה כוסיות של אוזו. יאמאס! שעתיים ו-20 אחרי ההמראה אנחנו נוחתים בשדה התעופה של האי הנחשק, שנמצא רק כארבעה ק"מ מיעדנו בעיר מיקונוס - עשר דקות נסיעה בלבד. מחיר הטיסה מחיפה למיקונוס ביולי עומד על החל מ-435 אירו בלי כבודה. רוצים מזוודות? תוסיפו עוד 120 אירו לכבודה לבטן המטוס ועוד כ-70 אירו לטרולי. כלומר כ-625 אירו לאדם להלוך-חזור.

היעד שלי היה מלון "וואנס אין מיקונוס" (Once in Myconos), ריזורט יוקרתי של 59 חדרים למבוגרים בלבד, חלקם עם בריכת שכשוך או ג'קוזי פרטיים, והכול על המדרון שמשקיף אל מפרץ אורנוס הקסום. שתי דקות הליכה לחוף הים שלמטה. עגלות גולף חשמליות שמפעיל המלון זמינות סביב השעון כדי להתגבר על המדרון ולהסיע בלחישת צמיגים חרישית מהחדר. האמת היא שגם הטיפוס של כמה עשרות מדרגות בין החדר לבריכה או למסעדה לא מי יודע מה נורא. המלון עצמו נמצא כקילומטר וחצי ממרכז האקשן של מיקונוס באזור הנמל הישן. מווילה מבודדת שפעם ניצבה שם, הוא נבנה כאואזיס בפני עצמו.
התמורה לכל זה משתלמת בדרכים אחרות - ניתוק מהמולת מרכז העיר ונוף של מיליון דולר מהחדר אל הים הכחול-טורקיז ואל הספינות שעוגנות במפרץ. החדר המרווח מאובזר בכל מה שמצופה ממלון חמישה כוכבים, כולל שירות חדרים מסביב לשעון.

מירטו קסיאקו, המנהלת את המלון מסדרת "פעם ב" ("ONCE IN") של רשת מלונות לואיס הוטלס הקפריסאית, מתארת אותו כמלון בוטיק שמשלב אירוח אישי, אדריכלות מרשימה, קולינריה ים-תיכונית, בריאות ואווירת חופש. לדבריה, המטרה היא לאפשר לאורחים ליהנות מצד אחד מחיי הלילה והבילויים המזוהים עם מיקונוס, ומצד שני למצוא במלון מקום של רוגע, טיפולי ספא ונוף פתוח לים.

למעלה נמצאת בריכת האינפיניטי המשקיפה אל הים, ולצידה בר משקאות מצויד ומסעדת האינפיניטי, עם תפריט שעליו חתום השף הראשי של מלונות לואיס הוטלס, קיריאקוס סוטיריו, בעל ניסיון במסעדות מישלן ובמסעדות אניני טעם.

ארוחת הבוקר של המלון משובחת, עם טעמים יוצאי דופן ומנות שמוגשות באסתטיות על בר שבו האיכות גוברת על הכמות. הביצים העלומות שביקשתי הוכנו בצורה מושלמת והוגשו על פרוסת לחם קלויה. מהבוקר הראשון שבו ביקשתי מיץ אשכוליות, ידעו להגיש לי אותו לשולחן גם בלי תזכורת. כך גם את האספרסו הראשון של הבוקר, ואת זה שאחריו. מכיוון שהמלון אינו במרכז העיר, כדאי לקחת את העסקה הכוללת ארוחת בוקר.

דוגמה למחירים באתר המלון: חופשה זוגית בחדר עם נוף לים בין 24-20 ביולי, כולל ארוחת בוקר והעברות, החל מ-6,936 שקל. בין 22-18 באוגוסט, כולל ארוחת בוקר והעברות, החל מ-7,264 שקל. זה לא בחינם אבל לא יותר ממלון 5 כוכבים ברמה כזו גם בתל אביב. המחירים נכונים לסוף יוני ויכולים להשתנות.

לכאורה יכולתי להתנחל ביוקרה הזו לשבוע, אבל במיקונוס גם חופשה סגורה בריזורט מושלם אינה שלמה בלי גיחות אל גן העדן שסביב. לפנות ערב נוהרים רבים אל אזור מיקונוס סיטי, חורה - "העיר" ביוונית - ואל טחנות הרוח העצומות והאיקוניות שהפכו לסמל של האי. שם אפשר לעמוד כמה דקות, לחוש ברוח ולהבין מדוע מיקונוס מכונה "אי הרוחות העזות". רוחות המלְטֶמי (Meltemi), הרוחות הצפוניות העונתיות המנשבות בים האגאי בעיקר מיוני עד ספטמבר, חזקות במיוחד במיקונוס ויש האומרים שהן גם אחד הגורמים לצחיחות האי והאיים השכנים שכמעט ולא תראו בהם עצים. הן אפשרו במשך מאות שנים את פעילות טחנות הרוח, ששימשו לטחינת חיטה. הטחנות כבר מושבתות, אבל הרוחות ממשיכות לצנן את האי בימי הקיץ החמים. מצד שני, הן משפיעות גם על החופשה במרחב הפתוח - ראו הוזהרתם. לא במקרה בנו היוונים את מבוכי הסמטאות של העיר; בין היתר, הם נועדו להגן מפני הרוח.

הרוחות החזקות אחראיות גם לגלים גבוהים, לתשומת לב מי שיוצאים ממיקונוס לשיט לאיים הסמוכים. מיקונוס היא חלק מקבוצת האיים הקיקלאדיים (Cyclades), ארכיפלג של יותר מ-200 איים ואיונים בים האגאי, שמתוכם כ-30 מיושבים. מבחינה היסטורית, החשוב שבהם הוא דלוס (Delos), כשני ק"מ מדרום-מערב למיקונוס, והוא מצדיק כתבה נפרדת. זהו אחד האתרים הארכאולוגיים החשובים ביותר ביוון, ולפי המיתולוגיה מקום הולדתם של אפולו וארטמיס. אין בו תושבי קבע, אסור לבשל או לאכול בו, אסור לשחות או לשבת על האבנים העתיקות, ומגיעים אליו בהפלגה של כ-30 דקות. לכל אחד מהאיים המיושבים אופי משלו, וכל אחד מהם מצדיק ביקור נפרד מתישהו בעתיד. יבואו עוד טיולים. אני מבטיח. יש לי עוד כמה חלומות יווניים שטרם התגשמו. עכשיו אני רק משקיף לעברם מטחנות הרוח, שמתחתן נשקפות היאכטות היוקרתיות ואניות הקרוז שעגנו ללילה. זו עדיין הסצנה הממגנטת של ברים, מסעדות ומועדונים. שם נאספים המוני התיירים מדי ערב, זה מקום המפגש המקובל, וזו הזדמנות לתפוס עוד שקיעה.

לפחות ערב אחד כדאי להקדיש לשיטוט איטי בסמטאות של חורה, העיר הלבנה והציורית של מיקונוס, בין בתי האבן המסוידים, המרפסות הכחולות, הבוטיקים, הגלריות והטברנות. משם ממשיכים אל כנסיית פנאגיה פאראפורטיאני (Panagia Paraportiani), אל הנמל הישן ואל שכונת ונציה הקטנה (Little Venice), שבה הבתים נושקים לקו המים והופכים בשעת שקיעה לאחת התפאורות המצולמות ביותר בים האגאי. ביום אפשר לבקר במוזיאון הארכאולוגי של מיקונוס, המציג ממצאים מהאיים מיקונוס וריניה, כולל אמנות קיקלאדית קדומה, כלי חרס ופסלים.

חיי הלילה, אחד ממנועי המשיכה המרכזיים של מיקונוס, הם עדיין מהסוערים והמפורסמים באגן הים התיכון, אך כיום הם מציעים ספקטרום רחב יותר של חוויות: מקוקטייל שקיעה אלגנטי בוונציה הקטנה, דרך הברים הקטנים בסמטאות חורה שמתחילים רגוע ומתמלאים לקראת חצות, ועד מועדוני החוף הבינלאומיים. סקורפיוס (Scorpios) מציע מוזיקה חיה, DJ בינלאומיים ואווירה יוקרתית. נאמוס (Nammos), הצמוד למרכז חנויות מותגי-על יוקרתי באותו שם, הוא פחות "מועדון" ויותר מסיבת חוף לאלפיון, עם ריקודים על שולחנות, שמפניות וקהל נוצץ של סלבס, בעלי יאכטות ואורחיהם. בשבוע שבו הייתי באי נראו שם גם הסטנדאפיסט והשחקן האמריקני קווין הארט והישראליות רוסלנה רודינה וירדן הראל. ביולי-אוגוסט צריך להזמין מראש למקומות המבוקשים האלה, ולפעמים גם זה לא מספיק וצריך קשרים. יש גם מסעדות ברמה עולמית כמו היפי פיש (Hippy Fish), עם דגי ים ופירות ים המוגשים בסגנון יווני או כסושי וסשימי; מטסוהיסה (Matsuhisa Mykonos), אחת המסעדות האישיות של השף הנודע נובו (Nobu); וגם זומה (Zuma).

זה המקום להזכיר שמיקונוס לא תמיד הייתה אי הזוהר והמסיבות שמוכר כיום. עד אמצע המאה ה-20 היה זה אי צנוע ועני יחסית, שתושביו התפרנסו מדיג, חקלאות וגידול בעלי חיים. רבים מהם אף עזבו את האי וחיפשו את עתידם באתונה ובארצות הברית. נקודת המפנה הגיעה בשנות ה-50, כאשר תיירים שהגיעו לבקר באתר הארכיאולוגי של האי דלוס, החלו ללון במיקונוס. הרחובות הלבנים, טחנות הרוח והנמל הקטן קסמו למבקרים, והאי החל להופיע במדריכי התיירות הראשונים.

בשנות ה-60 הגיעו למיקונוס אמנים, סופרים ואנשי חברה מאירופה ומארצות הברית, אך הפרסום העולמי הגיע בעקבות ביקוריה של ג'קלין קנדי-אונאסיס, בעת שהיתה נשואה לאיל הספנות היווני. תמונותיה מטיילת בסמטאות האי הפכו לסמל של סגנון חיים אלגנטי ונינוח, והציבו את מיקונוס על מפת התיירות הבינלאומית.

בשנות ה-70 וה-80 החלו להיפתח חופי המסיבות והמועדונים הראשונים, והאי הפך למוקד משיכה לצעירים מכל העולם. במקביל הוא ביסס את מעמדו כיעד ידידותי לקהילה הגאה, בזכות האווירה הפתוחה והחופשית שאפיינה אותו כבר אז.

המהפכה הגדולה התרחשה משנות ה-90 ואילך. נבנו בתי מלון יוקרתיים, נפתחו מסעדות שף ומועדוני חוף מפוארים, ואל האי החלו להגיע סלבריטאים, אנשי עסקים ובעלי יאכטות. בעשור האחרון הפכה מיקונוס למותג בינלאומי של יוקרה, עם מחירי נדל"ן מהגבוהים ביוון ותיירות שמגלגלת מאות מיליוני אירו בשנה.

כך, בתוך כשבעה עשורים, הפך אי קטן של דייגים וכורמים לאחד היעדים המזוהים ביותר בעולם עם חופש, בילוי ויוקרה. ועדיין יש בעיות של אספקת מים: תאמינו או לא, יש מלונות שאינם מחוברים לרשת המים באי ומקבלים אספקת מים במיכליות. בעונה יש פקקים בכבישים הצרים, שלא תוכננו לנפחים כאלה של תנועת תיירים. מוניות בעיר יקרות - 40-30 אירו לנסיעה טיפוסית של כמה קילומטרים למסעדה טובה או לחוף. מי שלוקח סירת טקסי ישלם גם 200 אירו כדי לעקוף את הפקקים היבשתיים. צרות של עשירים.

מעל ונציה הקטנה, ממש לצד טחנות הרוח, נסתר מעיני רבים - ואולי במיקום הטוב ביותר בחורה - שוכן מלון תיאוקסניה, אחד משני הנכסים של רשת לואיס הוטלס במיקונוס. זהו ציון דרך במיתולוגיה המודרנית של התיירות באי וביוון בכלל, וגם ציון דרך בארכיטקטורה היוונית. הוא נבנה בין 1958 ל-1960 כחלק מ"פרויקט קסניה" של ממשלת יוון, פרויקט מודרניסטי שנועד להפוך את איי יוון ליעדי תיירות יוקרתיים אחרי מלחמת העולם השנייה.

המלון נחשב עד היום לציון דרך בתיירות במיקונוס: הוא סלל את הדרך לאלפיון העליון למרות, ואולי בגלל, הצניעות המודרניסטית שלו; הוגדר בניין לשימור על ידי משרד התרבות היווני; ונחשב לאחד מנכסי הדגל המפורסמים של המיזם כולו. הוא תוכנן בידי האדריכל הראשי של הפרויקט, אריס קונסטנדינידיס, שבחר את האתר המושלם למלון שאותו מנהל היום ניקוס קולמבוס. מתחם המלון הדיסקרטי סגור לאורחיו בלבד, אבל כשהגעתי לארוחת ערב במסעדה המשובחת של השפית אנטוניה קונומי (Antonia Konomi), זכיתי לא רק לארוחה מצוינת אלא גם להצצה במלון, וכבונוס אפילו לביקור בחדר של קנדי-אונאסיס, שעבר לאחרונה מתיחת פנים יוקרתית יחד עם המלון כולו. כן, זה חדר מרשים, במלון מרשים, במיקום מרשים. על המלון הזה והארכיטקטורה שלו אפשר לכתוב ספר. לילה ביולי יעלה לזוג עם ארוחת בוקר החל מ-1,890 שקל.

אבל לא הכול צריך להיות במחירי אלפיון. הקסם של מיקונוס הוא ביכולת לבחור את הקצב, ובמידה רבה גם את התקציב. גם במיקונוס סיטי אפשר לבלות ערב רומנטי מול הים בלי שמפניה ו-DJs בינלאומיים, או פשוט לזרום בין סמטאות, ברים ומועדונים עד השעות הקטנות. האי ידוע בשילוב בין קוסמופוליטיות, אופנה, מוזיקה, חופים ואסתטיקה יוונית. בוונציה הקטנה אכלתי סלט פירות ים מצוין, לצד כוס יין לבן משובח, במקום קטנטן ושמו ללאמו (Lalamou) על המים ממש. קינחתי כמה צעדים משם בגלידה מצוינת לא פחות, בגלידריה ושמה סנואו (Snow). את שתיהן גילינו תוך כדי שיטוט, בלי הכנות מראש ובלי לקרוע את הכיס.

למיקונוס, כאמור, פנים רבות. מי שמבקש להכיר את הצד השקט והאותנטי יותר של האי יכול למצוא אותו בכפר אנו מרה (Ano Mera), כ-7 ק"מ מהעיר, ואפשר להגיע אליו אפילו באוטובוס בעלות של שני אירו לכיוון. בכפר יש מסעדות יווניות עממיות ושולחנות עם מפות משובצות כחול-לבן, וגם את מנזר פנאגיה טורליאני (Panagia Tourliani Monastery) שבמרכזו, שם כדאי להכין שני אירו במזומן. יש את קיקי'ס (Kiki's Tavern), אחת הטברנות המפורסמות באי, שממוקמת על המדרון היורד לחוף איוס סוסטיס. כל הקסם שלה מבוסס על פשטות: גריל פחמים, חומרי גלם טריים ונוף לים האגאי. בלי חשמל, בלי הזמנות, בלי שלט - אבל עם גריל יווני, סלטים ותור אינסופי בחוץ. ויש את ריזס (Rizes), חווה חקלאית משפחתית אותנטית סמוך לכפר אנו מרה, רחוקה לגמרי מהמסיבות ומהמולת החופים. בחווה של חמישה דונם המשפחה מגדלת בעצמה את הירקות, מגבנת גבינות, אופה לחם טרי ומכינה אוכל יווני מסורתי בדיוק כמו שסבתא יוונית הייתה מכינה - טרי, עשיר בטעמים וישר מהשדה לצלחת. האווירה כאן חמה ומשפחתית, עם בעלי חיים, סיורים בחווה, שיעורי בישול ושקט אמיתי: המיקונוס האמיתית של פעם, השורשית, השקטה והטעימה.

יש גם את הבייקרי-קפה-דלי של מאטסוקאס (Matsoukas Bakery), שם אפשר לראות את הכנת העוגיות המסורתיות, לשתות קפה חזק טחון טרי ולאכול סנדוויץ' טוב שהוכן במקום. ויש כמובן את חופי הים עם המים הצלולים, כמו אורנוס, ממש ליד המלון שלי; פסארו (Psarou Beach); פלאטיס יאלוס (Platis Gialos Beach); איוס סוסטיס (Agios Sostis Beach) הלא מוכרז; וקלאפטיס (Kalafatis Beach). השיט אל דלוס, כאמור אחד האתרים הארכאולוגיים החשובים ביוון, מוסיף לחופשה עומק היסטורי ותרבותי. יש עדיין מי שאומרים, כמו פעם, שהוא נותר הסיבה העיקרית להגיע למיקונוס - ולא לאיים זולים יותר.

הכותב היה אורח של אייר חיפה ורשת מלונות לואיס הוטלס במיקונוס