מזה שנים נוסעים מדריכי טיולים עם קבוצות בכביש 40 באזור עבדת, ומראים שרידים של כרמים "עוד מתקופת הנבטים", רוצה אומר - במדבר יצרו יין כבר לפני כ-2200 שנה. אבל מחקר חדש, שראה אור ממש לאחרונה על העיר הנבטית עבדת, הופך את מה שחשבו הארכיאולוגים ומסתבר שתחילת היין המדברי הרבה יותר מאוחר לנבטים, ונעשה באזור רק מהמאה הרביעית לספירה - בתקופה שבה האימפריה הרומית-פגאנית הופכת למונותאיסטית, כלומר נוצרית.
הנוצרים צרכו יין, מעבר לשתייה, עבור טקסי הדת שלהם וניצלו את התשתית של הערים הנבטיות בנגב (חלוצה, עבדת, רחובות וכדומה) במסע המדברי הארוך להעברת יין לנמל עזה, ומשם לאירופה.
אבל למה אני "חופר" לכם על היסטוריה של ייצור יין במדבר? כי בחפירה ארכיאולוגית שנערכה בעבדת בשנים 2019-2017 על ידי סקוט באקינג וטלי גיני, בשיתוף רשות הטבע והגנים, נמצאו זרעי ענבים וגרעינים מפוחמים בחווה חקלאית מסוף התקופה הביזנטית (מאה שביעית לספירה). לאחר שהזרעים נבדקו במעבדה, הופקו מהם שלושה שתילי גפנים (סיריקי, דבוקי ובאר) במשתלת זרעי מורשת במושב שקף ובספטמבר 2023 הם נשתלו למרגלות עבדת. כיום יש לנו כבר כרם שבו ענבים שגדלו ברחבי הנגב והערים הנבטיות מלפני כ-1500 שנה, ממשיכים שרשרת גנטית מתמשכת של גפנים ביזנטיות כיום.
כרם זרעי המורשת שניטע בגן לאומי עבדת, שבו נחפרו כ-30 גתות לייצור יין, הוא בעצם שחזור של קטע קטן מתוך כ-35 אלף דונמים של כרמים ברחבי הנגב בתקופה הביזנטית (מאה 7-4 לספירה), שבה ידעו המקומיים לתעל את הנגר העילי של הגשמים המעטים (150-80 מ"מ בשנה) למערכת סכרים וניקוז שתשקה את הכרמים ותגדיל את הספק המים. וזה אומר שבקרוב יהיה ניתן להפיק את אותו יין בדיוק כמו ששתו לפני 1500 שנה! וזה אומר, שמתישהו, כשיחזרו לפה התיירים והצליינים, הם יוכלו לשתות ולקיים מיסה עם אותו יין ששתו אבות אבותיהם מתחילת הנצרות: מים קדושים אאוט - יין ביזנטי - אין. תחשבו מה זה יעשה לתיירות המדבר.
הנגב על המפה (ביחד עם גבינה וכוס יין)
ואולי זו גם הסיבה שממש לאחרונה הוכרז הנגב כאפלסיון (Appellation of Origin - "כינוי מקור") לאזור ספציפי שבו מייצרים יין, ממש כמו בורדו ושמפיין בצרפת, ריוחה בספרד או קיאנטי באיטליה. "כלומר, לנגב יש טביעת אצבע ייחודית לו כאזור שבו מייצרים יין בארץ והוא יכול להתחרות בליגה של הגדולים", אומר ד"ר שחר שילה היסטוריון ואחד האנשים שהכי מזוהים עם פיתוח תיירות הנגב עם דגש על יין מדברי. את המהלך לקבלת הכרה רשמית יזמה והובילה קרן מיראז' ישראל, שלקחה על עצמה להוביל את פיתוחו של הנגב כאזור תיירות יין מוכר ברמה בינלאומית, וזהו אזור היין השני שיש לנו בישראל, לאחר שאזור יהודה הוכרז בעצמו כאפלסיון בשנת 2020.
אז יצאנו לסיור בכמה מ-39 היקבים המדבריים - ממושב ברכיה ועד אילת, ודגמנו שלושה מיוחדים וייחודיים כל אחד באזורו ובייצורו. מה משותף לכולם? הם ניצלו את יתרונות המדבר - טרואר עמוס מינרלים, שמש חזקה ביום, מנות קור בלילה והבשלה מוקדמת של הענבים - שיצרו יין מטריף.
יקב יתיר, בקעת ערד
בספר המדבר, או אם תרצו באזור שבעבר נקרא דרומא (דרום הר חברון ובקעת ערד), מגדלים ענבים מזה 2500 שנים. בברכותיו של יעקב לבניו לפני מותו (בראשית פרק מ"ט) הוא מברך את יהודה שחלש גם על ספר המדבר, ב"אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹ֔ה וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם-עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה׃ חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב", כלומר שנחלתו תהיה כה מרובה בכרמים, שהוא יוכל לכבס בגדיו ביין ועינייו יהיו אדומות משתיית יין רב. ואכן, אם תקחו את אזור הרי יהודה והשפלה, בואכה לבקעת באר שבע-ערד). תגלו מרחבים נהדרים חקלאיים, עם מתקנים חקלאיים רבים לייצור שמן ויין.
על השטח הזה בדיוק מגדלים ענבים ומייצרים יין ביקב יתיר (ע"ש עיר בשבט יהודה). היקב שהחל את דרכו בנטיעות כרמים בשנות ה-80, נפתח בשנת 2000 ומבקבק כיום כ-300 אלף בקבוקים בשנה. כל היין שמיור ביקב מקורו בענבים שגדלים באזור בגובה 500 מטרים מעל פני הים, שנהנים מהחום במשך היום ומהקרה הלילית המשביחה ומגבירה את ייצור הסוכר בענב - יתרון מדברי קלאסי.
ביקב תוכלו להגיע לסיור וטעימות (5-3 טעימות - 130-90 שקל לאדם, פלטת גבינות זוגית - 110 שקל), כשהדבר היותר מיוחד בו הוא שחלק מהיין מיושן בחרסים - מעין אמפורות גדולות עשויות חימר בתצורות שונות - ממש כמו היין הראשון בעולם שהתגלה בגיאורגיה ובאיראן. ביתיר מדובר כרגע בתהליך לימודי וימים יגידו אם השיטות של אבות אבותינו אכן היטיבו עם היין.
מעבר ליינות של יתיר (350-85 שקלים לבקבוק), ישנו מותג פשוט יותר שנקרא "דרום" והוא קליל, זול יותר שאפשר להוציא באמצע היום ולשתות. למשל, הרוזה שנהנה מההבשלה המוקדמת של הענבים באזור (סוף יולי), ומכאן בציר מוקדם.
יקב יתיר.
יקב פינטו, ירוחם
ממשיכים דרומה עם היין. יקב פינטו הוא שילוב של קידמה, ציונות וחיבור מקומי לספר המדבר, אבל בקטע אחר. ירוחם אמנם הוקמה כעיירת פיתוח בתחילת שנות ה-50, אבל מה שנהיה ממנה בשנים האחרונות הוא פריחה מדברית ותיירותית, שלא היתה מביישת ערים במרכז.
משפחת פינטו (האחים ג'ימי וסם) תרמה רבות לירוחם, הקימה את קרן ירוחם לחינוך וב-2014 אף הקימה בה את המלון הראשון והיחיד ("אירוס המדבר") במועצה המקומית. "אחרי המלון החלו לצוץ צימרים במועצה וכיום יש פה מעל ל-200 מקומות לינה", אומרת טניה, אשתו של דוד פינטו - הדור הבא של היזמים בירוחם שהקימו יקב. תחילה, ניסו האחים פינטו לטעת את עץ הארגן (במקור ממרוקו - מקום מוצאם) וכשזה נכשל, עברו לכרמים.
אחרי שנים בתל אביב, העבירו דוד וטניה את מקום מגוריהם לירוחם, והחליטו להקים יקב אסטייט (שהכרמים לצד מרכז המבקרים והייצור) ולנסות לפתח את תיירות היין בירוחם. לשם כך הם הביאו את היינן הנחשב יעקב אוריה וביחד הם מייצרים מגוון יינות נהדרים, כשהמלבק האדום היה היין הכי טוב שטעמנו שם - פירותי, ארומטי ולא כבד - שנבצר מענבים במצפה רמון, ירוחם ואזור עומר.
כיום מייצרים ביקב היחסית צעיר הזה (פתוח כחצי שנה) כ-170 אלף בקבוקים - מספר גדול ליקב שהכרמים שלו ניטעו לפני ארבע שנים וחצי - וישמחו למבקרים בימים שני עד שישי (סיור בכרמים + 4 טעימות, מים, סודה, קפה ופלטת גבינות - 155 שקל לאדם בקבוצה. 3 טעימות - 59 לאדם). "התפקיד שלי כשאני מקבלת פה קבוצות, הוא לעבוד עם ספקים מקומיים ולגרום לאנשים לשנות את דעתם על ירוחם ולהיות שגרירים שלנו", אומרת טניה, והיא בהחלט עושה את זה בצורה נהדרת. אם כבר ביקב, שימו לב לתוויות היפות שכוללות איורים של שועלים שונים שחיים במרחב - משועל ערבי מצוי ועד שועל צוקים.
יקב פינטו.
כרמי עבדת
איל וחנה יזרעאל הם כנראה מחלוצי עשיית היין בנגב. כבר ב-1998 הקימו את כרמי עבדת - חווה מדברית מול חאן השיירות - כחלק מפרויקט "דרך היין" בהר הנגב. לזוג הצפוני הזה, היא מקריית שמונה והוא מחיפה, היו שתי פנטזיות. "הראשונה לראות את כל אנשי הנגב שתויים והשנייה שהבן יחזור לפה, והוא עשה זאת ומתחתן פה השבוע", מספר איל.
"יש פה אגרו-טוריסמו קלאסי", הוא אומר, "יקב, כרם וחדרי אירוח וקפה. שילוב של הכל. אנו מכוונים למפגש האישי ולא רוצים לגדול, אלא מבססים את תיירות היין". ואכן, בכרמי עבדת אולי לא גדלים מעבר ל-14 חדרי הלינה השונים שלהם וייצור היין. כך למשל, היקב מייצר כ-10,000 בקבוקים בשנה ומוכר את היין שלו רק במקום. אבל לצד השמירה על הקטן והאיכותי, איל וחנה גם מפתחים את המוצר לשהם. קפה "מונה" (16:00-09:00) שנפתח במקום לפני כמה שנים, וגם מרכז מבקרים וחדר יין (מ-2021) ע"ש ראש המועצה שמוליק ריפמן ז"ל, שתמך בהקמת החווה מיומה הראשון.
14 יחידות לינה בכרמי עבדת, ארבע מהם בקתות מבודדות ומפנקות, האחרים מעין צימרים דמויי חבית עגולים ודי סמוכים זה לזה. עוד במתחם, כמה שכשוכיות לטובת הימים החמים, עלוות הכרמים שמקבלים את פני הבאים וסיור חינמי על המקום עם איל המארח. טעימה של חמישה יינות - 75 שקל לאדם, ויש גם סלסלת שקיעה ויין שאפשר לרכוש ויש בה כל טוב: יין, גבינות, פחיות יין מובנות ב-350 שקל.
כרמי עבדת.