בסופ"ש החג שהחל את השבעה באוקטובר 2023, ניצלו את הזמן 130 ברנרים חברי הנהלת עמותת המידברן, כדי לצאת לשטח לפעילות חוויתית בדרום. הם פעלו לקראת הקמת המחנה בנגב - עבור האירוע שהיה מיועד להתקיים כחודש לאחר מכן, אך בפועל מעולם לא נערך כפי שהיה אמור להיות.
באותה השבת הם מצאו עצמם לפתע בסמיכות למתקפת החמאס במסיבת הנובה, ונותרו אובדי עצות מה עליהם לעשות. הדילמה המרכזית מבחינתם, היתה האם לסייע ולהציל אנשים שנלכדו בשטח ולסכן עצמם תחת אש או שמא להימלט.
היו מביניהם מי שלא חזרו משם בחיים - כדוגמת חברתם ד"ר חגית רפאלי מישקין, שהיתה מנהלת בעמותת המידברן ומתנדבת במחלקת גבייה וזיכויים, ונרצחה בדרכה הביתה באזור בארי. לצידה, קהילת המידברן איבדה חברים נוספים במהלך השבת השחורה ומלחמת חרבות ברזל: שני גבאי ומתן מרדכי ליאור שנרצחו במסיבת נובה, כרמל גת שנחטפה ונרצחה בשבי חמאס, רס"ל גלעד מולכו שנפל בגבול לבנון ודן קמחג'י שנפל סמוך למטולה.
אלו עדויותיהם של חברי הקהילה שנקלעו למאורעות השביעי לאוקטובר ושרדו, אך נותרו עם קשיים נפשיים כדי לספר ולהזכיר הלאה, כפי ששיתפו זאת עם "עדות 710" - ארגון תיעוד אזרחי ללא מטרת רווח, שהוקם יומיים בלבד לאחר מתקפת הטרור. לצד אנשי המידברן, תיעד עד כה הארגון למעלה מ-1,700 סיפורים אישיים נוספים מהשטח של שורדי המתקפה, תוך הקפדה על הסטנדרטים מקצועיים ואתיים גבוהים ביותר. מעל 800 עדויות כבר פורסמו באתר של הארגון והן זמינות גם ביוטיוב. עוד מאות עדויות שכבר צולמו צפויות להתפרסם בקרוב כולל של חברים נוספים מהמידברן, במקביל להמשך עבודת התיעוד.
אלו הם עיקרי תמלול עדויותיהם של שלושה ברנרים מבין אנשי הנהלת המידברן ששהו בשטח באותה השבת, כפי שבחרו לחלוק אותן עם "עדות 710".
מנכ"ל המידברן לב קרייטמן: "חילצנו אלינו בין 20 ל-30 משורדי הנובה"
ביום שישי יצא לב קרייטמן, מנכ"ל העמותה המארגנת את פסטיבל מידברן, לסופ"ש חווייתי עם צוות ההפקה המונה כ-130 איש. הם לנו באוהלים בשטח פרטי שצמוד לחוות טל אור - הסמוכה מדרום לקיבוץ רעים. בשבת ב-06:30 התמלאו השמיים טילים ופצמ"רים, וקרייטמן זירז את חבריו להתקפל במהירות. עשרה רכבים הספיקו לברוח, ואז נסגרו שערי החווה כשהובן שישנם מחבלים באזור. כשעה לאחר מכן הוא והחברים אספו כ-30-20 שורדי מסיבת הנובה, מיובשים ויחפים. בצהרים לב יצא ברכב עם שני מתנדבים מהצוות, כדי לנסות ולחלץ אנשים נוספים מהמסיבה שהסתתרו בנחל. חיילים שבתחילה זיהו אותם בטעות כמחבלים, הורו להם לשוב על עקבותיהם עקב הסכנה וכך עשו, כשבחזרה בשער החווה הם ראו מספר מחבלים כפותים והבינו שבקלות הם יכלו להגיע גם אליהם. ב-17:00 הוא החליט שמסוכן מדי להישאר באזור, וארגן שיירת מילוט. בדרך נראו המוני מכוניות שרופות, כשבאזור עדיין התנהלו קרבות ירי. ב-18:00 הגיע לב לבית החולים סורוקה, שם חיפש לשווא את חברתם ד"ר חגית רפאלי מישקין ז"ל שהתפנתה בבוקר, ובדיעבד הסתבר שנרצחה. לאחר שאסף מתנדב פצוע, הם חזרו המומים לביתם רק בחצות. למחרת ארז תיק ויצא להילחם בעזה. כעבור שנה הוא שוב פגש את הטרור פנים אל מול פנים, כשחיסל את אחד מהמחבלים בפיגוע בשדרות ירושלים ביפו שגבה קורבנות נוספים.
"באותו בוקר שבת היינו מרחוקים בשטח ללא כל התרעות צבע אדום, אבל הסתכלתי מערבה וכל השמיים נראו כמו אפוקליפסה של עשן, פצמ"רים, פיצוצים ויירוטים - כשממש ראינו את מצנחי הרחיפה. הערתי מהר את החברים כדי להתקפל, התארגנו מהר ו'נאגלה' ראשונה יצאה משם לקראת שבע. שחר בעל החווה הבין מאחד הרבש"צים באזור שיש גם חדירות מחבלים, בעוד שאנחנו כבר רואים בטלגרם את הסרטון המפורסם של רכבי החמאס בשדרות. בשלב זה התחלנו לשמוע צרורות, בעוד שאנחנו עדיין לא מבינים מה קורה. עקב הסכנה שחר החליט לסגור את שערי החווה, כשמי שיצא כבר יצא - בערך עשרה רכבים עד לאותה הנקודה. כך התפצלנו, כשחלק שהו איתי בשדה וחלק נותרו עם שחר בחווה. ממזרח אלינו ראינו רכבים נוסעים, ביניהם גם טנדרים לבנים, ואז כבר הבנו שמדובר בחלקם במחבלים. לאחר עוד שעה ראינו מרחוק שיירה ענקית של חבר'ה שהולכים בשדה, חלקם פנו לכיווננו, כשמסתבר שמדובר בחבר'ה שברחו מהנובה. אני נוסע להביא אותם עם עוד מתנדבים שלנו, כשהצלחנו להביא אלינו בין 30 ל-20 אנשים מהחבורה. חלק גדול מהם הגיעו מיובשים, יחפים, ללא חולצות וכדומה. הבנתי ששיירה נוספת מביניהם התקדמה למושב פטיש, ושלחתי אנשים לנסות לשלוח להם עוקב מים מאצלנו. לא דמיינו שזה יהיה כ"כ מסוכן, אבל בדרך ירו עליהם וכך הם חזרו. בערך ב-12 בצוהריים החלטנו לאחד את שתי הקבוצות של השדה והחווה. אני מתחיל לטפטף החוצה רכבים, ופתחנו קבוצות וואטסאפ לנהגים כדי שמי שהצליח לעבור את צומת אורים דרומה אז שידווח שהכביש פנוי וננסה לצאת. זה היה על החיים ועל המוות, כשבכל פעם "טפטפנו" בערך שיירת שלושה רכבים וכך יצאו עוד חבר'ה החל מהצהרים. עוד קודם כשהערתי את החברים, משהו באינסטינקט שלי בראש אמר לי שצריך להודיע להם לפנות בצומת שמאלה לכיוון דרום ולא ימינה. זה לא משום שחשבתי על חדירות מחבלים, אלא כי תיארתי שכל כביש העוטף כרגע עם רווי בחסימות, פצמ"רים והפגזות. הרוב אכן עשו זאת, אך חלקם לא שמעו אותי או שמו וויז וכך נכנסו לתוך פקק הנובה שהתברר בדיעבד כמלכודת דמים. אנחנו מעריכים שכך איבדנו גם את חברתנו ד"ר חגית רפאלי מישקין ז"ל, שהיתה ראש מחלקה במידברן. תוך כדי אנחנו מקבלים הודעות ממתנדבי מידברן אחרים שיצאו באותו הסופ"ש למסיבת הנובה וכעת עדיין לכודים שם. אני יוצא עם שני חברים ברכב דרך השדות כמעט עד לנובה, כדי לחפש אותם בנחל לפי הלוקיישן ששלחו, כשבקושי נותרה סוללה בנייד וכולנו בלחץ כשבכל רגע מישהו יכול להתקיל ולתקוף אותנו. נתקלנו בקבוצת חיילים, שבתחילה חשבו שאנחנו מחבלים וצעקו עלינו להרים ידיים למעלה ופתחו לנו רכבים. הזדהינו מהר כאזרחים ישראלים והראינו להם את הנקודה המיועדת שלשמה יצאנו. המ"פ שלהם השיב שאנחנו לא מבינים מה קורה וחייבים להתפנות מהר, ושכל האזור תחת מתקפה וש'מפנצ'רים' בהמשך טנקים. בינתיים השעה כבר 16:30, ואנחנו חוזרים לחווה ורואים מספר מחבלים כפותים לידה ולצדם שוטר, לאחר שחיילים תפסו אותם. זה היה מזל מטורף עבורנו ואחד מהרגעים שהכי זכורים לי, כי הם יכלו להגיע אלינו בקלות כדי לרצוח, להרוג ולבזוז. לא היה מדובר במחבלי נוחבות עם ווסטים, אלא באזרחים מן השורה - שהמחשבה שהם יצאו עבור כל זה פשוט גומרת אותי מבחינת רמת הרוע של האזרח הפשוט".
לעדות המצולמת המלאה
צפו בעדות של לב
גיל אדמתי: "כמו באושוויץ - פניה ימינה היא למוות ושמאלה לחיים"
גיל אדמתי מר"ג היה פעיל כבר מספר שנים קודם לכן בהפקת המידברן, ולכן התייצב באותו סוף שבוע כמוביל לוגיסטיקה. בצהרי שישי הגיע לשטח ופגש את ד"ר חגית רפאלי מישקין ז"ל, כשאת המשך היום הם העבירו בפעילויות היכרות והוא הרגיש שמחה ושייכות. בשבת בבוקר התעוררו לקול האזעקות, כשהשמיים התמלאו ביירוטים רבים ובעשן. הם החליטו לעזוב כששמעו ירי קרוב, ובדרך התחבאו ליד הטרמפיאדה של אורים בגלל התרעת צבע אדום. כשהיה ליד אופקים, המג"ד התקשר וגייס אותו לצו 8 בצפון. לגיל יש משפחה ענפה שגרה בבארי, ובצהרים המאוחרים של אותו היום הבין שמתרחשת שם קטסטרופה. בלילה עודכן שכל בני משפחתו שם לא נפגעו, ומאז הוא משרת ימים רבים במילואים.
"זה באמת היה מבחינתי בגדר 'היום שלא נגמר', כשזה עדיין המצב שלו בעיני עד היום. באותו שישי אני מגיע לצילייה, אין שם הרבה אנשים ויושבת שם בחורה שלא הכרתי קודם - ד"ר חגית רפאלי מישקין ז"ל שלא חזרה בחיים מאותה השבת, עמה שוחחתי במשך שעות רבות בשיחה מאוד עמוקה. בשלב מסוים באותו הערב התחלנו לקיים פעילויות חוויה קבוצתיות ורקדנו (אם כי אני אישית לא - כי הייתי בשנת אבל על אמי). כך שסך הכל היה מדובר עבורי בערב מאוד משמח, בו הרגשתי שייך וטוב עם האנשים סביבי. בבוקר באזור השעה שש וחצי-רבע לשבע החלו הטילים ומהר מאוד הבנו שזה אירוע הרבה יותר גדול מכפי שתיארנו, בזמן שהשמיים הפכו למלאי טילים ושחורים עד לאופק. החלטנו להתקפל, אך באופן איטי יחסית - לא היתה מנוסה מיידית כמו בנובה, ולא קלטנו שכל שניה פה עלולה להיות קריטית. כך די לאט ארזתי את האוהל ואת שאר חפציי, קיפלתי את שק השינה, גלגלתי את המזרון וכדומה. חוסר ההבנה שלנו באותו השלב היה טוטאלי, כשאף אחד עדיין לא באמת הבין מה קורה. כשיצאתי משם, מסתבר שמבלי ידעתי נסעתי בין שתי קבוצות חמאס - זאת שלפני כבר תקפה את אופקים, וזאת שמאחורי תקפה את מושב אורים. תוך כדי כל זה כבר מתקשר אלי המג"ד מהמילואים ומודיע לי שזה לא אירוע שגרתי, אלא שמדובר במלחמה ושככל הנראה עלי להתכונן להיות מגויס לצפון ולהצטרף ליחידה. בהמשך היום אני כבר הרחק צפונה משם במחנה פילון, פותח את הימ"ח ומגייס את החיילים, ובארבע בבוקר כבר פרוס מול החיזבאללה. מעט מאוד אנשים עשו מעבר כ"כ מיידי באותו היום - קודם להיות תחת החמאס ואז תוך שעות ספורות גם תחת החיזבאללה, וזה היה ממש קשוח. בהתחשב שלא נפגעתי פיזית - הפגיעה אצלי מאותו היום טמונה בעיקר בפוסט טראומה בראש. עלתה בי בתובנה שלא שיתפתי עם סובביי, אבל הרבה זמן היא אכלה אותי מבפנים: על כך שביציאה עם הרכבים לא אמרתי לאחרים שצריך לפנות שמאלה לאופקים - במקום ימינה לכיוון מסיבת הנובה. יצאתי מהחווה וראיתי רכבים שפנו ימינה, חלקם עשו פרסה ועל חלקם נורו כדורים.אתה ממשיך לחיות עם הידיעה שפניה ימינה והיית חטוף או בכלל לא בחיים, ופניה שמאלה חי - קצת כמו באושוויץ (רק ההפך מבחינת הכיוונים). לו הייתי מתעכב עוד קצת, החיים יכלו ככה להתהפך עלי כמו על אחרים. לא אוהב את המונח 'שורד' או 'ניצול', מבחינתי אמי ז"ל שמרה עלי מלמעלה".
לעדות המצולמת המלאה
צפו בעדות של גיל
ירון גל: "היינו כמו בסרטים כשסופת טורנדו מסתובבת סביב"
בעודו מתחבא במהלך השבת בחוות טל אור, פגש ירון גל בנמלטים מהנובה שסיפרו על אירוע הרבה יותר עצום בסדר גודלו מכפי שתיאר. בהמשך הבוקר נסע לכיוון בסיס רעים ובנס לא נפגע מירי המחבלים, וכך החל לסייע לנמלטים עד שהגיעו מחלצים ממושב פטיש. לאחר מכן גויס למילואים ואובחן כפוסט-טראומטי. הוא מדגיש את חשיבות האבחון וקבלת העזרה המקצועית, בעוד שרעייתו רונית גל שבאופן סמלי שהתה באותו הזמן בטיול שורשים בוילנה לצד הוריה כדור שני ושלישי לשורדי השואה - מדגישה את השבר הגדול שחוו באמון שישראל היא מקום בטוח.
"בכלל לא חשבתי שיש מתקפת טרור והפגזה מאסיבית. עברו מעלינו החבר'ה עם טרקטורוני באגי, ונופפנו להם לשלום ולא הבנו מי המטורפים האלו שנוסעים עכשיו על טרקטורונים באמצע מתקפת טילים. בדיעבד מסתבר שאלו היו מחבלי חמאס שלא נעצרנו אצלנו, כנראה כי היינו מעט מדי אנשים עבורם עבור זה והם המשיכו הלאה. אנחנו מתחילים להבין שאנחנו בתוך עין הסערה - הכל מסביבנו דולק ואנחנו נמצאים במקום יחסית רגוע. כמו בסרטים שסופת טורנדו מסתובבת ובאמצע שמיים כחולים - כך היינו. דחפתי מאוד להישאר באותה הנקודה, עקב היתרונות הטיפוגרפיים של החווה. היא מאוד גדולה, רואים ממנה לאופק למרחקים של קילומטרים סביב, יש מסביבה גדר סברסים ותעלה. כך היה קשה מאוד להגיע אלינו, וגם אם זה היה קורה, אז היה לנו מספיק זמן לראות ולהיערך לזה. בכל זאת לא מעט מאיתנו רצו לעזוב את השדה ולעבור משם לאזור היותר מיושב ובנוי של בתי החווה. אנחנו מתחילים לראות מרחוק את התנועה הרחוקה מכיוון הנובה, ואני חושב לעצמי שמי המטומטם שמחליט לקחת אנשים דלוקים עכשיו באמצע המדבר. בכלל לא הבנו עדיין את כל מה שקורה מבחינת גדול האירוע. חמישה חברים הגיעו אלינו משם וסיפרו לנו על המאורעות, ורק אז קיבלנו תמונת מצב יותר ברורה על הנעשה. החלטנו לקחת את עוקב המים ומיד ולנסוע למי שתקועים בדרך, לפני שימותו מצימאון. אני וחבר שלי עמנואל לקחנו את הטנדר הגדול ונסענו לספק להם מים, אוכל וצל. ותוך כדי חלקם נפלו והתמוטטו מהתשישות, ואז החלו להגיע רכבים ממושב פטיש כדי לאסוף אותם. אני בעצם הייתי שם על תקן אחראי קליטה ומיון כדי לרכז ולקחת אותם, כשהיו שם בערך 400 איש. מאז אובחנתי כפוסט טראומתי, למרות שתמיד חשבתי לעצמי שאני לא כזה. יש 30 מרכיבים למהי פוסט טראומה, ואתה צריך להיות מאובחן ב-4-3 כדי להיות מוכר ככזה. האספקט של מראות שזחית בהם לכאורה מוכר כאחד מביניהם - אבל בפועל זה לא באמת כך, כשאתה יכול להיות פוסט טראומתי גם מבלי לראות מקרוב דברים קשים במיוחד".
רעייתו רונית גל, משלימה את הסיפור מהזווית שלה: "זה היה סיום לשבוע מטורף, כשבאופן סמלי בדיוק הייתי באותו הזמן בטיול שורשים בוילנה לצד הוריי. כדור שני ושלישי, התוודענו במו עינינו לשואת יהודי וילנה - בידיעה שאנחנו מגיעים וחוזרים למקום חזק ובטוח, שמובטח בו שכל זה לא יקרה שוב. בשבת מוקדם בבוקר לפתע קופצות לי באפליקציות התראות על גבי התראות לגבי אזעקות בכל רחבי הארץ, ואני יודעת שירון נמצא קרוב לעוטף. אני מתקשרת אליו מהר ושואלת אם יורים עליהם, ומבקשת ממנו שייסע מיד הביתה. הוא היה נשמע לי שליו ואדיש מדי באופן שעצבן אותי והשיב לי: 'כן... יש פיצוצים... אבל זה לא הסיפור. לא יכול לנסוע, כי עכשיו יורים ולא נוסעים כשיורים, לכן צריך לחכות'. בינתיים אני צופה בטלוויזיה במקומית בנעשה בדרום ורואה את וידאו של השופל שפורץ את הגדרות, ופשוט קורסת על הרצפה. הרי רק אתמול היינו באתר הרצח ההמוני בפונאר כדי לחשוב ש'לעולם לא עוד', ומה אנחנו רואים פה כעבור מספר שעות בודדות? לאחר מכן קראתי פוסט שירון העלה בפייסבוק ושם תיאר על הנעשה לאורך היום, וחשבתי שטוב מאוד שהוא לא הקשיב לי - כי לבסוף העקשנות שלו שעצבנה אותי, היתה מה שהצילה אותו. כלמודת ניסיון כבת לאב פוסט טראומתי ממלחמת יום כיפור, הודעתי מיד לירון שהוא חייב לטפל בעצמו וכך היה".
לעדות המצולמת המלאה
צפו בעדות של ירון
"ויהי אור"
עמותת המידברן מקיימת בימים אלה את האירוע השנתי, שנערך במחצבה לא פעילה באזור צין שבערבה, במהלך השבוע הקרוב עד שבת ה-29 בנובמבר. במהלך שישה ימי תוכן רצופים, כ-10,000 משתתפים - מבוגרים וילדים - ייצרו עיר זמנית במדבר שתהיה מרוצפת ב-172 מחנות נושא בהן יוצגו 370 מיצבי אמנות, שחלקם יועברו בסיום האירוע לחורשה ליד קיבוץ נחל עוז שבעוטף. התמה של האירוע השנה היא "ויהי אור" שגם מסמלת את חזרת הקהילה לפעילות מלאה, לאחר שב-2024 האירוע נערך במתכונת מצומצמת. אנשי העמותה רואים את הצורך והכמיהה העכשווית להתכנסות, שתביא לריפוי ולמשמעות מלאת תקווה - לצד המציאות הכואבת של המלחמה ושיקום הפצעים בגוף ובנפש. לפיכך, המידברן יעניק השנה דגש מיוחד לנגישות ולמענה רגשי. בשל ריבוי פצועי המלחמה, מחלקת ההנגשה של העמותה תספק סיוע לאנשים עם מוגבלות, לנפגעי טראומה ולכל מי שיזדקקו לתמיכה נפשית במהלך האירוע.
אתר "עדות 710"
ערוץ היוטיוב