בווידאו: צפו בסרטון המהפנט של כל מה שקרה במידברן 2017
בשבוע שעבר הלך לעולמו לארי הארווי. וויקיפדיה מכנה אותו אמן ופילנטרופ, חבריו מגדירים אותו מנטור ובתקשורת קוראים לו לפעמים גורו. כל התשובות נכונות. לארי הארווי, מי שהקים את ארגון ברנינגמן יחד עם חברו ג'רי ג'יימס ב-70 שנות חייו, שינה את העולם ויש מי שיגידו ברא עולם חדש. מעבר לאירוע הברנינגמן המתקיים אחת לשנה, תרבות הברן (Burn) שהגה ופיתח, חצתה דורות ויבשות, והיא אחת התופעות התרבותיות הגדולות של השנים האחרונות.
ברנינגמן היא עיר זמנית המוקמת לשבוע בלבד במדבר "בלאק רוק" בנוואדה ומתקיימת על בסיס רעיונות של חופש וביטוי עצמי שהגו הארווי וחבריו לפני 32 שנה, ואל האגדה הזו עוד נגיע. את העקרונות הרבים של ברנינגמן ריכז הארווי ב-2004 לעשרת עקרונות מובילים, והוא זכה בשנותיו האחרונות לראות את עשרת העקרונות האלה נפוצים בכל העולם ונחגגים במאות אירועי ברן ברחבי הגלובוס.
עם השנים, החלו לקום ולהתבסס קהילות ברנינגמן בכל מיני מקומות בעולם, מהולנד ועד דרום אפריקה, מפרו ועד יפן, קהילות עצמאיות המקיימות אירועים ברוח הברן ועל פי עשרת העקרונות. אבל מכל המוקדים ברחבי הגלובוס, דווקא מדינה קטנה במזרח התיכון מושכת את תשומת ליבו של ארגון האם בהפיכתה לקהילת הברן השנייה בגודלה בעולם מחוץ לארצות הברית (הראשונה בדרום אפריקה).
אז מה זה ברנינגמן? תלוי את מי שואלים. האירוע שמתקיים במדבר מפורסם בעיקר בתלבושות המרהיבות של משתתפיו, באופנה המיוחדת שהתגבשה עם השנים המזוהה בעיקר עם סגנון הסטים-פאנק, במיצבי אמנות גרנדיוזיים ובמסיבות בהם מתקלטים באופן ספונטני ובלי ליין-אפ גדולי הדיג'יים בעולם. עם הזמן, התפרסם האירוע גם בזכות גילדת המפורסמים שנוהגים לפקוד את המקום במטוסם הפרטי ולהשתכן באוהלים היוקרתיים כמו פריס הילטון, היידי קלום, קייטי פרי ועוד. וזאת מבלי להזכיר את אצולת פאלו-אלטו וכל ה-CEO's ונשותיהם של חברות ההיי-טק הגדולות ביותר בארצות הברית, למשל בכירי גוגל שידועים בתור חובבי ברנניגמן.
כמה ישראלים שבו מהברנינגמן ובליבם בערה החוויה
אם מתעלמים מכל הרעש המיותר הזה של המפורסמים והעשירים והתלבושות והמוזיקה, מגלים אירוע שמאחוריו תרבות חדשה ומרתקת שסובבת סביב ביטוי עצמי, חופש, יצירה, שיתוף וסובלנות. ברנינגמן, שבהרבה מובנים הוא שילוב בין רייב ענק לתערוכת אמנות עצומה, הוא בעיקר תופעה תרבותית מפלצתית שהתפשטה בכל העולם.
על פי האגדה הדי מבוססת, הכל התחיל ב-1986 בחוף הים בסן פרנסיסקו, כשהארווי וחבריו החליטו לשרוף דמות עשויה עץ למען ביטוי עצמי אמנותי. איך רעיון שנולד לפני יותר מ-30 שנה בחוף המערבי בארצות הברית מגיע לישראל? זה כבר לא בגלל התלבושות, לא בגלל המסיבות ולא בגלל האמנות, זו תרבות שחלחלה במשך שנים, חצתה שני דורות והיא היום מושא לחיקוי והערצה בהמון קהילות ברחבי העולם וכך גם נשטפה לחופי הים התיכון.
בספטמבר 2011, עם תומו של האירוע ה-25 בתולדות ברנינגמן, שבו כמה ישראלים הביתה ובליבם עוד בערה החוויה יוצאת הדופן שרק כרגע חוו. עוד לפני שניערו את אבק האלקליין מהתיקים שלהם, האבק החומצי הנפוץ במדבריות נוואדה, הם כבר התכנסו, הקימו קבוצה והחלו לארגן מפגשים.
כך נולדה קהילה תינוקת, שום דבר לא היה מוגדר, אף אחד לא הוביל או ידע לאן כל זה מוביל, הם רק רצו להמשיך ולהרגיש את תחושת החופש והשחרור שחוו בנוואדה. באוקטובר 2012 התכנסה הקהילה התינוקת שכבר מנתה כמה מאות חברים בחוף הבונים ושם לראשונה, באופן לא מאורגן ולא מתוכנן, שרפו דמות של איש מול הים. האירוע הקטן הזה היה יריית הפתיחה של קהילת המידברן, הלא היא קהילת הברנינגמן הישראלית שמושכת תשומת לב גדולה לא רק מארגון האם, אלא גם מחברי קהילות מכל העולם שמגיעים לישראל מדי שנה כדי להשתתף באירוע.
אם ב-2014, כאשר התקיים האירוע לראשונה במתכונתו הנוכחית ברמת ציפורים בנגב (מאז מתקיים האירוע כל שנה באזור שדה בוקר), הגיעו למידברן 2,846 משתתפים (מתוכם 250 ילדים), השנה כבר נמכרו 11,700 כרטיסים, גידול של מאות אחוזים בשנה.
אסור מסחר מכל סוג שהוא
אז מה מביא כמעט 12 אלף ישראלים להרים עיר זמנית באמצע המדבר? עשרת העקרונות של ברנינגמן הם ביטוי עצמי רדיקלי, הסתמכות עצמית רדיקלית, אי-מסחריות, מאמץ קהילתי ועוד. באירועי המידברן אסור מסחר מכל סוג שהוא, לא ניתן למכור או לקנות שום דבר וכך התפתחה לה תרבות של מתנות (Gifting). בנוסף המשתתפים באירוע מחויבים להסתמכות עצמית, כלומר עליהם לדאוג לכל צורכיהם במדבר - מצל ועד מים - להביא למדבר את כל הציוד שלהם בכוחות עצמם וגם להחזיר אותו איתם כשהכל נגמר. כך נוצרת עיר שהיא בבעלות המשתתפים, אף אחד לא אורח.
העיר הזמנית שקמה במדבר מבוססת על מאות מתנדבים, חלקם עובדים בהתנדבות כל השנה, שתורמים מזמנם, כשרונם ויכולותיהם כדי להרים עיר כמו מהנדסים, רופאים, מפיקים, עורכי דין ועוד רבים נוספים שהם גם אמנים, אנשי הייטק, כבאים, אנשי חינוך ועוד. המשתתפים באים מכל שכבות האוכלוסייה ומכל החתכים הסוציו-אקונומים, דתיים, חילונים, אקדמיים ומכל שכבות הגיל, מילדים ובני נוער ועד מבוגרים.
מלבד העבודה שנעשית כל השנה, במשך כחודש לפני האירוע מתחילים לבנות כשהתוצאה הסופית היא עיר בצורת פרסה, עם רחובות ומחנות ובמרכזם - שטח פתוח המכונה "פלאיה" ובו עשרות מיצבי אמנות, חלקם עצומים בגודלם, שתוכננו, מומנו ונבנו במשך חודשים על ידי חברי הקהילה. אם בברניגמן שורפים דמות (Effigy), במידברן הישראלי שורפים שתי דמויות מחוברות, כסמל מקומי ואישי יותר לאדם וחווה. מיצבים נוספים נשרפים במהלך האירוע, זהו אקט שסופג הרבה ביקורת אבל הוא נעשה מתוך מחשבה המקדשת את הדרך ולא את התוצאה, מתוך תפיסה ששום דבר הוא לא קבוע ולא נצחי, יש בזה הרבה מן היהדות שאומרת ששום דבר בעצם לא שייך לנו, שהכל ניתן לנו בהשאלה. אולי לכן קל לישראלים להתחבר לזה. המיצבים שאינם נשרפים, נתרמים ומוצבים במקומות שונים בארץ, מכיכרות מרכזיות בערים הגדולות ועד מקומות קטנים כמו בית השנטי במדבר.
כך מחלחלת תרבות הברן, האמנות, היצירה והנתינה לעולם האמיתי. בעיר הזמנית יש מרפאה, מטבח למתנדבים, סלון שמתפקד על תקן כיכר העיר ובו מגוון אירועים ופעילויות, מרכזיה ומרכז בקרה וניהול, רחובות וכיכרות ובעיקר הרבה מחנות שמביאות אל האירוע תוכן מגוון, מסדנאות ומוזיקה והעשרה ועד אוכל, אלכוהול וטיפול פסיכולוגי, כל זה ניתן במתנה לתושבי העיר מתושבי העיר, מעגל נתינה שמקיף את כל משתתפי האירוע.
"אינקובטור בשביל הקהילה"
המידברן מתרחש אחת לשנה ונמשך שבוע בלבד, אבל השפעתו ניכרת לאורך כל השנה. קהילת הברן הישראלית מהדהדת במרחב הציבורי מבלי שבכלל שמתם לב. "עיר פוגשת מדבר" הוא המיזם שאחראי להביא את יצירות האמנות ממידברן למרכזי הערים. כך קרה שספינת פירטים ענקית נחתה בטיילת בת ים לפתע. פרויקט "תרומזון", למשל, אוסף את יתרת המזון שנשארת אחרי האירוע ומעביר אותה לנזקקים בדרום הארץ. לאחרונה התקיים בבית השנטי אירוע התרמה בהפקת מחנה מרכבה ממידברן ובהשתתפות מוזיקאים מפורסמים, והפרויקט הגדול שנקרא "המחולל", מיזם של קהילת מידברן המעודד יזמות חברתית ועשייה חברתית תוך שימוש ברשת הקשרים הקהילתית במטרה להוביל שינויים חברתיים חיוביים.
מדי שנה נבחרת לאירוע תמה (Theme) שמובילה אותו וקובעת את אופי התכנים. בשנה שעברה האירוע נקרא "חלום צלול" והשנה Brainstorm ("סיעור מוחין"). האירוע, שבאופן מסורתי מתרחש סמוך לחג השבועות, יתקיים במשך חמישה לילות, החל מה-14 ועד ה-19 במאי. גם השנה במשך השבועות האחרונים תוכננו ונבנו מיצבי ענק שבימים אלו כבר נמצאים בשטח עם הצוותים ביניהם צוות האפיג'י, מיצב שנקרא המצפן, צוות שבונה גמל ענק עם כנפיים, מיצב העין הפנימית ועוד רבים.
המידברן הוא גם אחד הארגונים בעלי רמת השקיפות הציבורית הגבוהה ביותר, והמודל שלו יכול לשמש דוגמה לרבים מהמוסדות הישראלים המתקשים לספק מידע מהימן לגבי פעילותם. מדי שנה מפרסמת עמותת מידברן דוח שקיפות המפרט את כל הפעולות הכלכליות של הארגון הזמין לכל דורש, והדוח הזה משתפר כל שנה.
כל שנה מתמודדת עמותת מידברן עם אתגרים שונים בהרמת האירוע, רישוי, בטיחות, כרטיסים והשנה - מזג אוויר ערמומי ורוחות של 70 קמ"ש שלא הרבה צליות עומדות בהן. אם הכל ילך כשורה ב-14 במאי, בבוקר יגיעו ראשוני המשתתפים ויעברו בשערי העיר. עוד לפני כן, לאורך הקוליסים בדרך המאובקת המובילה לעיר, הם יבחינו מרחוק בשתי דמויות גדולות מתרוממות מהאבק ואחריהן בכל שאר מיצבי האמנות הענקיים הפזורים מסביב. העיר הנגלית בפניהם עכשיו לא היתה כאן לפני שבוע, ובעוד שבוע היא תיעלם כלא היתה.
"נדמה לי שכל קהילה אמיתית גדלה מתוך עימות משותף עם הישרדות", אמר לארי הארווי פעם, "קהילות לא נוצרות מרגש או רצון טוב בלבד, הן נוצרות ממאבק משותף. המצב שלנו במידבר הוא אינקובטור בשביל הקהילה". הארווי אפילו לא ידע עד כמה דבריו מתאימים לישראל של היום. אולי רבבת הישראלים שנפגשים כל שנה במדבר היא צלחת פטרי שעליה יגדלו ערכים שחסרים כאן כל כך כמו שיתוף, חמלה, הדדיות, סובלנות, יצירה ואחריות.
