"צעקו לי בדמשק עם ישראל חי": סיפורו של המטייל היהודי בסוריה

"הייתי ב-150 מדינות וזה הטיול שלא אשכח לעולם", סיפר לוואלה אבי גולד, "המטייל הנצחי היהודי" שחזר מסוריה כשהוא מלא רשמים, "הכנסת האורחים שזכיתי לה הייתה מופלאה, לא פחות. גם מהאנשים ברחוב, וגם מי שאירחו אותי במלונות או בתים. פגשתי אנשים מכל העדות, עלאווים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים וגם את היהודי האחרון זכיתי לפגוש. פגשתי את הכי דתיים ואת הכי חילונים. לא נתקלתי בשום התנכלות. ההיפך. לכמעט כולם סיפרתי בגלוי שאני יהודי והזדהיתי עם הלאום שלי וקיבלתי רק תגובות חיוביות. טיילתי ברחובות דמשק ועיירות נוספות והיה ממש כייף. דמשק והפרברים, הגעתי עד כ-300 ק"מ מהעיר. הייתי במנזר השרובים שעל רכס קלמון, ליד העיר ליד העיר סיידנאיה, מקום יפהפה בעיר נוצרית. הקוריוז הוא שהיה שם מחסום ובדקו אותנו, כי רצו לוודא שאנחנו לא מוסלמים".

"בכל מקום אנשים חיבקו אותי, כיבדו אותי בסוכריות ולא פעם אמרו לי מקומיים 'הלוואי וכל היהודים שהיו פה יחזרו'. רובם כמובן לא ראו יהודי מימיהם ואני הייתי היהודי הראשון שהם פגשו בחייהם, ועוד בהפתעה, ללא תכנון מוקדם. הם שידרו המון אהבה לישראל. הם שמחו באמת, ברמה שאני לא יכול לתאר במילים. אני רגיל להתרגשויות, היו לי מפגשים מרגשים כשטיילתי באפגניסטן, פקיסטן, בנגלדש, ברונאי ומלזיה וכל מיני מקומות אחרים שלא רגילים לראות יהודים וחושבים אולי בדמיון שיהודי זה בן אדם עם אף ארוך, בגדים מלוכלכים ושק של מטבעות זהב. ואז מתרגשים מאד כשהם רואים שדומה להם ומשתכנעים שאנחנו לא חייזרים ומגלים שאנחנו בני אדם בדיוק כמוהם. אבל ברמות שמחה והתרגשות כאלה כמו עם האנשים בסוריה לא היה לי אף פעם".

"שיא הביקור מבחינתי היה הביקור בבית הכנסת העתיק של דמשק. הלכתי עם קבוצה של עוד יהודים שחלקם נולדו בסוריה ונמלטו משם ב-1994. פתחו לנו את הדלתות אחרי הרבה מאד זמן שהן היו נעולות, עשינו מניין תפילה בתוך בית הכנסת. הם כמובן היו בהתרגשות שיא, לחזור למקום בו גדלו, שהוא חלק מהילדות שלהם, הם סיפרו איך היו חוגגים שם שמחת תורה, הראו איפה הכיסא של אבא ואיפה אמא הייתה יושבת בעזרת נשים. הם פשוט בכו כשסיפרו לי את זה".

"פגשתי שם את בכור סינמנטוב, אחד היהודים האחרונים שנותרו בדמשק, אם לא האחרון שבהם. זה היה ממש לפני ראש השנה ואני הבאתי לו שופר במתנה שיהיו לו לחגים. הוא בנאדם מלא בשמחת חיים ומאד חיובי ואופטימי ומעין סלב בסוריה, וכשהלכתי איתו בסמטאות אנשים קראו לכיווננו 'עם ישראל חי' וברור שהבינו שאני יהודי כי אני מטייל איתו. פגשנו עוד יהודי שנשאר שם כי יש לו חנות עתיקות בשוק והוא לא רוצה לעזוב אותה".

רואים תיירים?
"סוריה עוד לא ממש ערוכה לקלוט תיירים. הכבישים משובשים ובכללי כל התשתיות משובשות, הפסקות מים וחשמל, האינטרנט לא משהו, קשה להשיג כרטיס סים עם אינטרנט ואין קליטה סלולרית טובה וכמובן שברוב המקומות אין שימוש בכרטיסי אשראי אז כל הזמן עושים שימוש במזומן, לירות סוריות. לתיירים מותר לשלם גם בדולרים".

הייתה איזו אנחת רווחה כשיצאת מסוריה?
"אני במקרה המשכתי משם ללבנון".