התמונה מוכרת כמעט לכל מי שדפדף באלבום תמונות מתאילנד: אישה מחייכת, ועל צווארה סלילי מתכת מוזהבים המעניקים לו מראה ארוך במיוחד. זוהי תמונה אייקונית של בנות שבט הקאיין (Kayan), אטרקציה תיירותית פופולרית בצפון תאילנד. אך בשנים האחרונות, יותר ויותר מטיילים ותחקירנים החלו להשתמש במונח המצמרר "גן חיות אנושי" כדי לתאר את הביקור בכפרים הללו, מה שפתח דיון נוקב על מוסריות התיירות הזו.
קודם כל, מי הן נשות הקאיין?
חשוב להבין שלא מדובר באטרקציה שנוצרה עבור תיירים. בני שבט הקאיין הם פליטים ממיאנמר (בורמה) שנמלטו לתאילנד החל מסוף שנות ה-80, בעיקר בגלל מלחמות ורדיפות. הם התיישבו בכפרים במחוז הצפון-מערבי של תאילנד, בכפרים כמו מיי הונג סון ונאי סוי בצפון (ליד צ'אנג מאי וצ'אנג ראי) ושימרו על אורח חייהם המסורתי. אחד המנהגים הבולטים והמפורסמים ביותר שלהן הוא ענידת טבעות הפליז סביב הצוואר.
האמת מאחורי הטבעות: הגנה מטיגריסים או אשליה אופטית?
סביב המנהג הייחודי צמחו אגדות רבות. הסיפור הפופולרי ביותר, שמסופר לעיתים לתיירים, הוא שהטבעות נועדו במקור להגנה מפני תקיפות טיגריסים, שנטו לתקוף את הצוואר. עם זאת, מרבית החוקרים רואים בכך מיתוס ותו לא. הסיבות האמיתיות ככל הנראה קשורות לסמל של יופי, מעמד ועושר בתרבות הקאיין.
הטבעות, העשויות מסגסוגת של נחושת ופליז, אינן באמת מאריכות את חוליות הצוואר. במקום זאת, המשקל הרב שלהן (שיכול להגיע ל-5 קילוגרמים ואף יותר אצל אישה בוגרת) דוחף את עצמות הבריח וכלוב הצלעות כלפי מטה. התוצאה היא אשליה אופטית של צוואר ארוך, בעוד הצוואר עצמו נותר באורכו המקורי. לתהליך יש מחיר פיזי: שרירי הצוואר נחלשים משמעותית, והסרת הטבעות לאחר שנים רבות היא תהליך מורכב הדורש תקופת הסתגלות.
טיעוני התביעה: "גן חיות אנושי"
עם השנים, הכפרים הפכו למוקד משיכה לתיירים, והביקורות הקשות לא איחרו לבוא. מטיילים רבים מתארים חוויה לא נוחה, שמרגישה כמו צפייה בבני אדם בכלוב. הטיעונים המרכזיים נגד הביקורים כוללים:
גדרות ודמי כניסה: כפרים רבים מוקפים גדר, והמבקרים נדרשים לשלם דמי כניסה כדי להיכנס.
הגבלת תנועה: ישנן טענות כי תושבי הכפרים, כפליטים במעמד לא-מוסדר, אינם רשאים לעזוב את הכפר ולעבוד במקומות אחרים, מה שהופך אותם תלויים לחלוטין בתיירות.
ניצול: תיירת אחת כתבה בבלוג שלה שעזבה את הכפר בתחושה "נאיבית וטיפשה", כאילו השתתפה בניצול של קהילה פגיעה.
טיעוני ההגנה: "זו הפרנסה שלנו"
מצד שני, ישנם קולות הטוענים שהתמונה אינה כל כך ברורה. בסרט תיעודי קצר, "Kayan: Beyond the Rings", נשות השבט עצמן מציגות תמונה מורכבת יותר.
"אף אחד לא הכריח אותי לענוד את הטבעות, החלטתי בעצמי", אמרה אחת התושבות, מו טה. היא המשיכה והסבירה שהיא מקבלת בברכה תיירים. "בלי המבקרים האלה, היה לנו הרבה יותר קשה להתפרנס".
עוד נשות שבטים
"נשים עם קלצ'ניקוב": הצצה לשבט אתיופי נדיר שנשותיו הן רוצחות בדם קר
נשות השבט אכלו את מוחות קרוביהן כאקט של אבל - ומתו איתם
הבעיה האמיתית טמונה במעמדם של בני הקאיין. כפליטים, רבים מהם אינם זכאים לאזרחות תאילנדית. מצב זה חוסם בפניהם אפשרויות תעסוקה רבות והופך את התיירות למקור הפרנסה הכמעט יחיד שלהם. לכן, קשה לקבוע איפה נגמרת הבחירה החופשית ומתחילה ההכרח הכלכלי.
אז לנסוע או לא לנסוע?
ההחלטה היא דילמה אתית אישית. עם זאת, אם החלטתם לבקר בכפרים של בני השבט, יש דרכים לעשות זאת בצורה אחראית יותר:
עשו שיעורי בית: חפשו מידע על הכפר הספציפי שאליו אתם נוסעים.
הימנעו ממתווכים מפוקפקים: העדיפו להגיע באופן עצמאי או עם מדריך מקומי קטן במקום עם חבילות טיולים גדולות.
קנו ישירות מהתושבים: הדרך הטובה ביותר להבטיח שהכסף שלכם תומך ישירות בקהילה היא לקנות עבודות יד ומזכרות ישירות מהנשים שיוצרות אותם.
בסופו של דבר, המטרה היא להפוך מתיירים מתבוננים לתיירים מודעים, שמבינים את המורכבות התרבותית והאנושית מאחורי התמונה המושלמת לאינסטגרם.