דסקיות שפתיים ענקיות, סכינים ורובי קלצ'ניקוב זה לא מה שהיית מצפה למצוא בארון בגדים של אישה טיפוסית, אולם בשבט מורסי שבעמק אומו, מזרח אפריקה, לכל אישה מעל גיל 15 יש את שלושת הפריטים האלה בארון. השבט האתיופי המרוחק מונה 10 אלף אנשים וידוע כשבט עם קהילת הנשים היפות, החזקות והמאיימות ביותר בעולם. מעבר לכך, בעבר נשות השבט היו נחטפות ע"י בני שבטים אחרים בשל יופיין ומשם הגיעה מסורת ניקוב השפה שנועדה לכער אותן. זה לא ממש הצליח והיום ככל שיש לך צלוחית חרס גדולה יותר בשפה התחתונה - כך את נחשבת לאטרקטיבית, חשובה ויקרת ערך יותר בשבט. כן, כאן הגודל באמת קובע.
הצלם האיטלקי הנועז ג'יאנלוקה צ'יודיני בן ה-41 עשה את דרכו אל השבט המבודד (הרבה לפני התפשטות הקורונה באיטליה, אל תדאגו) כדי לצלם את נשות השבט הידועות בכישורי הלחימה שלהן. בדרכו לשם הוא שמע ששבוע לפני כן הן חיסלו עובד סיני כנקמה לאחר ש"מישהו משלהם" נהרג בתאונת משאית. הוא גם התבקש לשמור מרחק והשתדל שלא להפריע להן בשעות הערב, אז הן - וכן, גם גברי השבט - שותים, משתכרים ועשויים להיות מאוד פזיזים בצעדיהם, "אין סיכוי שאתקרב לאיש שבט שיכור כשהוא נושא קלצ'ניקוב ביד", סיפר צ'יודיני ל"דיילי מייל".
"המורסי הוא השבט הכי לוחם ומאיים באזור נהר האומו באתיופיה ואני מודה שקצת פחדתי להתקרב אליהם", הוא סיפר, "באחד המקרים פגשתי איש שבט שיכור באוהל שלו ונתתי לו קצת כסף כדי להימנע מבעיות. המורסי הם אחד השבטים המעניינים ביותר במיוחד מבחינה אסתטית ובעיקר בזכות הנשים עם לוחיות השפתיים. אצל אנשי מורסי הפוליגמיים, היופי נמצא כולו בשפתיים. למעשה, המורסי הם בין האוכלוסיות האחרונות באפריקה שמשתמשות במנהג הדסקיות לשפתיים. תחילה הדסקיות נועדו להרתיע חוטפים, אך כיום הן מגולמות ביופי ונועדו לסמל בגרות מינית. גודל הדיסק מעיד על מעמד חברתי ועל הנדוניה שיש על הגברים לשלם כדי לזכות בידיהן. זה עניין של גאווה ותמיד ישנה תחרות למי יש גדול יותר".
עוד בנושא:
אז איך זה עובד? כשבנות השבט מגיעות לגיל 15, מנקבים להן את השפה התחתונה בעזרת חתיכת עץ. ברגע שהפירסינג הראשוני מחלים, הנערות מתחילות למתוח את שפתן בעזרת חימר או דיסקיות עץ. לאחר שהאזור נרפא ומשתחרר, הנשים אינן סובלות עוד מאי נוחות או מבעיות בריאותיות, מלבד כמובן השפעה קלה על יכולת הדיבור.
אנשי השבט גם נוהגים לצלק את עצמם כסימן לקורבנות שלהם (אדם ובהמה). הם חורצים חריצים קטנים בעורם המתרפאים לצלקות דקורטיביות, הנקראות קיצ'וגה. הן מופיעות לרוב על החזה בצורת קשת אחת ועל הזרוע העליונה בצורת שתי קשתות. החיתוכים נעשים על ידי הרמת העור בעזרת קוץ מעוקל וחיתוך העור בעזרת סכין גילוח חד.
לצ'יודיני לא היה פשוט לצלם את בני השבט: "המורסי גרים בהרים מרוחקים באתופיה ובין כל השבטים בהם ביקרתי באזור, זה היה השבט שחי בתנאים הגרועים ביותר. הייתה פסולת אנושית וצואה של בעלי חיים בכל מקום. זה לא היה היגייני במיוחד. אם אתה רוצה להשתמש במצלמה שלך, תצטרך לשלם להם כסף. חלקם מתעקשים שתמשיך לצלם, אבל רק מעטים מהם היו אדיבים. האחרים הביטו בגאווה בעדשת המצלמה תוך הקפדה שאשמור על מספר הצילומים המותר". בין התמונות שפרסם ברשת ניתן למצוא אישה נשואה עם צלחת בשפה המגיעה לקוטר של 18 ס"מ, נערה שאוחזת ברובה קלצ'ניקוב ונערה נוספת עם צלקות דקורטיביות בזרוע.
שבט המורסי התגלה ב-1970 ע"י אנתרופולוגים בריטים. לבני השבט מסורת של מלחמות וקרבות עם שבטים שכנים. הם לוחמים וחקלאים המגדלים תירס ודגן.