הכרישים הלבנים הגדולים (המוכרים בישראל גם בשם עמלצים לבנים) הם מהטורפים המרשימים ביותר בים ואייקון עולמי של עולם החי. הם מככבים בסיפורים, בספרים, בסרטים, במשחקים ועוד- אבל למרות המעמד האגדי שלהם, המדענים עדיין רחוקים מלהבין את כל סודותיהם.
כעת, במחקר חדש שניסה לפתור שאלה ארוכת־שנים על מבנה האוכלוסיות שלהם, נחשף דווקא מסתורין גנטי עמוק יותר, כזה שהותיר את החוקרים מבולבלים לחלוטין.
DNA כפול וסיפור שלא מסתדר
הבעיה טמונה בפער חד בין ה־DNA שבגרעין התאים של הכריש לבין ה־DNA שבמיטוכונדריות ("תחנות הכוח" של התא). הפער הזה מוכר למדענים כבר שנים, וההסבר המקובל עד כה היה תבנית נדידה שונה בין זכרים לנקבות: הזכרים משוטטים למרחקים עצומים, בעוד הנקבות חוזרות לאותם אזורי רבייה מדי שנה.
אבל כשבודקים את זה בקנה מידה עולמי, כפי שעשה הצוות בראשות פרופ' גאווין ניילור, מנהל תוכנית חקר הכרישים במוזיאון הטבע של פלורידה, מתברר שמשהו בסיפור הזה פשוט לא מסתדר.
חזרה לעידן הקרח
כדי להבין מה עלול להסביר את הפער, צריך להפליג בזמן כ-10,000 שנה אחורה, אל סוף עידן הקרח האחרון. אז, מפלס הים היה נמוך בהרבה, ואוכלוסיית העמלצים הלבנים הידלדלה עד שנותרה, ככל הנראה, קבוצה אחת בלבד אי שם באוקיינוס ההודי-פסיפי הדרומי. המצב היה כה חמור, שהמין הזה התקרב על פי ההערכות להכחדה.
כשהקרחונים נמסו ומפלס הים עלה, הכרישים ניצלו את ההזדמנות והתפשטו מחדש ברחבי האוקיינוסים. כ־7,000 שנה מאוחר יותר הם כבר נחלקו לשתי אוכלוסיות, ובהמשך לשלוש: אחת סביב אוסטרליה ודרום אפריקה, אחת באוקיינוס האטלנטי הצפוני ואחת באוקיינוס השקט הצפוני. כיום מעריכים שיש בעולם כולו רק כ־20 אלף עמלצים לבנים - מספר זעום לטורף-על.
עוד על כרישים לבנים
"הכריש המוכה בעולם": תיעוד נדיר של כריש לבן מכוסה בצלקות וסימני נשיכה מטריד את החוקרים
קשה לצפיה: כריש לבן ענק ארב במשך שעה ותקף סירה ובה משפחה מבועתת
ההבדל שלא אמור לקרות
ופה מגיעה הנקודה המבלבלת באמת: ה-DNA הגרעיני של הכרישים כמעט זהה בכל האזורים, אבל ה-DNA המיטוכונדרי מציג הבדלים חדים וברורים בין האוכלוסיות. זה לא תואם את תיאוריית הפילופטריה (נדידה קבועה של נקבות חזרה לאותם אזורי רבייה מדי שנה) משום שבנתונים הגרעיניים אין עדות להפרדה כזו.
החוקרים בחנו כמה אפשרויות להסביר את ההבדל:
תרומה מצומצמת של נקבות בודדות לצאצאים בכל דור - אך הנתונים לא תומכים בכך.
סחף גנטי (שינויים אקראיים באוכלוסיות קטנות) - אך תהליך כזה לא יכול להשפיע רק על DNA מיטוכונדרי ולהותיר את הגרעיני ללא שינוי.
נשארה האפשרות של "ברירה טבעית קיצונית" - מצב שבו רק נקבות בעלות וריאציות גנטיות מסוימות שורדות ומתרבות, בעוד אחרות נכחדות לחלוטין. ניילור ציין שכדי להסביר את ההבדלים הגנטיים, הברירה הזו הייתה צריכה להיות "קטלנית באופן אכזרי", אך גם תרחיש זה נחשב בלתי סביר לאור גודל האוכלוסייה.
מסקנות? עדיין אין
לאחר יותר משני עשורים של מחקר, התשובה הישירה ביותר של החוקרים היא: "אין לנו מושג". הממצאים הללו רק מעמיקים את המסתורין סביב אחד היצורים האיקוניים בים ומדגישים כמה מעט אנחנו באמת יודעים עליו, אפילו בעידן שבו ניתן לרצף גנום שלם.