גן עדן וגם סכנת נפשות: החוף הקטלני שבו מת אלון אבוטבול

הטרגדיה שבה מת אלון אבוטבול אירעה באחד המקומות היפים בארץ, מרחק קצר מהמקום בו היום לפני שבוע צוינו שמונה שנים לטביעתו למוות של אמן אחר (22.7.2017) - הזמר אמיר פרישר גוטמן - שהיה בן 41 כשנקלע לזרמים החזקים בחוף המטעה. זה חוף יפהפה אך קטלני שלאורכו מתרחשות מדי עונה אין ספור טביעות. למותר לציין כי מדובר בחוף לא מוכרז.

קטע החוף המדובר, חוף בתולי בין שמורת חוף הבונים לבין נווה ים שמצפון לשמורה, הוא המפלט האחרון לרבים שבעבר היו אולי בעת הזו פוקדים את חופי סיני. הוא גן עדן לנופשים, לאזרחי מדינת ישראל שמחפשים חופשה במחיר שפוי, ובאותה מידה חלום הבלהות של הרשויות, ובראשון המועצה האזורית חוף הכרמל, לה 42 קילומטרים של חוף, החוף הארוך בישראל.

בעונה הזו עשרות ואולי מאות "זולות", אוהלים ומאהלים שתקעו יתד לאורך רצועת החוף הזו, בחלק ממנה ביותר משורה אחת. הם ניצבים בצפיפות, ולרבים מהם יש גנרטור, מקררים מיטות וכל מה שצריך לשהיה ממושכת, לעיתים של עונה שלמה בים. הלינה בחוף, במיוחד ללא תשתיות מתאימות, גורמת למפגעים סביבתיים כמו הצטברות פסולת, פגיעה בצמחייה וחוסר היגיינה. בזמן אזעקות הם ללא מרחבים מוגנים, מה שחושף אותם לסכנה כפולה ומכופלת, כיוון שמבחינת ההגנה האווירית הם מצויים בשטח פתוח. בניגוד למקובל לחשוב, רבים מהם מופעלים על ידי חברות ויחידים שזה עיסוקם והם מושכרים ליום, לשבוע לחודש או לעונה כולה. מעין מלון שחזותו ארעית אבל שהוא עסק לכל דבר. המפעילים דואגים לצרכיהם של האורחים. גם לאירועים. כאב הראש הוא כאמור על המועצה הנדרשת לפנות פסולת, לשמור על הסדר וכאמור אחראית על הפיקוח.

הגישה הקשה לחוף הופכת את המקומות האלה למלכודות מוות. עשרות דרכי עפר ושבילים חוליים חוצים את הדיונות לכיוון החוף. כלי רכב חונים מקשים על המעבר. במיוחד לרכב גדול כאמבולנס.

היום (שלישי), שעה קלה לאחר הטרגדיה, גם טרקטור של המועצה האזורית חוף הכרמל הגיע לחסום את הגישה לקטע החוף בו אירע האסון, אלא שבאופן ציני גם לטרקטור לא התאפשר לעבור בדרך הצרה מדי, בשל רכב חונה אחד שנותר שם עיקש. מי יודע של מי הוא. בלית ברירה נאלץ הטרקטור הזה לפלס לעצמו עצמאית דרך עוקפת כדי להגיע לשפת הים ולהמשיך בעבודה.

המועצה האזורית חוף הכרמל מנסה להתמודד עם הבעיה באמצעות אכיפה מוגברת וקביעת אזורים מוגבלים ללינה. חל איסור גורף על השכרת מאהלים ("זולות"), חל איסור גורף על הקמת "זולות", ששטחן 25 מ"ר ומעלה, יש הגבלות על גודל הציליות, על ריהוט ביתי או עסקי (מקרר, ספה, כורסה, מזרן וכדומה). אלא שבישראל, כמו בישראל, איש אינו מקיים את ההוראות וכשהמועצה אוכפת - היא זוכה לביקורת, מיושבי החוף ולא אחת גם מתושבים.

מדי מספר שנים פועלות הרשויות יחד במבצע מתוקשר, מפנות את המאהלים וחוסמות דרכים. אלא שהמשיכה אל הבילוי העממי והכל כך ישראלי הזה גוברת על הכל, וזמן קצר אחר כך הכל שב. בשנת 2019 נערך מבצע אכיפה רחב להוצאת עשרות מאהלים שהוקמו שלא כחוק בשטח הציבורי לאורך רצועת חוף הכרמל בין נווה ים לבין שמורת הבונים - רשות מקרקעי ישראל, המשטרה הירוקה, משטרת ישראל ואף לוחמי מג"ב, פעלו אז עם המועצה האזורית חוף הכרמל כדי לפנות את החוף ולמנוע גישה למכוניות - לשווא. הכול שב.

מחזיקי הזולות עתרו לבג"ץ נגד רשות מקרקעי ישראל והמועצה האזורית חוף הכרמל, בטענה שהחוק אינו חל על חופים לא מוכרזים והאכיפה אינה חוקית. בג"ץ קיבל את טענת המדינה: בפסק הדין שניתן ביולי 2020 נקבע באופן חד-משמעי שאין להפעיל מאהל עסקי בחוף הים וכשמדובר במאהל המוצב לתקופה ממושכת, שמשמש להשכרה לציבור ומכיל רהיטים ביתיים או עסקיים (כמו ספה, כורסה, מקרר או גנרטור) - חזקה כי הוא "מאהל עסקי" שאסור לפי החוק.

"נכון היה מצב נוראי עד 2019, כשהגענו", מודה ראש המועצה, אסיף איזק, "אנחנו הצלחנו להביא להסדרה. עכשיו יש שני אזורים בלבד - הבונים - נווה ים ואזור מעין צבי. הגדרנו מה מותר ומה אסור. היתה חקיקה בכנסת ואנחנו אוכפים על פיה. נכון שאין לנו כלים לבדוק מי משכיר ומי מקים אוהל עם המשפחה אבל צמצמנו ב-90 אחוז את 'שטחי המחייה' ואולי אנחנו ייחודיים בעניין. אנחנו גם חושבים שזה משאב שכל הציבור זכאי ליהנות ממנו. אנחנו משלמים ערמות של כסף למשטרה בשכר לשוטרים בין היתר לשמור את הדרכים פתוחות. אבל עם שלושה מיליון מבקרים בשנה המשאבים בכל זאת מוגבלים ולא יכולים ליפול על תושבי חוף הכרמל".