השעה היא 2 בלילה, ומאות אנשים עומדים בתור מחוץ לברגהיין, מועדון הטכנו האגדי של ברלין. זהו ככל הנראה ה"מוסד" התרבותי המפורסם ביותר בברלין, והמוני בליינים בבגדים שחורים מקווים לעבור את הסלקטורים הידועים לשמצה של המועדון.
כן, זה נראה שוקק חיים ומסעיר, אבל בזמן האחרון משהו ממש לא עובד כמו שצריך בסצנת המועדונים של ברלין. כך למשל, מועדון Wilde Renate שנמצא בבניין דירות ישן הקרוב לברגהיין, צפוי להיסגר עד סוף השנה. לא הרחק משם, רחבות הריקודים של מועדון ווטרגייט - אחד מיעדי המוזיקה האלקטרונית המפורסמים באירופה כולה - כבר מזמן התרוקנו, לאחר 22 שנים של פעילות מוצלחת.
סצנת המועדונים בברלין בסכנה? אז פשוט עוברים אל הפארקים
חיי הלילה - עמוק בזהות של העיר
כידוע, חיי הלילה הנהנתניים במעוזי הטכנו של ברלין שזורים עמוק בזהות התרבותית של העיר, וסגירתם בזה אחר זה מעוררת דאגה. כל זה, על הרקע הלא אופטימי של הזינוק בשכר הדירה, הג'נטריפיקציה וגם דינמיקת מסיבות שהולכת ומשתנה. בגרמנית יש אפילו מילה לתופעה: קלאבשטרבן (Clubsterben), או "מות המועדון".
"נגמרו הימים שבהם ברלין הוצפה במבקרים חובבי מועדונים", כתבה הנהלת מועדון ווטרגייט בפוסט באינסטגרם, שסיפר על הסגירה הצפויה. "שינוי בדינמיקת חיי הלילה של דור המועדונים הבא ושינוי ברלוונטיות של תרבות המועדונים בכלל, תרמו להחלטה לסגור".
בכתבה שפורסמה בנושא באתר CNN צוין כי לדברי גורמים בענף, דור צעיר שלם שהגיע לבגרות במהלך סגרי הקורונה, בעת שרוב המועדונים בברלין נסגרו, מעולם לא היה חלק מתרבות המועדונים המפורסמת של ברלין. "דילוג הדורות בעסק הזה הן מהירות. שנתיים וחצי של מועדונים סגורים עושות את ההבדל", אמר אולי וומבכר, אחד מבעלי הווטרגייט. אין ספק שתמו ימי המחתרתיות שאפיינו את ברלין של שנות ה-90, לאחר נפילת החומה, בעת שהקומוניזם קרס, השפל הכלכלי גאה ויזמים צעירים חיפשו ומצאו מבני תעשייה נטושים שהפכו למועדוני הוללות פרועים.
מועדון ווטרגייט, ברלין
הזמן של האלקטרו הערבי
שכר הדירה בברלין עלה בחדות, כמו גם עלויות החשמל, כוח האדם ושכר התקליטנים - מה שפגע קשות בענף. נכון, אם מחפשים, תמיד אפשר למצוא בעיר את חיי הלילה הפרועים של פעם, אבל החיפוש הזה הופך להיות קשה יותר ויותר.
מעבר לזה, בני ובנות דור ה-Z הצעירים של היום מעוניינים להמציא בעצמם סצנת מועדונים משלהם. והם עושים זאת בהתאם למאפיינים שלהם. כך למשל, מחקרים בעולם כולו מצאו שאותם צעירים כבר שותים פחות אלכוהול מהדור שקדם להם. הם גם מחפשים מסיבות רגועות ושלוות יותר, עם פלייליסטים אופטימיים, עמוסים במוזיקת פופ. מעבר לכך, בעשור האחרון הפכה ברלין להיות מגוונת יותר מבחינת הרכב האוכלוסייה, כך שכיום תמצאו מסיבות ששמות דגש על סגנונות שונים: מאפרו-ביט ועד אלקטרו ערבי.
מרחבים בטוחים לקווירים
אמיקו ג'יץ', דוברת איגוד המועדונים של ברלין, מוסיפה כי גל שלם של קולקטיבים צעירים יותר מביאים "סגנון אחר" לסצנת המועדונים של ברלין - ומרחיבים את סוגי ההיצע במועדונים. "לעיתים קרובות הם שמים דגש על קהילות. יש קולקטיבים קווירים, קולקטיבים של FLINTA (נשים, לסביות, אינטרסקס, א-בינאריים, טרנסג'נדרים ואג'נדרים) - כל אלו עוסקים הרבה יותר בזהות וביצירת מרחבים בטוחים יותר".
עוד היא מוסיפה כי "לעיתים קרובות הם מארחים אירועים שיש להם תוכניות הרבה יותר מגוונות - עם הקרנות סרטים, עם פאנל שיחות, עם מופעים, עם הופעות חיות. זה בהחלט הופך להיות הרבה יותר אמנותי - ופחות סתם רייב שבו אנשים פשוט הולכים לרקוד בחדר חשוך עם מוזיקת טכנו רועשת".
הסצנה המחתרתית הפכה למיינסטרים
"סצנת המועדונים של ברלין התחילה כתרבות-נגד, אבל עכשיו היא כל כך מיינסטרים ופחות מרגשת", אומר חוסה, סטודנט בן 26 שגדל בברלין, שלא רצה לחשוף את שמו המלא מטעמי פרטיות. דריה, בת 24, מוסיפה כי "אנשים שיוצאים למועדון טכנו, הם מסוג הטיפוס הזה שלוקח הכל ברצינות גדולה, זה שצריך להישאר ער עד מאוחר. וזה משהו שאנחנו לא מחפשים יותר. בשבילי, מועדונים זה לבלות עם אנשים שאני אוהבת, להיות מסוגלת להביע את עצמי בחופשיות, להיות מאוד משוחררת. וממה ששמעתי וראיתי, אתה לא באמת יכול להיות משוחרר אם אתה בכלל לא יודע אם יכניסו אותך למועדון, או אם אתה צריך להתנהג או להיראות בצורה מסוימת".
ויש כמובן את העניין הכספי. אין ספק שהעלויות הגדלות הקשו על סצנת המסיבות, במיוחד על רקע יוקר מחיה גבוה יותר בברלין - שבלטה בעבר מבין ערי אירופה הגדולות בזכות דמי השכירות הזולים יחסית שלה, שמשכו אליה אמנים ובליינים. דמי כניסה למועדונים שנעו ממש לא מזמן סביב 15-10 אירו עלו ל-20 ואפילו ל-30 אירו. "הרבה מהחברים שלי היו מוכנים לצאת, אבל הם פשוט לא באמת מסוגלים להוציא 40 אירו", אמרה דריה. "זה כבר נהיה עניין יוקרתי - לצאת, לקנות משקאות, לצרוך סמים. כל זה עולה הרבה כסף".