המבקרים בדובאי יכולים להתרשם מאחת הערים המתקדמות והטכנולוגיות בעולם, עם גורדי שחקים נוצצים ומרכזי קניות מפוארים. אך נסיעה קצרה של כ-90 דקות צפונה, לאמירות ראס אל-חיימה, תיקח אתכם למסע בזמן אל חיים שונים בתכלית: חיי הכפר שהתקיימו באיחוד האמירויות הערביות לפני פחות ממאה שנים.
אל-ג'זירה אל-חמרה, הידועה גם כ"אל-ג'זירה אל-זעאב" על שם שבט הזעאב שחי בה ו"האי האדום" בשל הדיונות האדומות שסבבו אותה בעבר, היא כפר נטוש הממוקם כ-106 ק"מ צפונית לדובאי. הכפר, שהיה פעם אי גאות (שטח המחובר ליבשה בשעות השפל והופך לאי מבודד בזמן הגאות) מחולק לשני אזורים: הרובע הדרומי מנאח והרובע הצפוני הקטן יותר אום עואמיר. זהו הכפר היחיד במפרץ הפרסי ששרד את גל העיור המהיר של המאה ה-20, מה שהופך אותו לעדות חיה לתרבות הימית העשירה של האזור.
כיום, אל-ג'זירה אל-חמרה עומדת כמוזיאון פתוח המשמר את זיכרון העבר. האבק מכסה את סמטאותיה, והרוח שורקת בין חורבות הבתים, אך המבנים מספרים סיפור של חיים תוססים שהתקיימו כאן עד לפני כמה עשורים בלבד. בין השרידים ניתן לראות בתי מגורים, מסגדים, מבצר ואפילו ביתו של סוחר פנינים, שחדר הקבלה שלו משלב השפעות ערביות והודיות בארכיטקטורה מסורתית. הכפר מושך חובבי היסטוריה, צלמים ואף מחפשי הרפתקאות שמסוקרנים מהאגדות המקומיות על ג'ינים ורוחות. בשנים האחרונות, המקום זכה לתהודה בינלאומית כששימש תפאורה לסרט הפעולה של נטפליקס "מחתרת השישה" בכיכובו של ריאן ריינולדס, שבו הצליח לדמות גם את אפגניסטן וגם את ניגריה בזכות הנוף הייחודי שלו.
הכפר נמצא ברשימת המועמדים של אונסק"ו להפוך לאתר מורשת תרבותית עולמית, עדות לחשיבותו כאתר היסטורי. שבילי מורשת מתוכננים להיפתח בחורף הקרוב, והמקום פתוח לכל מי שמוכן לשוטט בסמטאותיו המאובקות ולגלות את סודותיו.
מסע בזמן: סיפורו של הכפר
היסטוריית הכפר מתחילה במאה ה-17, והוא נחשב אז לאחד מהמרכזים הימיים החשובים באזור. הכפר כלל כ-500 מבנים, רובם נבנו מאלמוגים מסורתיים שנאספו מהשונית המקומית, והיה מאוכלס על ידי בני שבט הזעאב, שהתפרנסו בעיקר מדיג פנינים באמצעות צי של 25 ספינות. בשיא פריחתו, בשנת 1831, חיו בכפר כ-4,100 תושבים, שהפעילו צי מרשים של 20 ספינות ציד פנינים, 22 ספינות דיג ו-12 ספינות מסחר מסוג באטיל, שהיו נפוצות במפרץ הפרסי. בנוסף, התושבים טיפלו בכ-500 כבשים ו-150 ראשי בקר.
תושבי אל-ג'זירה אל-חמרה התבלטו בגבורתם הימית. בתחילת המאה ה-19, כאשר הבריטים פלשו למפרץ, בני שבט הזעאב נלחמו לצד שבט אל-קוואסים מראס אל-חיימה. הבריטים הגיבו בשריפת הצי המקומי ב-1809 וב-1819, אך התושבים שיקמו אותו במהירות.
המכה הכלכלית הגדולה הגיעה ב-1928, כאשר תעשיית הפנינים קרסה בעקבות פיתוח הפנינים המתורבתות ביפן. התושבים נאלצו להסתמך על דקלי תמרים, דיג במים עמוקים, מסחר ימי ובניית ספינות. עם גילוי הנפט במימי המפרץ הפרסי בשנות ה-50 והמודרניזציה המהירה של האזור, הכפר החל להתרוקן. בין 1968 ל-1971 (סמוך להקמת איחוד האמירויות הערביות ב-1971) כאשר שבע אמירויות, כולל ראס אל-חיימה ואבו דאבי, התאחדו למדינה אחת - עזבו התושבים את הכפר. חלקם עברו מאות מטרים בלבד לכיוון כביש החוף, בעוד אחרים היגרו לאבו דאבי, לשכונה שמוכרת עד היום כ"אל-זעאב".
עוד על איחוד האמירויות
ככה נראית חופשה של שני גייז ישראלים במדינה ערבית
איים בשמיים: מיזם התיירות השאפתני החדש בדובאי
קסם החורבות: הארכיטקטורה של אל-ג'זירה
למרות מצבו הרעוע, הכפר שומר על קסם ייחודי. מפה משנות ה-20 של המאה ה-19 מציגה מספר מסגדים, כולל אחד עם 20 כיפות, ששרידיו נראים עד היום. מעניין לציין שחלק מקיר מסגד תוארך לשנת 1551, מה שמעיד על התיישבות במקום עוד לפני הקמתו הרשמית של הכפר. בין המבנים ניתן לראות קשתות פשוטות ומעוטרות, וכן מערכת אוורור וקירור מסורתית הידועה כברג'יל, מגדל רוח שתוכנן ללכוד רוחות ולקרר את הבתים בחום המדברי.
הבתים נבנו בשיטה ייחודית: התושבים אספו אלמוגים מהשונית המקומית, ייבשו אותם על החוף והשתמשו בהם לבנייה. האלמוגים, שהיו בעלי חללים טבעיים, סיפקו בידוד מעולה מפני החום המדברי. בשל האוויר הימי השוחק, התושבים שיפצו את בתיהם לעיתים תכופות, תוך שימוש חוזר באותם אלמוגים. בסך הכל, נעשה שימוש בכ-12 מיליון חתיכות אלמוגים, כמות שיכולה למלא מגרש כדורגל לגובה מטר.
החומות של הכפר, בעובי ממוצע של 50 ס"מ וגובה של כמעט 3 מטרים, נבנו גם מקורות מנגרובים, מחצלות מכפות דקלים וחומרים מודרניים יותר כמו לבני חול מעורבבות בצדפים, בלוקי בטון ופלדה.
שרידי מבצר עם מגדלים מלבניים ועגולים עדיין ניצבים במקום, ומחזקים את מעמדו של הכפר כאתר מורשת תרבותית.
לחישות הרוחות: הפולקלור של הכפר
בפולקלור של המפרץ הפרסי, דמויות על-טבעיות כמו ג'ינים (רוחות מהמיתולוגיה הערבית) מילאו תפקיד מרכזי בסיפורי הדייגים והתושבים. בין הסיפורים שהיו נפוצים בכפר ניתן למצוא את אום אל-דווייס, רוח מפתה עם ידיים דמויות מגל וניחוח משכר; בו דאריה, רוח ימית שידיה נחתכו; פאטוח, שומר יערות המנגרובים; וחמור הצהריים, דמות מפחידה שלפי האגדה טרפה ילדים ששיחקו בשמש הצהריים. סיפורים אלה, ששימשו להפחדה ולהעברת מסרים מוסריים, מוסיפים ממד קסום לכפר הנטוש.
@rachelelmira With walls of coral skeletons, sand and trees inside buildings, it's definitely a place for explorers! If youve been to al hamra you've probably driven past it! #alhamra #rak #traveluae #uaetiktok?? #ghosttown #travel ♬ Cornfield Chase - Hans Zimmer
זרקור הוליוודי: הכפר על המסך הגדול
ב-2018, חלקים מהסרט "מחתרת השישה" של נטפליקס, בבימויו של מייקל ביי ובכיכובו של ראיין ריינולדס, צולמו באל-ג'זירה אל-חמרה. בראיון מאותה תקופה אמר ביי: "צילמנו באל-חמרה, כפר נטוש עתיק, ששימש אותנו כתפאורה לאפגניסטן. ממש מעבר לפינה, השתמשנו באותו מקום כדי לדמות את ניגריה. זה אתר מגוון כל כך שבתוך חמש דקות אתה מרגיש כאילו עברת למדינה אחרת".
תכננו את הביקור שלכם
אם אתם בדובאי ורוצים לבקר באל-ג'זירה אל-חמרה, הכפר נמצא כ-106 ק"מ צפונית לעיר, כ-45 דקות נסיעה משדה התעופה של דובאי וכ-10 דקות ממלונות בראס אל-חיימה. הדרך הנוחה ביותר היא ברכב פרטי או מונית: נסו על כביש E11 צפונה לכיוון ראס אל-חיימה עד שתגיעו לקניון אל-חמרה. המשיכו על E11 כ-2.6 ק"מ נוספים, וחפשו את השילוט לכפר מצד ימין. הכניסה לכפר היא חינם, והוא פתוח לציבור כמוזיאון פתוח ללא שעות פעילות קבועות. עם זאת, מומלץ לבקר בשעות היום (בין 8:00 ל-17:00) מטעמי בטיחות, שכן הכפר אינו מאויש וחלק מהמבנים במצב רעוע. שימו לב: אין להיכנס למבנים לא יציבים או לקחת חפצים מהאתר, שהוא מוגן כאתר מורשת.