בדיוק חזרנו מדובאי, אז הכנו מדריך על כל מה שחדש שם

"למה בכלל צריך ללמוד ערבית? מה, אנחנו ניסע לעזה?!" שאלו אותי בקנטרנות התלמידים שלי, בגלגולי הקודם כמורה לערבית, כשביקור במדינות ערב בכלל לא היה על הפרק.

אז כבר כמעט שנה וחצי שמתאפשר לישראלים לטוס ליעד שהיה אולי בעבר רק בגדר חלום ומתברר שלא מעט מהם כבר פקדו את דובאי, חלקם יותר מפעם אחת.

כל מה שצריך לדעת לפני שטסים - היכנסו למדריך דובאי של וואלה! תיירות

את תחושת הסיפוק שחשתי כנערה שלמדה ערבית בתיכון והצליחה לקרוא שלטי חנויות בערבית בנצרת, שחזרתי גם כשנחתתי בדובאי. כביש מהיר מחבר בין חלקה הישן לחלק החדיש עמוס שלטי ענק של פרסומות, ואת עיניי לכדה אחת שעליה היה כתוב באותיות ענק: "חמאס חוזר לג'דה"! אלא שהחיים כאן השכיחו שלמילה חמאס, שמוכרת לנו כראשי התיבות של ארגון הטרור, יש תרגום אחד: "התלהבות". השלט שראיתי, כך מתברר, היה פרסומת למירוץ פורמולה 1 בסעודיה. אז חמאס בדובאי אין, אבל התלהבות היתה בהחלט.

מוזיאון העתיד נפתח לפני כשלושה שבועות ומעורר התעניינות רבה וביקוש גובר לכרטיסים שצריך להזמין מראש, לפחות שבועיים קדימה. מבנה הענק של המוזיאון המעוצב כאליפסה כסופה שעליה כתובים משפטים בערבית בשחור, בולט כבר מבחוץ וצורתו המעוגלת מבדילה אותו ממגדלי הענק ששולטים בקו הרקיע. המבנה, לדברי המתכננים, מייצג את האנושות, המשטח הירוק עליו הוא יושב מייצג את כדור הארץ והחלל הריק מייצג את העתיד הלא יודע.

המשפטים החרוטים על המבנה מבחוץ מופיעים גם על קירותיו ותקרתו מבפנים, ולמרות הכתב המסתלסל לא מדובר רק באורנמנט אלא בשלושה ציטוטים הלקוחים מדבריו של מוחמד בן ראשיד אאל מכתום, שליט דובאי וראש ממשלת איחוד האמירויות הערביות:
"סוד התחדשות החיים, התפתחות התרבות והתקדמות האנושות הוא במילה אחת: חדשנות". "העתיד שייך לאלה שיכולים לדמיין אותו, לעצב אותו ולבצע אותו. העתיד לא מחכה. אפשר לתכנן ולבנות אותו היום". "לא נחייה מאות שנים אבל נוכל ליצור דבר שיימשך מאות שנים".

גשושית לחלל, שמירת הטבע תוך ראיית העתיד, רובוטים, צפלין, בינה מלאכותית, תחבורת המחר ומתחם חוויתי לכל החושים הם רק חלק מהדברים שניתן לעשות במקום. אפשר וכדאי גם לעלות לנקודת תצפית בחוץ לטובת סלפי בלתי נמנע במבנה הארכיטקטוני המיוחד. במוזיאון יש גם קומה הכוללת משחקיה לילדים קטנים יותר ומשפחה יכולה להעביר במקום כמה שעות בכיף.

שוק אל-סיף ממוקם על גדות הקריק, אותה תעלה מלאכותית שחוצה את דובאי ומפרידה בין האזור הישן לאיזור החדיש, לאורך טיילת יפה ונקיה. האזור כולו מזכיר את סמטאות יפו או עכו שפגשו סט של סרט תקופתי מפעם או את הסט של פאודה, בניסיון לשמר את האותנטיות.

בשוק עצמו אפשר למצוא מסעדות, בתי קפה, חנויות תבלינים, חנויות ענתיקות, חנויות בגדים, גלביות, מנורות צבעוניות וכמובן כל המזכרות לתיירים מתיקים וארנקים, דרך פדים לעכבר בצורת שטיח תפילה, מגנטים, מחזיקי מפתחות ועוד וכמובן צ'יינג' בשביל מי שרוצים לשלם במטבע המקומי - דירהאם אמירתי. באופן מפתיע, למרות שזהו שוק תיירים, המחירים בו היו הנמוכים ביותר מכל המקומות בהם ביקרנו, וודאי לאחר "טנגו" ההתמקחות שגם המוכר וגם הקונה מגיעים אליו מוכנים וכל שאלה של "כמה עולה"? נתקלת מיד בתשובה "אפשר להסתדר על המחיר". מחירה של שמלת גלביה דקיקה צבעונית ומתנפנפת עומד על פחות מעשרה שקלים כך שלא בטוח שבכלל שווה להתווכח.

בקצה השוק, ליד מתחם הממשלה, נמצא מתחם מסורתי אותנטי מוכוון לתיירים - מרכז השייח' מוחמד בן ראשד אל מכתום להבנה תרבותית, שמתהדר בסיסמה "דלתות פתוחות - ראש פתוח". המרכז מציע שלל פעילויות כמו ביקור במסגד ג'ומיירה, סיור בקריק וכמובן מאהל בדואי אותנטי עם גמל וקפה. נסו להימנע מלהצטלם עם הבז המסכן שאולף להצטלם איתכם, כשהוא עומד על הזרוע שלכם ממש כאילו אתם עומר אדם.

חשוב לבקר במתחם בגלל שהוא מאפשר פגישה עם ערבי, יליד המקום, מפגש שהוא לא שכיח בדובאי בהתחשב בעובדה שכשמונים אחוז ממנה הם תושבים זרים ויש בה כמאתיים בעלי אזרחויות שונות. במתחם אפשר לקבל הצצה לחיים האותנטיים של האמירתים ולאכול ארוחת בוקר, שכוללת כמובן חומוס אך בגרגרים, תוך ישיבה מסורתית על השטיח וכמובן שתיית קפה.

הקפה המקומי אגב הוא די בהיר וכשטעמתי אותו לראשונה חשבתי לפי המראה שמדובר בתה עם הל. הסיבה, כך הסביר לנו המדריך, היא שהמקומיים שותים הרבה קפה ביום וזו הדרך לעזור להם להפחית ובכלל, "הקפה השחור שאתם רגילים אליו הוא קפה טורקי ולא קפה ערבי", אמר וצדק. ניתן לאכול במקום ארוחת בוקר אותנטית, בישיבה משותפת על שטיח סביב לקערות האוכל ולקבל הסבר ממדריך גם על התרבות וגם על האוכל. מחיר ארוחת בוקר עולה 120 דירהאם לאדם.

מוקד נוסף לתיירים הוא שוק התבלינים ושוק הזהב הסמוכים זה לזה. לצד הזעפרן אפשר למצוא תמרים רגילים, ממולאים באגוזים, שקדים, או חתיכות תפוז וכמובן מצופים שוקולד. חלונות הראווה של שוק הזהב עמוסים בעדיים נוצצים, שאת חלקם אי אפשר בכלל לענוד מפאת ענקיותם ונראים פחות כמו שרשרת ויותר שריון, אבל ממילא הם נועדו כנראה למשוך אתכם לתוך החנות. מסיור לא יותר מדי מעמיק, עולה שהחנויות מציעות אותו דבר והכל שאלה של מחיר.

כשתסיירו במקום ייפתו אתכם להיכנס לחנויות שמוכרות מותגי נעליים או תיקים במחירים מפתים, אלא שלא בטוח שמדובר במקור ולא בחיקוי מוצלח. אנחנו ביקרנו באחת כזו באחת מסמטאות השוק, עלינו לקומה שנייה ואחרי שעברנו כמה דלתות זכינו להיכנס לממלכת תיקים בת כמה חדרים. שווה הצצה.
ואם כבר שוק וחם, אז רוכלים עם מגשים מסיירים בין העוברים ושווים ומציעים שתיה קלה וחטיפים במחירים נמוכים. עם זאת, ברחבי העיר וגם בשוק פזורים מתקני מים צוננים אוטומטיים שנועדו למילוי חופשי.

אם אתם לא חובבי זהב, אפשר בהחלט לוותר על השוק ולקנות את אותן מזכרות גם בשוק אל-סיף המומלץ, או בכל סופר ואפילו בקניון שעליו לא הייתי ממליצה לוותר.

הבילוי בקניון דובאי הענק לא מסתכם רק בקניות ב-1,200 החנויות שנמצאות בו וכוללות 200 מותגים בינ"ל, ובהם גם מיכל נגרין הישראלית, אלא גם בביקור באקווריום ענק וגן חיות מתחת למים. קניון דובאי פתוח מ-10:00 עד 23:00, ופרט למזגן מעולה הוא גם מציע וויי-פי חינם. כל מי שנוחת בשדה התעופה מקבל כרטיס מתנה לגלישה של ג'יגה, אלא שנראה שעדיף להגיע עם חבילת גלישה מהארץ, שכן הוויי-פי המקומי אינו מאפשר שימוש בשיחות וידאו או קוליות בווטסאפ.

מפעל השוקולד מירזאם. ידעתם שצריך להקשיב לשוקולד ולא רק להריח לפני שטועמים אותו? במפעל האמירתי מירזאם מייצרים שוקולד מפולי קקאו ללא תוספים מלאכותיים, ומתחקים אחר מסלול דרך התבלינים עם טעמי מלח, ורדים, זעפרן וכמובן שוקולד מחלב גמלים וגם שוקולד טבעוני. במקום אפשר לקבל הצצה לתהליך הייצור שנמשך כחודשיים ואף להתנסות בסדנאות הכנת שוקולד לילדים ומבוגרים. לכבוד הרמדאן מייצרים גם תמרים מצופי שוקולד.

מלון אל-סיף הריטג' השייך לרשת הילטון, לא בנוי כמבנה אחד רב קומות אלא כשורת מבנים נמוכים - מעין בקתות עם חצר פנימית ומרפסת, הפזורים לאורך סמטאות שוק אל-סיף, והמעבר ביניהם מתבצע או רגלית בהליכה בשוק או בטיילת על קו המים, או באמצעות רכבי באגי שמעמיד המלון לטובת האורחים.

החדרים חדישים מרווחים ומאובזרים בפסיליטיז חדשים אבל עם "לוק" של פעם - דלתות עץ עתיקות, מנורת נפט, מכשיר טלפון ישן, תמונות ישנות עם מסגרות עץ ואפילו התקרה עצמה דמויית עץ עם מאוורר תקרה. כל חנויות השוק מעוצבות לפי סטנדרט אחיד בצבעי חול, ומה שבולט בשוק שהוא נקי ומצוחצח וניכרת השקעה בכל פרט בעיצובו. כך למשל, נתקלנו במלכודת למזיקים שהיתה מוסווית בתוך אבן כדי לא לקלקל את הלוק הכללי.

ארוחת הבוקר של המלון סטנדרטית ומספקת בהחלט. לא תמצאו בה דג מלוח או זיתים, כמו כמעט בכל בופה ישראלי, והנגיעה האותנטית המקומית מוגשת בדוכן שמיועד לאוכל אמירתי וכולל חומוס, פול, שקשוקה, ולצד הלחמים והמאפים גם רבעי פיתה דקיקה. הארוחה מוגשת בקפה-מסעדה בשם "סבעה" שנמצא באחת מסמטאות שוק אל-סיף, מרחק הליכה של דקות בודדות מהחדרים.

נסו לדמיין מלון גדול, מה גדול, ענק. עכשיו תגדילו עוד קצת ועוד ואולי עכשיו תגיעו לגודל העצום של מלון אטלנטיס דה פאלם. צריך כמה ימים בשביל להספיק לבקר בפארק מים הגדול במזרח התיכון, שכולל שפע של מתקנים לילדים, חוף פרטי רק למבוגרים, אקווריום ענק, חנויות יוקרה ו-29 מסעדות שכולן רק חלק מהפסיליטיז שמציע המלון למבקריו. אגף חדש צפוי להיפתח במלון בשנה הקרובה.

כיאה לאטלנטיס, האי האגדי או העיר התת-הימית, מחוייבים שם לשימור וקיימות ומשלבים יוזמות חינוכיות סביבתיות, המאפשרות ללמוד על הימים והמינים במטרה להגן עליהם. וזו גם הסיבה שבמקום פועל בית חיות לדגים שניתן לבקר בו במסגרת הסיור באקווריום, הכולל 65 אלף דגים ויונקים ימיים. בפארק המים העצום יכולים הילדים לשחות עם דולפינים ואריות ים. ביולי-אוגוסט, אגב, תשלמו פחות מעכשיו - לחום הלוהט מתברר יש גם יתרונות.

יש מקומות שבאים אליהם בשביל החוויה ולא בשביל האוכל אבל במקרה של מסעדת אטמוספייר בקומה ה-122 של בורג' ח'ליפה, אפשר לסמן וי כפול. הנוף מהשחקים פותח את התיאבון על הבוקר, וכדי שלא תפספסו שאתם במקום הגבוה בעולם, גם ארוחת הבוקר מוגשת לא בקעריות המוכרות לנו ממיטב בתי הקפה בארץ, אלא על גבי מגדל מעוצב עשוי ברזל ושיש, שעליו מונחים גבינות, נקניקים, סוגי מאפים שונים, יוגורט גרנולה ופירות חתוכים.

מומלץ לטעום אומלט פטריות כמהין, כי מחיר של ארוחה כזו לזוג עומד על כ-375 דירהאם, כולל כמובן קינוח מפונפן ומשקאות. אם תרצו לחוות איך זה מרגיש להיות עם כפית זהב בפה, תוכלו להזמין כוס קפה עם טוויל קרמל ועלה זהב, שנמס לתוך המשקה החם ויחליק לכם מעדנות בגרון יחד עם 150 דירהאם שייצאו מכיסכם.

למסעדת פפיון שנמצאת במלון Westin, היחיד בעולם עם דירוג של שבעה כוכבים, יש תכנית אמנותית מגוונת מאחוריה עומדת הזמרת האיראנית לילה קרדן, שכבר הספיקה לחלוק במה עם עידן עמדי. אחת לשבוע בערך היא מופיעה במסעדה שמגישה מנות גורמה, כך שאת תשומת הלב שלכם תאלצו לחלוק בין פסטת כמהין, פואה גרה וקרפצ'יו לבין מופע הקברט המקצועי וסקסי על הבמה, שעשוי לגרום לכם לא להתאפק ולשכור חדר במלון לאותו הלילה.

המסעדה של גורדון רמזי נמצאת במלון אטלנטיס. את הביף וולינגטון המפורסם של השף הבריטי, המוגש לצד מחית כמהין וגזר גמדי, אפשר לאכול גם בדובאי, בבר המסעדה המעוצב עם ספות ותא טלפון אדום וכמובן תמונות בגודל מלא של השף עצמו.

אבל גולת הכותרת היתה מסעדת אוסיאנו, שנמצאת גם היא באטלנטיס. כפי שניתן להבין משמה היא נמצאת מתחת למים, זאת אומרת שאתם סועדים, והדגים שוחים לידכם באקווריום ענק שמשתרע מהרצפה ועד התקרה. התפריט הוא על טהרת הים, אבל זה לא שמישהו שולף לובסטר מתוכו ומניח לכם על הצלחת. כאלף שקלים תעלה ארוחה בת 11 מנות בתפריט החדש שגיבש השף הבריטי גרגורי ברגר, שלפני כל אחת מהן מוחלף סוג היין המתאים לאותה מנה. מכיוון שהארוחה נמשכת כמה שעות, צוות המלצרים קשוב מרמה של התאמת צבע מפית הבד לצבע בגדי הסועדים ועד למלצר שמנקה בעדינות עם מקל קטן ומפית את הפירורים שנשארים על השולחן. מגוון המנות נע מקוקטייל הומאז' לדגים, מחווה לשולי הפנינים שהיו בדובאי, טארטלט עם צלופח ותפוז ונגיעות זהב, קציפת מי ים עם דג טראוט וקוויאר ואפילו מנה שחורה כולה שמסמלת את זיהום הנפט בים.

למרות ששמונים אחוזים מאוכלוסיית דובאי היא זרה ולא מקומית, נושאי המשרות בשלטון כולם אמירתים וכדי שזה לא יישכח, תמונותיהם של שלושת ראשי השלטון נישאות בגאון בכל מקום כמעט - מהמגדל הגבוה בעולם, בתי המלון ועד לחנות התיקים בשוק

מה לגבי כשרות?
בדובאי יש קהילה יהודית גדולה ופרט לבית חב"ד אפשר למצוא אוכל כשר גם במלון אטלנטיס בהזמנה מראש.

מה לגבי קורונה?
האמירתים מקפידים מאד על מסיכות בתוך חללים סגורים, אבל על אמת, לא מסיכות סנטר. במסעדה, בקניון, במלון - נותני השירותים האדיבים לא יורידו את המסיכה לרגע, וגם אם לא הבנתם מה אמרו הם יחזרו על דבריהם שוב ולא יזיזו אותה אפילו מילימטר.

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות בדובאי.