עדויות שנמצאו במהלך חפירות שנערכו בעיר איטלקית עתיקה שיכתבו הנחות מוכרות לגבי נפילת האימפריה הרומית. ארכיאולוגים חשפו מספר מבנים עתיקים באתרים ברחבי העיר אינטראמנה לירנאס, מושבה רומית עתיקה. החפירות באתר, הממוקם במרכז איטליה, החלו ב-2010. בעבר האמינו שמדובר בעיר רומית פריפריאלית, יישוב קטן וחסר חשיבות יחסית סמוך למקום שבו התרחשה כל הדרמה האמיתית, אולם כעת מתברר שאינטראמנה לירנאס הייתה עיר משגשגת עם עדויות לתיאטרון מקורה, נמל נהר, שווקים ומחסנים ששדרגו את רמתה של העיר וסייעו לה לשרוד במשך מאות שנים יותר ממה שחשבו.
הארכיאולוגים מצאו כי הדעיכה של אינטראמנה לירנאס החלה רק כ-300 שנה מאוחר יותר ממה שהניחו, לאחר 13 שנות חפירות שהחלו ב-2010, כך מדווח Archaeology Magazine. בעוד רומא התמוטטה ב-476 לספירה, התושבים - כ-2,000 במספר - נטשו את העיר באופן אסטרטגי לפני הפלישה הלומברדית בסוף המאה ה-6. "התחלנו לחפור בשדות פתוחים שלא הבטיחו דבר", אמר אלסנדרו לאונרו מחבר המחקר ומוביל הפרויקט מאוניברסיטת קיימברידג', "ומצאנו עיר פורחת ששרדה 900 שנה, עם עמידות שמשקפת עיירות רומיות רבות באיטליה". הוא הוסיף: "מתברר שאינטרמנה לירנס שרדה כ-300 שנה יותר ממה שחשבו בעבר והייתה עיירה פורחת. היא הדפה ירידה באוכלוסיה עד לחלקים המאוחרים של המאה ה-3 לספירה".
לדברי הארכיאולוגים שעובדים על הפרויקט, יש "ראיות ברורות" לצמיחה המתמשכת של העיירה המתפרשת עד לתקופה הקיסרית המוקדמת, ללא סימנים ממשיים של התכווצות או ירידה באוכלוסיה עד לחלק המאוחר של המאה ה-3 לספירה. הצוות סבור שההוכחה נמצאת בכלי החרס. על ידי התמקדות בכלי חרס נפוצים המשמשים לבישול, הצוות יכול היה למפות טוב יותר את המיקום והתאריכים של תנועת האזרחים באזור. עדויות אלה הראו שבמקום שגודלה של העיירה הגיע לשיאה בסוף המאה ה-2 או תחילת המאה ה-1 לפני הספירה, כפי שהאמינו קודם לכן, העיירה מנעה את הדעיכה עד לחלק המאוחר של המאה ה-3 לספירה: "בהתבסס על המחסור היחסי בכלי חרס מיובאים", אמר לאונרו, "ארכיאולוגים הניחו שאינטרמנה לירנאס היא פריפרייה בירידה. עכשיו אנחנו יודעים שזה לא היה המקרה".
במקום להסתמך על כלי חרס מיובאים, שהיו סימן לעושר ולקשרים מסחריים רחבים בערים גדולות, התושבים העדיפו כלי חרס מקומיים פשוטים - בחירה שהטעתה חוקרים לחשוב שהעיר דעכה מוקדם, בעוד שבפועל היא שמרה על חוסן כלכלי וחברתי משלה. במקום להעדיף כלי חרס מיובאים, העיירה - שכנראה הייתה ביתם של כ-2,000 תושבים - העדיפה תוצרת מקומית.
עוד תגליות ארכיאולוגיות:
נחשפה "עיר הזהב האבודה של מצרים" שהייתה קבורה במשך 3,000 שנה
מחקר חדש חשף מבני ענק מסתוריים: עדות ל"עולם אבוד" מתחת לאוקיינוס השקט
תיאטרון מקורה עתיק אחד שנמצא בעיר הגיע לגודל של כ-45 מטרים על 26 מטרים, ויכול היה להיות גדול מספיק כדי להכיל 1,500 איש. נמצא שהתיאטרון היה בשימוש מתמשך לאורך ההיסטוריה של העיר: "העובדה שהעיירה הזו הלכה על תיאטרון מקורה, בניין כה מעודן, לא מתאימה לעיירה בדעיכה", אמר לאונרו, "התיאטרון הזה היה סמל סטטוס מרכזי. הוא הציג את העושר, הכוח והשאפתנות של העיר". התיאטרון היה במצב של צמיחה: הצוות מצא עדויות לתורם עשיר שתומך במה שהיה ככל הנראה שיפור המבנה. בשילוב עם עדויות אחרות, זה מראה שהתיאטרון היה בשימוש מלא לאורך כל חיי העיירה.
ממצאים עדכניים גם מצביעים על כך שאינטרמנה פעלה כנקודה פופולרית לשווקים עקב היותה עיירת נמל. הנמל שלה לפי הערכות היה בשיא פעילותו בין המאה ה-1 לפנה"ס למאה ה-4 לספירה. ארכיאולוגים מצאו גם עדויות למחסן עצום ששימש ככל הנראה להחזקת סחורות למסחר נרחב. נמצא שם גם מקדש ומרחצאות - כשאחד משלושתם נמצא ליד הנמל. "נמלי הנהר לא היו זקוקים רק למחסנים", אמר לאונרו, "אנשים בילו הרבה זמן בעבודה ומנוחה בסביבה, אז הם היו זקוקים לכל מיני שירותים, בדיוק כמו אלה שמצאנו כאן".
שלושה מתחמי המרחצאות שנמצאו - עם עדויות לשימוש מתמשך ותחזוקה מעבר לדעיכתה של איטליה הרומית - ודיור שלא הראו סימנים של ייעוד או הפרדה לפי מעמד חברתי תרמו עוד יותר למעמדה המשגשג לכאורה של העיר. לאורך 60 הדונם שנבדקו, הצוות זיהה 19 מבנים שלדעתם עשויים להיות שווקים, גילדה, מחסנים או דירות. הארכיאולוגים מאמינים שמצאו שוק צאן ובקר, שהיה מפתח לסחר הצמר המשגשג באזור.
תכונה נוספת של העיר התוססת העתיקה שהתגלתה במהלך החפירות הארכיאולוגיות האחרונות הייתה עדות ל'התיישבות הצפופה' שלה במהלך התקופה הרומית. ייתכן שלעיר היה גם מבקר חשוב מאוד, אדם שאולי שמעתם עליו בשם יוליוס קיסר. כתובת אחת שנמצאה במהלך חפירות מעידה שהביקור שלו התרחש בשנת 46 לפני הספירה. מיקומה האסטרטגי של אינטראמנה לירנאס, בין נהר לכביש ראשי, הפך אותה לחלק משמעותי מרשת עירונית אזורית שקישרה בין רומא לדרום איטליה. לדברי לאונרו, 'העיירה הזו שיחקה נכון את הקלפים שלה תמיד, היא תמיד יצרה קשרים עם קהילות בין רומא לדרום איטליה בעודה משגשגת כמרכז מסחרי'."
"לא היה שום דבר על פני השטח, שום עדות נראית לעין של בניינים, רק חתיכות חרס שבורות", אמר לאונרו על תחילת המחקר, "אבל מה שגילינו לא היה רק נהר. רחוק מזה. מצאנו עיירה משגשגת שמסתגלת לכל אתגר שהוטל עליה במשך 900 שנה. סביר להניח שאינטרמנה הציעה מגוון רחב של הזדמנויות לרבים, דבר שעשוי להסביר את כמות האוכלוסייה וההתיישבות הצפופה שלה לאורך תקופה ממושכת. יש השלכות רחבות לממצא זה".
ההסבר המלא של החוקר:
צוות הארכיאולוגים השתמש במכ"ם מגנטי וחודר קרקע כדי לסקור בסביבות 60 דונם של שדות פתוחים ברובם. לאחר מכן הם פתחו בסדרה של חפירות ממוקדות כדי לחשוף את ההיסטוריה. "אנחנו לא אומרים שהעיירה הזו הייתה מיוחדת. פשוט לא ידענו שהיא הייתה כזו", אמר לאונרו, "אנחנו חושבים שהרבה עיירות רומיות ממוצעות אחרות באיטליה היו עמידות באותה מידה. רק לאחרונה החלו ארכיאולוגים ליישם את הטכניקות והגישות הנכונות כדי לראות זאת".
מכיוון שלא הייתה שכבת אפר או עדות לסיום אלים של תושבי העיירה, לאונרו מאמין שהיא ננטשה בסופו של דבר כאשר התושבים נמלטו ממנה מפחד צבאות בוזזים או כנופיות שודדים. הסוף של אינטראמנה לירנס לא היה פתאומי או מהיר כפי שהאמינו בעבר, מה שפתח כעת עולם חדש של הבנה על ההיסטוריה של אותו אזור.