אי קטן במיקרונזיה, דורג כאי העשיר ביותר בעולם והיה במשך תקופה המדינה עם התמ"ג לנפש מהגבוהים בעולם, מקום אחד אחרי אימפריית הנפט ערב הסעודית. זה קרה בזכות עושר הפוספטים של האי, אבל הוא הפך כעת למקום שתושביו רק רוצים לברוח ממנו - וסיפור של עושר אבוד ומכוניות יוקרה נטושות.
נאורו, השוכנת באוקיינוס השקט, מפורסמת בזכות החופים הלבנים והשוניות המרהיבות - עם שונית אלמוגים מושלמת, חופי חול לבן טהור ודקלים שופעים, האי הזה נראה כמו גלויה חיה. אבל עיקר הפירסום של נאורו הגיע מהיות "האי הקטן העשיר בעולם", עם תמ"ג לנפש שהגיע למקום השני בעולם - תוצאה של בהלה בת עשרות שנים לכריית אוצרות הפוספט של האי. בתקופה זו 4,000 תושבי האי לא היו צריכים בכלל לעבוד ושיעור ההשתתפות בשוק העבודה עמד על 20%.
במשך עשרות שנים, תזרים המזומנים של האי הקטן הזה הגיע מפוספטים שהתגלו שם בשפע בתחילת העשור הראשון של המאה ה-20 על ידי חברה בריטית. אבל האם ידעתם שמקור הפוספט הזה הוא בכלל קקי של ציפורים? לשלשלת הציפורים, שהצטברה והתקשתה במשך מיליוני שנים כשהאי שימש נקודת עצירה לציפורים נודדות, עשירה בפוספט - חומר דשן חשוב בחקלאות העולמית. אוצר הטבע הזה משך מעצמות קולוניאליות כמו אוסטרליה, בריטניה וניו זילנד, שתיפקדו כנאמנות של נאורו אחרי מלחמת העולם השנייה, ומיהרו לרוקן ולשלח את הפוספט מהאי, תוך הקצאת חלק קטן בלבד מהרווחים לנאורואים. הכרייה החלה בשנת 1907 ובמשך רוב המאה ה-20, הבריטים, האוסטרלים והניו-זילנדים ניצלו את האי למטרות כרייה במשך שנים רבות. אולם כשנאורו השתחררה מהן לבסוף והפכה לעצמאית ב-1968, המקומיים השתלטו על מכרה הזהב של הפוספט. לפני כן, בשנות ה-60, כשהמעצמות הזרות רוקנו את מצבורי הפוספט של האי, קנברה - שהוטל עליה לנהל את המדינה - הציעה ליישב מחדש את הנאורואים באי אוסטרלי, הצעה שהנאורואים דחו בתוקף. במקום זאת, הם השיגו חזרה את השליטה על תעשיית הפוספטים ב-1967, המשיכו במיצויים, ואף גררו את קנברה לבית המשפט הבינלאומי לצדק בשל הביזה.
כתבה של ה"ניו יורק טיימס" משנת 1982 אפילו התפארה בכך שלאי יש "הכנסה לנפש העולה על זו של כל מדינה ערבית עשירה בנפט", והכריזה עליו כעל הדמוקרטיה העצמאית הקטנה - אך העשירה ביותר על פני הגלובוס.
העושר באי היה כל כך הזוי, שמפקד המשטרה בעצמו רכש לעצמו למבורגיני צהובה -- רק כדי לגלות שהוא לא יכול להידחק למושב הנהג כי סבל מעודף משקל. ב-BBC מדווחים שהאי התמלא במכוניות יוקרה מפוארות כמו פרארי, קאדילק, ג'יפים ולנד רובר - על אף שבנאורו יש רק כביש סלול אחד עם הגבלת מהירות של 40 קמ"ש בלבד - ושתושביו היו יוצאים למסעות קניות מוגזמים בסינגפור, פיג'י והוואי.
אף על פי שרק חלק מתושבי נאורו היו עשירים במונחים של יתרת הבנק שלהם באותה תקופה, העושר של המדינה גרם לכך שהיא הפכה להיות מדינת הרווחה האולטימטיבית, כלומר, היא הייתה קרובה להפוך למדינת רווחה מושלמת, כשכל השירותים החיוניים לאנשיה ניתנו ללא תשלום - כולל שירותי רפואה, טיפולי שיניים, לימודים, תחבורה ציבורית והעיתון הממשלתי.
אלה שנזקקו לטיפול רפואי שלא היה זמין בשני בתי החולים המקומיים - הוטסו למרחק של 4,000 קילומטרים לאוסטרליה ללא תשלום. המדינה כיסתה גם את הוצאות ההשכלה הגבוהה דרך אוניברסיטאות אוסטרליות. היו גם כאלה שהרוויחו באופן ישיר יותר מעושר הפוספטים של האי, עם עדויות לרכישות מפוארות שנותרו להן נטושות על האי עד היום.
עוד בנושא:
20 שנה אחרי: ארמון המלך הערבי ששווה 30 מיליארד דולר עומד נטוש ומרקיב
"גן העדן לעשירים" נטוש כבר שנים בגלל מקרי מוות לא מפוענחים
היוטיובר הטורקי רוהי צ'נט ביקר במדינה וסיפר על התרשמותו בסרטון שפורסם בשנה שעברה. הוא אמר שהאי היה ב"טירוף של צריכה" בשיא עושרו. הוא נתקל במכוניות יוקרה נטושות בצידי הדרכים, המשמשות כעת רק כתזכורת חלודה לתפארתה לשעבר. רוהי דיבר עם אחת המקומיות שאישרה את סיפור השוטר שרכש למבורגיני לפני שהבין שהוא לא יכול להיכנס פנימה - ופשוט נפטר ממנה. התושבת נזכרה שראתה את סבתה יוצאת מסניף הבנק המקומי עם ציפית מלאה במזומנים בזמן שנאורו התמוגגה מעושרה.
הפוספט המשיך להיכרות והלך והתדלדל עד שנות ה-90, לאחר שהמעצמות הזרות ניצלו אותו במשך עשרות שנים. כשזה קרה, המדינה נקטה בצעדים נואשים למציאת הכנסה נוספת והפכה לכאורה למקלט מס בחו"ל ומכירת דרכונים - גישות שנפסלו מאוחר יותר. כספי המאפיה הרוסית בשווי מוערך של 55 מיליארד ליש"ט עברו דרך בנקים בנאורו תוך שנה אחת בלבד - מה שגרם למשרד האוצר האמריקאי להגדיר את האי כמדינה להלבנת הון ב-2002.
היוטיובר הטורקי רוהי צ'נט מבקר באי:
תוך פחות מעשרים שנה, ופעולות שנמשכו שנים של כריית יתר, הפוספטים באדמת האי מוצו כמעט לחלוטין והאדמה באזורי הכרייה לא שוקמה. הבזבזנות של התושבים והפעולות של אוסטרליה, רוקנו את קרן העושר של המדינה. הכלכלה קרסה והתמ"ג בהתאם. ההוצאות הממשלתיות המסיביות ואורח החיים היוקרתי לא היו מוכנים להתמוטטות של כלכלת המדינה. כריית הפוספטים אכן התחדשה ב-2005, כאשר באתר הממשלתי הרשמי נטען שהמהלך נתן לכלכלת נאורו "דחיפה נחוצה" על רקע המשבר, אולם למרבצי הפוספט החדשים יש אורך חיים מוערך של 30 שנה בלבד.
אוסטרליה, בניסיון לספק תעסוקה ופרנסה ל-12,000 תושבי האי, יצרה בו מתקני כליאה של פליטים שמגיעים לחופיה. 58% מהתקציב של האי מתבסס על מתקני המעצר שמפעילה אוסטרליה, ו-30% מתושבי האי מועסקים במרכזי הכליאה.
לפי DevPolicyBlog, מתקן מבקשי המקלט הפך ל"מקור ההכנסה העיקרי" כשהאי נהנה גם מהכנסות של דיג. זה שיפר מעט את מצבו הכלכלי, אם כי מדובר בשתי מקורות הכנסה שלא ניתן להסתמך עליהם לתקופה ארוכה מדי. התלות של נאורו באוסטרליה כמקור הכנסה מותירה את המדינה פגיעה לזעזועים כלכליים פוטנציאליים.
למרות יופיה וחופיה המרהיבים, התיירות איננה מהווה ענף כלכלי חשוב בנאורו - הן עקב היעדרן של אטרקציות במקום והן בגלל מחסור בשירותי תיירות באי (כך, לדוגמה, קיימים רק שני בתי מלון ברחבי האי).
כדי לחזור לתהילת העבר נאורו החליטה ללכת על הימור שנוי במחלוקת: כריית קרקעית הים בחיפוש אחר אוצרות מינרלים שיתמכו במעבר העולמי לאנרגיה מתחדשת. צעד זה מעורר דאגה וחשד, בהתחשב בהיסטוריה של האי ובניסיונותיו השנויים במחלוקת להרוויח כספים לאורך השנים.
הבעיה החדשה של האי - השמנת יתר ומחלות
אחת הבעיות הקשות ביותר של נאורו היום היא המצב הבריאותי של תושביה: יותר מ-70% מתושביה סובלים מהשמנת יתר. הסיבה לכך טמונה בין היתר בעובדה שבהתחשב במיעוט האפשרויות המקומיות, תושבי האי נאלצים לייבא יותר מ-90% מהמזון שלהם, דבר שהוביל לשיעור השמנת היתר בקרב הילדים, שהפך לאחד הגבוהים בעולם. חוקרים מאמינים שניתן לייחס את המצב הזה למיתון הכלכלי, שהקשה על הגישה למזון בריא. בנוסף, שיעור המעשנים באי עומד על 48.5% נכון ל-2020, גבוה בהרבה מהממוצע העולמי.
בנוסף בנאורו יש את האחוז הגבוה ביותר של סוכרת מסוג 2, כשיותר מ-40% מהאוכלוסייה סובלים מהמחלה. תוחלת החיים הממוצעת בנאורו ירדה ל-58 שנים לגברים ו-65 שנים לנשים.
ואם תהיתם מה הם חושבים עלינו - נאורו נחשבת לידידה גדולה של ישראל. בדומה למדינות איים נוספות באוקיינוס השקט כגון איי מרשל, מיקרונזיה ופלאו, היא תומכת עקבית של מדינת ישראל בגופים בין-לאומיים, לרבות האו"ם. ב-2019 הודיעה נאורו על הכרתה בירושלים כבירת מדינת ישראל, שהעבירה לה באותה תקופה חבילת סיוע כספית.