מדוע כלניות אדומות נפוצות יותר מכלניות לבנות וסגולות? זו סיבה

ברוב הצמחים בעולם צבע הפרחים משמש למשיכת מאביקים. המאביקים הם חרקים כמו דבורים, זבובים, חיפושיות ופרפרים, שמבקרים בפרח, נהנים מהצוף שלו ובתמורה מפיצים את האבקנים שבפרח וכך עוזרים לתהליך הרבייה של הפרחים. נשמע הרמוני? מחקרים מראים שיש חרקים שאינם מסתפקים בביקור ידידותי - הם אוכלים את הפרחים עצמם. תופעה זו, המכונה פלוריבוריה (Florivory), מתייחסת לאוכלי צמחים, כמו זחלי פרפרים וחיפושיות, שניזונים מעלי הכותרת ומחלקים אחרים של הפרחים. אם כן, יכול להיות שצבעי הפרחים מושכים את המאביקים וגם מנסים להרחיק אותם בו זמנית?

"עניין אותי לבדוק האם יש צבעים שמושכים יותר את החרקים שאוכלים את פרחי הכלניות, וכיצד זה משפיע על ההצלחה של הכלניות להתרבות", מסבירה הדוקטורנטית נורה סעאבנה שביצעה את המחקר על הכלניות כחלק מעבודת המאסטר שלה בבית הספר למדעי הצמח בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. "צבעי הפרחים משפיעים על ביקורי מאביקים, אבל לא היה ברור אם הם משפיעים גם על אוכלי הצמחים - וזה בדיוק מה שרציתי לבדוק", היא אומרת.

כדי לבדוק את השפעת צבעי הפרחים על אכילתם על ידי חרקים ואוכלי צמחים אחרים, סעאבנה יצאה לשטח וצפתה באוכלוסיות של כלניות מצויות (Anemone coronaria). היא תיעדה מקרי אכילה בפרחים ובעלים, סיווגה את היצורים שאכלו אותם, ובדקה אם יש קשר בין צבע הפרח לבין שכיחות מקרי האכילה.

תוצאות המחקר מראות שכלניות אדומות הן הנפגעות העיקריות מאכילה על ידי חרקים. רוב הפגיעות שתועדו היו על ידי חיפושיות גלפיריות - חיפושיות שנחשבות למאביקות של הפרח. כלומר, אותן חיפושיות שאוכלות את הפרח גם מפיצות את האבקנים שלו. כלניות בצבעים בהירים יותר, כמו לבן וסגול, נאכלו יותר על ידי חרקים אחרים, כמו זחלים וחגבים.

נוסף על כך, מאחר שלא רק הפרחים עצמם אלא גם העלים נמצאים לפעמים בתפריט של אוכלי הצמחים שבמחקר, נבדק האם יש קשר בין צבע עלי הכותרת של הכלנית למידת אכילת העלים הירוקים, ולא נמצא קשר חד-משמעי. זה מרמז על כך שאוכלי העלים לא בהכרח מקשרים בין צבעי הפרח לטיב העלים.

ממצאי המחקר מעלים שאלה מעניינת: אם הכלניות האדומות נפגעות יותר מאכילת הפרחים, איך זה שהן עדיין נפוצות יותר מאשר כלניות לבנות וסגולות? "יכול להיות שהחיפושיות שאוכלות את הכלניות האדומות מפצות בכך שהן גם המאביקות שלהן. כלומר, אף על פי שהן גורמות נזק לפרח, הן גם עוזרות לו להפיץ את האבקה ולהתרבות", מציעה סעאבנה.

כדי לבחון את ההסבר הזה, נבדקה השפעת האכילה על יעילות ההתרבות של הכלנית. ממחקר אחר, שסקר 68 מיני צמחים, עלה שהנזק לפרחים עלול לפגוע במשיכת מאביקים אל הצמח וכך לפגוע בהצלחת רבייתם. עם זאת, הממצאים במחקר על הכלניות הראו שגם לאחר אכילת הפרח, הכלניות הצליחו להפיק זרעים בכמות מספקת. זה מעלה אפשרות נוספת שאולי הכלניות עצמן פיתחו מנגנוני פיצוי להתמודדות עם אכילת הפרחים, כמו מנגנון אחר למשוך מאביקים למרות הנזק לעלי הכותרת.

אילו לצבע אחד היה יתרון ברור על פני האחרים, היינו מצפים לראות אוכלוסייה הומוגנית, שבה כל הפרחים זהים בצבעם. אך מגוון הצבעים של הכלניות מעיד על כך שכוחות שונים פועלים על האוכלוסייה - חלקם לטובת צבע אחד, וחלקם לרעתו. סעאבנה מסבירה שהשונות הצבעונית נשמרת כנראה בזכות שילוב של מספר גורמים: (1) איזון בין מאביקים לאוכלי צמחים - כל צבע עשוי למשוך סוגים שונים של חרקים, חלקם מועילים לצמח, כמו מאביקים, ואחרים מזיקים כמו אוכלי הפרחים; (2) סלקציה שמשתנה בזמן ובמקום - צבע ש"עובד" טוב בשנה מסוימת או באזור מסוים עשוי להיות מוצלח פחות בשנה אחרת ובמקומות אחרים, כך שהשונות נשמרת; (3) השפעות סביבתיות נוספות - גורמים כמו סוג הקרקע, זמינות מים או תנאי האקלים עשויים גם הם להשפיע על הצלחתם של צבעים שונים.

הכלניות, שנראות לנו ככתמי צבע פסטורליים בשטחי הפריחה, צומחות למעשה בעולם תחרותי ומאתגר. כל צבע מייצג אסטרטגיה שונה של הישרדות - חלק מהאסטרטגיות מתמקדות במשיכת מאביקים, אחרות נאבקות להימנע מאכילה. המחקר חושף שמאבק זה הוא גורם משמעותי בשימור השונות הצבעונית באוכלוסיות טבעיות, ומספק הצצה מרתקת ליחסי הגומלין המורכבים שבין צמחים לחרקים. תוצאות המחקר עשויות לתרום לא רק להבנת האבולוציה של צבעי פרחים, אלא גם לשימור מיני צמחים בטבע. "אם אנחנו מבינים טוב יותר איך פרחים שורדים ומה מאיים עליהם, נוכל לחשוב על דרכים לשמור על המגוון הביולוגי שלהם בטבע", מסכמת סעאבנה.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה