סביב שנת 225 לפני הספירה, מהנדס יווני בשם פילו מביזנטיון הכין רשימה של שבעה "טמטה" - "דברים שראוי לראות" או שבע המראות של העולם - אשר ידועים כיום בשם שבעת פלאי תבל של העולם העתיק: הפירמידות בגיזה; פסל זאוס באולימפיה; מקדש ארטמיס באפסוס; המאוזוליאום בהליקרנסוס; הקולוסוס מרודוס; המגדלור של אלכסנדריה והמסתורי ביותר מכולם - הגנים התלויים של בבל. מבין אותם שבעת פלאי תבל הפירמידה הגדולה של גיזה במצרים היא היחידה שעדיין עומדת על תילה כיום.
בעוד שארכיאולוגים וחוקרים הצליחו לאתר את האתרים של שישה מתוך אותם מבנים מרהיבים, מיקומם של הגנים התלויים נותר בגדר תעלומה במשך מאות שנים.
הסיפור הנפוץ ביותר מספר כי הגנים התלויים נבנו במאה ה-6 לפנה"ס בהוראתו של המלך נבוכדנצר השני, המלך השני של האימפריה הנאו-בבלית. בנוסף לרצונו להפגין את עוצמתו ופאר ממלכתו, נאמר כי המלך הקים את הגן העשיר כמתנה לאשתו, שהתגעגעה לנופי הצמחייה השופעת של מולדתה, מָדַי.
הגנים מתוארים לעיתים כמתחם מדורג דמוי מקדש, שהיה מעוטר בצמחים ועצים אקזוטיים מכל רחבי האימפריה ואף מעבר לה. בעידן העתיק, הם כנראה היו מחזה מעורר השתאות, יחיד במינו בעולם. המדרגה העליונה שלהם הייתה בגובה 25 מטרים מעל פני הקרקע והגנים נראו כאילו הם תלויים באוויר, ומכאן שמם.
על פי התיאור של ההיסטוריון היווני בן המאה הראשונה לפני הספירה דיודורוס סיקולוס "הגן היה 100 אמה ארכו ומאה רחבו, בנוי במדרגות כך שדמה לתיאטרון. קשתות נבנו מתחת למרפסות אלו, שהחזיקו את מלא משקל הגן הנטוע. בראש הקשתות ניתנו קורות אבן, ט"ז אמות ארכן, ומעליהן שכבת סוף טבולה בזפת, ושתי שכבות לבנים אפויות מחוברות בטיט, ולבסוף שכבת עופרת למניעת חדירת הלחות. על גג זה הושמה שכבת עפר שעוביה נתנה לגדול שבעצים להשריש ולצמוח. זו הצמיחה כל זרע והייתה מלאה בכל סוגי העצים והעשבים. ומכיוון שהמרפסות נבנו במדורג, זו מעל זו, נבנו בהן תעלות במקום בו היו חשופות לשמש, תעלות שקיבלו את המים אשר הועלו בכמויות אדירות בעזרת בורגי מים, אף שאיש לא יכל לחזות בכך מן החוץ".
למרבה הצער הגנים הושמדו בסדרת רעידות אדמה לאחר המאה השנייה לספירה ומכיוון שמעולם לא התגלו שום שרידים ארכיאולוגיים שלהם, כל הידע על האתר מבוסס על מקורות עתיקים, שלעיתים קרובות אינם מהימנים.
עוד בנושא
"הממצאים החדשים מאמתים את סיפור מגדל בבל המקראי"
אכזבה בישראל: ים המלח לא ברשימת 7 פלאי העולם
מה שמוסיף לתעלומה הוא שהגנים כלל אינם מוזכרים בכמה מקורות היסטוריים מרכזיים. לדוגמה, ההיסטוריון היווני הרודוטוס, המכונה "אבי ההיסטוריה", תיעד בהרחבה את בבל במאה ה-5 לפנה"ס, אך לא ציין ולו במילה את הגנים המרהיבים לכאורה של האימפריה.
גם חוקרים ומלומדים נוספים בני התקופה השמיטו את קיומם של הגנים, מה שמעורר ספקות רבים לגבי אמיתות הסיפור.
מבחינה גיאוגרפית, הגנים התלויים נבדלים מעט מששת הפלאים האחרים - בעוד שהמבנים המרשימים האחרים היו ממוקמים קרוב לחופי הים התיכון, מה שהפך אותם לנגישים יותר עבור כותבי העת העתיקה, בבל שכנה בלב מערכת הנהרות חדקל ופרת, הרחק מהמסלול הרגיל של אותם היסטוריונים. האזכור הראשון לגנים אלו נמצא בכתבי ברוסוס (מהמאה השלישית לפנה"ס), כהן בבלי מהשושלת הכלדית (ממנה בא נבוכדנאצר). סבורים כי זהו המקור לכתבי ההיסטוריונים היוונים מאוחר יותר.
עם זאת, ניתן להניח בביטחון יחסי שהגנים אכן היו ממוקמים בסביבת בבל, העיר הקדומה שנמצאת כיום בדרום עיראק, דרומית לבגדאד.
בין השנים 1899 ל-1917, הארכיאולוג הגרמני רוברט קולדוויי חפר בהרחבה את האתר העיראקי הזה וחשף את חורבותיו של מבנה מקושת בפינה הצפון-מזרחית של הארמון הדרומי. הוא היה משוכנע שמבנה זה הוא היסוד של הגנים האגדיים. קירותיו העבים והמוצקים נראו מתוכננים במיומנות כדי לשאת משקל של מבנה על עצום מעליהם, בנוסף הוא מצא ראיות לבארות שהצביעו על כך שהייתה במקום מערכת השקיה מתקדמת כדי לשמור על הצמחייה העשירה לחה.
ואולי הם בכלל לא בבבל?
כיום, רוב החוקרים אינם מאמינים בתיאוריה הזו של קולדוויי. האמונה הרווחת היא שהמבנה המרשים שמצא היה למעשה רק מחסן. חלקים גדולים מבבל נחפרו במהלך המאה ה-20, אך לא נמצא שום זכר לגן משמעותי כלשהו.
יכול להיות שזה בגלל שהגנים התלויים הללו בכלל לא היו בבבל. חלק גדול מהחוקרים סבור שהתיעוד היווני הרב בנוגע לגנים, שגה והחליף את המקום עם העיר העתיקה נִמְרוּד (אשר שכנה על נהר החידקל), שם נמצאו חרסים רבים בהם ציורי הגנים ותיאורם, כולל תיאור בורג ארכימדס להעלאת המים וכן תיאור דיפון הגנים בקירות סלע עצומים, תיאור שאינו מתאים לבבל העתיקה, בה לא נמצאו סלעים כלל. אחרים מציעים את הגנים של סנחריב מלך אשור בשנים 705-681 לפנה"ס שאכן נמצאו גנים בכניסה לארמונו על גדת החידקל.
סטפני דאלי, חוקרת ומרצה לשעבר לאשורולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, הציגה ראיות משכנעות לכך שהגנים נבנו למעשה בעיר נינוה, שהייתה בצפון מסופוטמיה, על ידי האשורים - ולא על ידי יריביהם בדרום, הבבלים.
במוזיאון הבריטי מוצג אחד מהממצאים שלה - תבליט מתקופת נכדו של סנחריב, אשורבניפל (שמלך בשנים 668-627 לפני הספירה), המציג גנים עם עצים הפזורים על פני מדרון שבקצהו ביתן. מים זורמים מאמת מים כדי להזין סדרה של תעלות מלאות בדגים. התיאוריה שלה היא כי פארק השעשועים הזה בנינוה יכול היה בהחלט להיות הגנים התלויים המפורסמים והיא מתחזקת עוד יותר על ידי המוניטין של סנחריב לחדשנות הנדסית ארכיוניו גדושים בהתייחסויות למערכות השקיה גאוניות, וישנם היסטוריונים שזוקפים לזכותו את המצאת בורג המים של ארכימדס.
אם המסקנות שלה נכונות המשמעות היא שהגנים התלויים של בבל היו בכלל הגנים התלויין של נינוה והיו ממוקמים בצפון עיראק, קרוב יותר לעיר המודרנית מוסול. הבלבול, לפי דאלי, נוצר בעקבות כיבוש בבל על ידי האשורים בשנת 689 לפנה"ס, דבר שגרם לכך שנינוה נקראה "בבל החדשה".
באתר המדעי iflscience מציינים שזה אכן רעיון מסקרן, אך מכיוון שעד כה לא התגלו השרידים הפיזיים של הגן, גורלו של הפלא האבוד המסתורי ביותר בעולם נותר לא פתור.