היום, 2 בפברואר, מצוין ברחבי העולם יום שימור בתי הגידול המימיים. במדבריום, פארק החיות ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, חיה להקת פלמינגו, ובפארק מקווים שבקרוב הם יזכו לראות גוזלים חדשים המצטרפים ללהקה.
להקת הפלמינגו המצוי במדבריום מונה 17 פלמינגו - 11 זכרים ושש נקבות. הלהקה הגיעה למדבריום לפני שנתיים מגן חיות בצ'כיה. כיום הפלמינגו בלהקה כבר בוגרים ומחולקים לזוגות, כאשר לכל פלמינגו יש בן זוג אחד לכל החיים. שנה שעברה הייתה הטלה של ביצה אחת במדבריום, שלמרבה הצער לא שרדה. "השנה בסביבות חודש אפריל אנו מקווים לראות גוזלים", אומרים בפארק המדברי.
פלמינגו יכול לחיות גם 80 שנה
הפלמינגו המצוי חי בבתי גידול כמו אגמים מליחים, נחלים, ביצות וחופי ים. הוא אוכל אצות, סרטנים, חדי תאים, פלנקטון ופרוקי רגליים. האיומים בטבע על הפלמינגו הם טורפי יבשה גדולים וקטנים ותנינים. כיום האיומים עליהם כוללים גם הרס בתי גידול, הרעלות, זיהום, סחר בחיות בר וציד לא חוקי.
להקת הפלמינגו במדבריום נמצאים במסגרת תוכנית רביה. פארק החיות מדבריום שותף למספר תוכניות רבייה ושימור של מינים בסכנת הכחדה (EEP) של ארגון גני החיות האירופאי (EAZA). בפארק רואים לנכון לענות על הצורך הקיומי ולאפשר רבייה עבור מינים חברתיים שחיים בלהקה ודואגים לרווחתם. בנוסף, הרבייה היא חיונית עבור בעלי חיים שתוחלת חייהם קצרה וקיימת תחלופה גבוהה של פרטים בלהקה.
פלמינגו מצוי הוא מין של פלמינגו החי ביבשות אפריקה, אסיה ואירופה והוא המין הגדול ביותר מכל מיני הפלמינגו הקיימים כיום. הראש והצוואר לבנים וורדרדים, מקורו מעוקל ורוד עם קצה שחור. כנפיו ורודות אדומות ורגליו אדומות. מקור הצבע הוא באצות מהן הוא ניזון, ובשינוי תזונה הנוצות שלו יחלו להלבין. נקבת הפלמינגו המצוי מטילה ביצה אחת בעונה. תוחלת חייו של הפלמינגו בטבע הוא 40-30 שנה, ובבתי גידול בגני חיות יכול הפלמינגו לחיות למעלה מ-60 שנה ועד אף 80 שנה.
כ-90 אחוז משטח בריכות החורף בארץ נהרס
"למרות החשיבות הסביבתית העצומה, שמתורגמת גם לחשיבות תזונתית כלכלית ותרבותית, בתי הגידול המימיים נעלמים בקצב מסחרר - פי שלושה מהר יותר מאובדן יערות העולם" מסביר ד"ר יובל רוזנברג, כתב של מכון דוידסון לחינוך מדעי (הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע). לדבריו, כ-35 אחוז משטחם אבד מאז שנות ה-70, וכ-87 אחוז מאז המאה ה-18. הסיבות העיקריות לכך הן ייבוש לצורך שימוש בשטח, זיהום, ניצול יתר, למשל דיג מופרז, הגעת מינים פולשים, וההתחממות הגלובלית. "כתוצאה מכך אוכלוסיית בעלי החיים נמצאת בירידה מדאיגה, שרק מתגברת: אוכלוסיות הדגים, הציפורים, היונקים, הדו-חיים והזוחלים ירדו ב-60 אחוז מאז 1970. 81 אחוז מהמינים בבתי הגידול הפנים יבשתיים נמצאים במגמת ירידה, ו-36 אחוז מהמינים בבתי הגידול החופיים. רבע מכלל המינים אף הגיעו לסכנת הכחדה", מוסיף רוזנברג.
"גם בארץ המצב דומה. כ-90 אחוז משטח בריכות החורף נהרס, ו-75 אחוז מכלל הבריכות שהיו בתחילת המאה הקודמת אינן עוד. מחסור המים בישראל הוביל לייבוש חמור של נחלים, ולא אחת הוזרמו בהם שפכים שהחריפו את הבעיה".
אבל לדברי רוזנברג יש מקום לאופטימיות. "למרות המצב העגום של בתי הגידול המימיים בארץ ובעולם, נרשמו גם לא מעט הצלחות, הוא אומר. "ההבנה ההולכת וגוברת בחשיבותם ובמצבם הקריטי הובילו לפעילות שימור ענפה. הקמת שמורות טבע, חקיקת חוקים למניעת פגיעה וזיהום, פעילות אזרחית ענפה ואף יצירת אתרי טבע מלאכותיים הוכיחו יעילים בארץ ובעולם".