תגלית שמשנה את ההיסטוריה: האם נמצא המיקום הסופי של תיבת נוח?

בהרי המזרח הרחוקים של טורקיה, צוות של ארכיאולוגים ומדענים עשה תגלית שיכולה לשנות את כל מה שאנחנו יודעים על ההיסטוריה האנושית ולהצית מחדש אחת מהתעלומות העתיקות ביותר בעולם: החיפוש אחר תיבת נח. לאחר עשרות שנים של ספקולציות, המקום שנקרא תצורת דורופינאר - תל בצורת סירה השוכן רק שני קילומטרים מהגבול בין טורקיה לאיראן - שוב תפס את תשומת לב העולמית.

בסוף סיפור המבול בספר בראשית, כאשר המבול החל לדעוך, נאמר כי תיבת נח הובאה למנוחתה "על הרי אררט". אבל איפה ההר הזה? הסיפור שלנו החל בממצא מוזר של איכר כורדי בשנת 1948 שטען שגילה ספינת עץ גדולה ומאובנת בהר טנדורק שבטורקיה. בשנת 1959 קפטן הצבא הטורקי אילהאן דורופינאר הבחין במבנה סלעי דמוי אניה בצילומי האוויר שנערכו באזור בידי הצבא. הגודל והצורה של האובייקט היו דומים לתיבה בגודל של כ-450 רגל (140 מטרים) לגובה ו-150 רגל (46 מטרים) לרוחב, מה שהביא להשערה כי זו יכולה להיות תיבת נח, אך רק בקיץ 2021 יצאה קבוצה בינלאומית של מומחים לבחון מדעית את התצורה הגיאולוגית המרתקת הזו. הם עבדו תחת דגל "צוות המחקר של הר אררט ותיבת נח", ומדענים מאוניברסיטאות בטורקיה וארצות הברית התכנסו באתר עם טכנולוגיה מתקדמת ומשימה יחידה: לקבוע אם התצורה יכולה להכיל שרידים של פעילות אנושית מתקופת המקרא.

הצוות ניגש לפרויקט באופטימיות זהירה. בעוד שתצורת דורופינאר הייתה מוכרת במשך עשרות שנים - הקונצנזוס המדעי לגביה נותר מוטל בספק כשמלשחות שבדקו את האתר בעבר קבעו שהצורה היא תצורה גאולוגית טבעית לגמרי.

צוות החוקרים שניסה לשים סוף לתעלומה החל לאסוף כמעט 30 דגימות של אדמה וסלע מהאתר, כל אחת נבחרה בקפידה כדי לעזור לפצח את הסודות הגיאולוגיים של התל. ניתוחם, שנערך באוניברסיטת איסטנבול, ביקש לקבוע את גיל והרכב התצורה, עם התמקדות מיוחדת בזיהוי סימנים לפעילות אנושית עתיקה או ראיות לכך שהאתר היה פעם שקוע מתחת למים. התוצאות, כשהגיעו, היו מדהימות.

עוד בנושא
חוקרים משוכנעים: צילומי מכ"מ איתרו את תיבת נוח בטורקיה

"מצאנו את תיבת נח בהר באיראן"

הדגימות מהתל תוארכו לתקופה לפני בין 3500 ל-5000 שנה - מה שתואם באופן מושלם את לוח הזמנים המקראי של המבול של נח. עובדה מעניינת עוד יותר - הצוות גילה נוכחות של חומרים דמויי חימר וחומרים ימיים בתוך הקרקע. ממצאים אלה תדלקו את התיאוריה שתצורת דורופינאר אכן הייתה חלק מסביבה ימית לפני אלפי שנים והייתה שם פעילות אנושית בזמן תיבת נוח,מה שחיזק את ההשערה שזה יכול להיות המקום שבו נחתה התיבה.

קשה להתעלם מהצורה המדהימה של תצורת דורופינאר. מהקרקע, האתר נראה כתל עצום באורך של ה-150 מטרים והוא מתחדד לנקודה גבוהה בדומה לחרטום של ספינה. במשך עשרות שנים, תכונה זו לבדה משכה הרפתקנים, מדענים וחוקרי התיבה לאזור, בתקווה שהפלא הטבעי הזה יכול להיות המפתח למציאת האמת מאחורי אחד הסיפורים הנצחיים ביותר בתנ"ך. המאפיינים הפיזיים של האתר מתיישבים באופן הדוק עם התיאור המקראי של התיבה: " שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ". אורך האמה בעולם העתיק הוא כחצי מטר, ומכאן שאורכה של התיבה המתוארת בסיפור הוא כ-150 מטרים, רוחבה כ-25 מטר, וגובהה עשירית מאורכה, כ-15 מטרים - עבור חלק מהחוקרים, הממדים האלה, הקרובים מאוד לתצורה בהר הטורקי קרובים מדי מכדי להיות מקריות גרידא.

אבל חשיבותה של התגלית הזו הוא לא רק בממדים שלה. כפי שהסביר פרופסור ד"ר פארוק קאיה, סגן רקטור אוניברסיטת אגרי אברהים צ'צן: "על פי התוצאות הראשוניות, אנו מאמינים כי היו פעילויות אנושיות באזור זה מתקופת הכלקוליתית (תקופת האבן והנחושת), המשתרעת בין השניםן 5500 ל-3000 לפני הספירה. תקופה זו, שסימנה את המעבר מכלי אבן לכלי מתכת, ממקמת את האתר עמוק בתוך לוח הזמנים של התרבויות העתיקות. ראיות כאלה מחזקות את האפשרות שבני אדם השתמשו באזור זה במהלך או לאחר אירוע שיטפון קטסטרופלי".

עבור המעורבים במחקר, חשיבותה של תגלית זו אינה מוגבלת להשלכות הדתיות שלה. בעוד שתיבת נח היא אלמנט מפתח בנצרות, באיסלאם וביהדות, הסיפור מדבר גם על שאלות אנושיות גדולות יותר של הישרדות, אמונה ושבריריות החיים לנוכח אסונות טבע. ממצאי הצוות, ובפרט החומרים הימיים המוטבעים בקרקע של התצורה, מצביעים על כך שהאזור עשוי היה להיות שקוע בעבר בגוף מים עצום. האם זו יכולה להיות עדות למבול הגדול?

בעוד שהתיאוריה הזו נותרה ספקולטיבית לגמרי, הרעיון שבני אדם עתיקים היו עדים ושרדו אסון טבע אדים שכזה כבש את ליבם של מלומדים ותיאולוגים כאחד במשך מאות שנים. עבור פרופסור קאיה ועמיתיו, הפוטנציאל לקשר בין ממצאים מדעיים אלה לאחד המיתוסים המפורסמים ביותר בהיסטוריה האנושית הוא גם מרגש וגם מרתיע. בנאום שנשא בכנס הבינלאומי השביעי בנושא הר אררט ותיבת נח, הדגיש קאיה את חשיבות עבודתם. "תוצאה חיונית של הסימפוזיון היא ההחלטה לערוך מחקר נוסף בקודי אררט, המכונה האזור המסופוטמי. שניהם מוזכרים בקוראן ובכתבי הקודש היהודיים", אמר.