מדענים הצליחו לאחרונה לאשר סיפור בן 800 שנה על לוחמה ביולוגית שהייתה בשימוש בתקופת ימי הביניים. הכרוניקה ההיסטורית הנורבגית מספרת את סיפורה של מתקפה שכללה גופה שהושלכה לבאר במטרה להרעיל את אספקת המים המקומית. במשך עשרות שנים חוקרים התווכחו על אמיתות הסיפור, אך צוות של ארכיאולוגים שהשתמש בניתוח DNA אישר שהגופה אכן שימשה כנשק ביולוגי.
אולי חשבתם שלוחמה ביולוגית היא משהו שקיים רק בספרי וסרטי מדע בדיוני ומתח, אבל שימוש בפגרים וגופות, בפרט בגופותיהם של מי שנפטרו ממחלה, היה נפוץ בלוחמת מצור עוד מהעת העתיקה. המקרה הידוע האחרון של שימוש בגופות של קורבנות מגפות ללוחמה ביולוגית התרחש ב-1710, כאשר הצבא הרוסי תקף את השוודים באמצעות השלכת גופות של נגועים במגפה על חומות העיר ריבל. כעת נחשף שהיא שימשה אנשים גם לפני 800 שנה. סיפור שמגיע אלינו מימי הביניים מפרט מתקפה ביולוגית קודרת במיוחד.
על פי סאגת סבריס (חלק מסאגות המלכים של המיתולוגיה הנורדית שנכתבה בין המאות ה-12 וה-14 כדי להאדיר את המלכים הנורדיים), בעיצומה של מלחמת האזרחים הנורבגית (שהתרחשה בין השנים 1130 עד 1240 לספירה), פלג באגלר שהיה מזוהה עלם הארכיבישוף הטיל מצור על מעוז הטירה של המלך סוור סיגורדסון, רק כדי לגלות שהמלך לא היה שם. אחרי מעט ביזה, הבאגלרים שחררו נשק לא שגרתי: גופה. הם השליכו אדם מת אל תוך באר על מנת לזהם את אספקת המים של המעוז.
"החוקרים דנו זמן רב במהימנות הסאגה כמסמך היסטורי", ציין ה-New York Times ביחס לתיאור הספציפי הזה של מלחמה ביולוגית בימי הביניים. הרי הסכסוך התרחש לפני מאות שנים, כשדיווחים היסטורים מאותה תקופה לא תמיד אמינים - ואיזו הוכחה קונקרטית כבר אפשר למצוא? במקרה זה, ההוכחה היא גופה נרקבת. אחרי שארכיאולוגים מצאו שרידים של אדם בבאר בטירת סברסבורג, ניתוח DNA מצא שהאדם האומלל שזכה לשם "איש הבאר" אכן היה זה ששימש נשק ביולוגי נורדי עתיק.
"זו הפעם הראשונה ששרידי אדם המתוארים בסאגה נורדית זוהו באופן חיובי", אמר לניו יורק טיימס מייקל ד. מרטין, חוקר גנום אבולוציוני מטעם המוזיאון של האוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה. המחקר המפרט את הניתוח הזה פורסם לאחרונה בכתב העת iScience והוא מאמת "היסטוריה כתובה עם DNA עתיק".
מה שעוד מפתיע כאן הוא שהגופה ממנה הגיע ה-DNA התגלתה כבר למעשה לפני עשרות שנים. בשנת 1938, צוות ארכיאולוגי חפר באר נטושה בין חורבותיה של סברסבורג, מעוז הטירה של המלך סבר סיגורדסון, וגילה "שרידי אדם שמורים היטב" במרחק של כ-21 רגל (6 וחצי מטרים) מתחת לפני האדמה. בהתחשב במגבלות הציוד שלהם באותה תקופה, הם יכלו רק לצלם את הגופה ולהמשיך הלאה. פריצת מלחמת העולם השנייה פסלה כל תוכניות נוספות לבחון את האתר ורק במילניום החדש הצליחו ארכיאולוגים לגשת שוב אל הגופה ולבחון אותה. אקסהומציה חלקית ראשונית (חשיפת הגופה) אפשרה לצוות לתארך רסיס מצלעותיו בפחמן רדיו. ניתוח זה הצביע על כך שהאיש חי לפני 800 שנה - בדיוק בזמן שבו התרחשה מתקפת הנשק הביולוגי של הבאגלרים.
עוד בנושא:
נמצאו ראיות למיקום קברו של מרלין - הקוסם של המלך ארתור
מעגלי אבן עתיקים שהתגלו בנורבגיה חושפים סוד קורע לב
מאוחר יותר, בשנת 2016, אנה פטרסן - ארכיאולוגית מהמכון הנורבגי לחקר מורשת תרבותית באוסלו - הובילה חפירה בקנה מידה גדול יותר שבה נחשפו מבני העץ של הבאר והגופה הוצאה מהקבר. האיש, שהיה בטווח גילים 30 עד 40 במותו, "היה עם נעל עור שנשמרה בצורה מושלמת - והיו חסרות לו רגל, זרוע ושכמות. לי הוא נראה כאילו הוא נפצע קשה לפני שהושלך לבאר", העריכה פטרסן, "בחלק האחורי של הגולגולת שלו היה פצע טרי שנגרם כנראה ממכה בראש".
הניו יורק טיימס סיכם: "כדי לקבל תובנות לגבי מוצאו של 'איש הבאר', צוות המחקר שיתף פעולה עם deCODE Genetics, חברה איסלנדית שליקטה את אחד האוספים המקיפים בעולם של נתוני אוכלוסיה על גנאלוגיה, גנוטיפים ופנוטיפים. DNA שהופק מקדם טוחנות שלו הצביע על כך שכמו כולם בנורבגיה של היום, היו לו עיניים כחולות, עור בהיר ושיער בלונדיני או חום בהיר. הגנטיקאים גם הגיעו למסקנה שאבותיו הגיעו מהמחוז הדרומי ביותר של נורבגיה, אגדר של היום".