בשנה שעברה חשפו ארכיאולוגים קבוצה של מעגלים שהורכבו בקפידה מאבנים שתוארכו לתקופות הברונזה והברזל. האבנים הוצבו בקפידה באתר ליד העיר פרדריקסטאד, הנמצאת כ-80 קילומטרים דרומית לאוסלו, נורבגיה. קונסטרוקציות האבן הללו הן בנות כ-2,500 שנה, גודלן מגיע לרוחב של עד 2 מטרים והן הוצבו יחד כמו אבני רחוב ונמצאו כשהן קבורות מספר סנטימטרים מתחת לפני האדמה.
"הן שכבו שם להן שם בסודיות עד שמצאנו אותן", אמרה גורו פוסום, מהמוזיאון לתולדות התרבות של נורווגיה, ל-Science Norway, "חשפנו אותן אחת אחריה השנייה - והגענו בסך הכל ל-41 תצורות אבן עגולות".
עם זאת ועל אף יופיין והמבנה המוקפד, האבנים עצמן אינן מקור העניין האמיתי כאן. מה שנקבר מתחתן הוא מה שהדהים את המומחים. ניתוח חדש של האתר גילה שכמעט כל מעגלי האבן מסמנים קברי ילדים שמתו בין השנים 800 ל-200 לפני הספירה. רבים מהם היו תינוקות, בעוד שהמבוגרים ביניהם נעו בין גיל 3 ל-6, כך דווח ב-Live Science, "התיארוך מראה שמקום הקבורה היה בשימוש לאורך תקופה ארוכה, כך שלא הגיוני שכולם מתו באותו אסון טבע או התפרצות של מחלה או מגיפה", הוסיפה פוסום.
בהודעה נפרדת שפרסם המוזיאון צוין כי הריכוז הגבוה של קברי ילדים עתיקים באתר הוא מוזר וייחודי. המומחים הדגישו כי שיעור תמותת התינוקות היה ללא ספק גבוה באותה תקופה, אך מלבד זה אין להם כרגע הסבר לקיומם של הקברים. הם הוסיפו שכמעט כל הקברים במקום היו שייכים לילדים - למעט שני קברים של מבוגרים שנמצאו בפאתי אתר הקבורה. "מדוע נקברו הילדים במקום נפרד? למה דווקא פה? ואיך שמרו על המסורת הזו במשך כמה מאות שנים?" תהו החוקרים בהודעה.
עוד בנושא:
177 גופות בנות אלפי שנים נמצאו בביצה. אז למה הן נראות כל כך טריות?
ארכיאולוגים נותרו המומים ממה שגילו בקבר קרברוס, כלב השאול, בן ה-2,000 שנה
מלבד עצמות שרופות, פוסום ועמיתיה חילצו מתחת ממצאים וחפצי אמנות חשובים מהאתר, הכוללים פיסות חרס ומה שעשוי להיות סיכת מתכת. "ניתוחים של שברי החרס יכולים לומר לנו הרבה", אמרה פוסום, "לא נראה שכל הכלים היו מיכלים לעצמות שרופות. חלקם הונחו בין הקברים ואנחנו מאוד סקרנים לגלות מה היה בתוכם". בנוסף, האזור המקיף את בית הקברות העתיק זרוע גילופי סלע המתארים מסעות ופולחן שמש, על פי הודעת המוזיאון.
בתקוופת הברונזה והברזל הנורדיות, המתים נשרפו בדרך כלל במדורות. כל העצמות שנותרו נקברו או נותרו מפוזרות, הסבירה פוסום. שכבה שטוחה של אבנים בצורת ספירלה או גלגלים הונחה אז לעתים קרובות מעל אתר השריפה, היא הוסיפה. עם זאת, היא הדגישה, שטח הקבורה בפרדריקסטאד הוא יוצא דופן. "הקברים קרובים מאוד זה לזה", אמרה. "הם בטח היו בנוף פתוח, עם צירי תנועה בקרבת מקום, אז כולם ידעו עליהם. בורות בישול וקמינים מסביב לאתר מצביעים על כך שנערכו התכנסויות וטקסים בקשר לאתר הקבורה ואולי במהלך הקבורה עצמה".
יתר על כן, הקברים היו מעוצבים בקפידה. "כל אבן נלקחה ממקום אחר והוצבה במדויק בתצורה, כשבמרכז אבן גדולה", ציינה. "תהינו מי השקיע כל כך הרבה מאמץ בבנית הקברים". פוסום מודה שחלק מהתעלומה נפתרה באמצעות זיהוי הגופות באתר הקבורה: "טיפלנו בזה בזהירות רבה וגילינו שמדובר בקברי ילדים קטנים. זה נגע בלבנו".