קחו רגע לעכל את הבשורה: הפינגווינים האמיתיים נכחדו לפני 180 שנה והעופות הימיים האלה שאתם חושבים שהם פינגווינים הם לא יותר מסתם ציפורים שדומות להם. כן, כל הפינגווינים החמודים האלה מאנטארקטיקה הקפואה שרואים בנשיונל ג'יאוגרפיק - הם פייק ניוז!
רבים בעולם רק עכשיו מבינים שהפינגווינים שאנחנו מכירים הם בכלל לא פינגווינים - וזאת בזכות משתמש רדיט ששיתף את החדשות המטרידות שגרמו לכולנו להרגיש רע עם עצמנו - כי אנחנו האשמים העיקריים בהכחדתם.
המשתמש כתב בסאברדיט "היום למדתי" את הפוסט הבא: "היום למדתי שהציפורים שאנו מכנים כיום 'פינגווינים' אינן למעשה פינגווינים בכלל אלא זן אחר של ציפורים שנקרא על שמם בגלל המראה שלהן, ושאין פינגווינים אמיתיים שחיים היום".
הפוסט כפי שפורסם ברדיט:
זה נשמע כמו פייק שמישהו המציא, אבל הדבר היחיד שפייק פה זה הפינגווינים. אותם פינגווינים קטנים שאנו רואים על המסך בסרטים ובערוצי הטבע הם סוג אחר לגמרי של ציפור - עם דמיון בולט לפינגווינים המקוריים.
הפינגווין המקורי נקרא אלקה גדולה - או אלקה ענקית - והיה יליד האזור הארקטי והתת-ארקטי. הציפורים הקטנות חסרות המעוף הללו היו דומות להפליא לפינגווינים של ימינו, אלא שהמקור שלהן היה קצת יותר גדול ומנופח. על אף קווי הדמיון ביניהם, לאלקות הגדולות אין שום קשר משפחתי לפינגווינים. המילה פינגווין מופיעה לראשונה בספרות בסוף המאה ה-16 והיא מתארת את האלקה הגדולה. כאשר מגלי ארצות אירופיים גילו את מה שמכונה היום פינגווינים בחצי הכדור הדרומי, הם הבחינו במראה הדומה שלהם לאלקה הגדולה מחצי הכדור הצפוני וקראו להם על שם הציפור הזו, אם כי אין ביניהם כל קשר.
ככה היו נראים הפינגוונים האמיתיים, האלקות הגדולות -
היו מהם מיליונים בעולם עד שב-3 ביולי 1844 אחרונת האלקות הגדולות ניצודה על ידי דייגים באי אלדי שבאיסלנד, כך מספרים ב-National Geographic. במשך מאות שנים הפינגווינים המקוריים היו פופולריים ושימושו כבשר לאכילה וכפיתיון, וחלקים מגופם - כמו השומן, הביצים והנוצות שלהם - נמכרו כסחורה. בשנות ה-70 של המאה ה-18, ציד יתר של הציפורים איים על קיומו של המין וככל שאוכלוסייתו ירדה, מוזיאונים ואספנים היו להוטים לשמור על חלקן כהוכחה לקיומן.
יש הסבורים שהציפורים ניצודו בידי הדייגים בגלל שהם האשימו אותן בסערה, בעוד שאחרים מאמינים שאלו היו אספנים שרצו לצוד אותן לשימוש אישי. עם זאת, אף אחד לא באמת בטוח מדוע הדייגים חיסלו אותן.
עוד בנושא:
בקרוב חוגג 124: זה התנין המבוגר ביותר בעולם והוא עצום
זו אחת מהחיות הכבדות בטבע, אבל מסתבר שהיפופוטמים "מסוגלים לעוף"
מה שכן ידוע זה שהאלקה הגדולה נתגלתה במאה ה-16 ומיליוני אלקות חיו אז במושבות ענקיות בנות אלפי פרטים. בתחילה שימשה האלקה כמזון לספנים, אחרי כן החלו לצוד אותה בשל נוצותיה, ובבשרה השתמשו גם לפיתיונות, עד שהאלקות חדלו לקנן בקרבת ניו פאונדלנד, שם נתגלו לראשונה. בכל העולם כולו נותרה מושבה אחת באי זעיר, 40 ק"מ מאיסלנד, אך במרץ 1830 התפרץ הר געש תת-ימי והחריב את האי. רק כמה עשרות זוגות שרדו את האסון והם הקימו מושבה באי אלדי, במרחק 13 ק"מ מחופי איסלנד. משום שהאלקה הגדולה יכלה להתרבות רק במושבות גדולות יחסית, לא יכלו אותן אלקות להתרבות במקומות מבודדים כמו מפרצים נסתרים, הרחק מעינו של האדם, ועל כן בקרבת איסלנד נגזר גורלו של המין כולו להיכחד. ב-3 ביולי 1844 יצאו חוקרי טבע ללכוד את האלקות על ביציהן לשם הכנת אוספים חדשים, ומאז לא נראתה עוד אלקה גדולה.
אם הם היו בחיים היום, הם היו בכל מקום. כיוון כשעוד היו קיימים הם נמצאו בקנדה, גרינלנד ואיסלנד, האיים הבריטיים וסקנדינביה. הם חיו גם במערב האוקיינוס האטלנטי, במזרח האוקיינוס האטלנטי ועד דרום ספרד וניו אינגלנד בארצות הברית. רישומי פלייסטוקן (תקופה בתור הרביעון שבעידן הקנוזואיקון) אפילו מאמינים שהם התיישבו באיטליה ובחלקים אחרים של הים התיכון, אך מכיוון שיש מעט מחקרים בנושא - מידע זה אינו וודאי.
משתמשי רדיט היו הרוסים לגלות על גורלם הנורא של הפינגווינים האמיתיים. "זה עתה ביקרתי במוזיאון ההיסטוריה הלאומי של דנמרק עם הילד שלי, וראיתי את האלקה הגדולה האחרונה אי פעם שנהרגה בידי אדם", כתב אחד ואחר הוסיף: "מיליוני שנים של אבולוציה רק כדי שזה יסתיים ממש שם וברגע אחד. עצוב".
כעת קיים חשש שגורל דומה יקרה גם לפינגווין הקיסרי כייון שעל פי מחקר שעוסק בשימור המגוון הביולוגי שביבשת אנטארקטיקה - שני שליש מהמינים שמקורם באנטארקטיקה בסכנת הכחדה - ובראשם הפינגווינים הקיסריים. אותם מינים צפויים להיכחד או לכל הפחות להצטמצם משמעותית (בשיעור של כ-80%) עד שנת 2100.
"ישנן סכנות רבות למינים השונים באנטארקטיקה, זאת על אף שרבים מאיתנו מחשיבים אותה כיבשת מרוחקת ומוגנת", אמרה ד"ר ג'סמין לי שהובילה את המחקר, "הסכנה הגדולה ביותר לא מגיעה מבפנים". היא הסבירה כי הפעילות האנושית שביבשת הולכת וגדלה, בין אם בתיירות ובין אם למטרות מחקר - וזה מציב סכנה למינים השונים שם.